אַתְּרֵי גִישְׁרֵי דְרוֹגְנַג; וְשָׁוַאר מֵהַאי לְהַאי וּמֵהַאי לְהַאי, וְנָקֵיט תְּרֵי מִזְגֵי דְחַמְרָא בִּידֵיהּ, וּמוֹרִיק מֵהַאי לְהַאי וּמֵהַאי לְהַאי, וְלָא נָטְפָא נִיטּוּפְתָּא לְאַרְעָא; וְאוֹתוֹ הַיּוֹם ״יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת״ הֲוָה. עַד דִּשְׁמַעוּ בֵּי מַלְכוּתָא, וְקַטְלוּהוּ.
על שני הגשרים של הנהר רוגנאג, והוא קפץ מזה לזה, ומזה לזה. והוא החזיק שתי כוסות יין בידיו והיה מוזג מזו לזו, ומזו לזו, ולא טיפה אחת נפלה לארץ. ובאותו יום היה סוער, בדומה לתיאור שבפסוק העוסק ביורדי הים: "יעלו שמים ירדו תהומות; נפשם ברעה תתמוגג" (תהילים קז:כו). הוא המשיך בדרך זו עד אשר נשמע דבר התנהגותו בבית המלך, והרגוהו.
אָמַר רַבָּה: לְדִידִי חֲזֵי לִי אוּרְזִילָא בַּר יוֹמֵיהּ, דַּהֲוָה כְּהַר תָּבוֹר. וְהַר תָּבוֹר כַּמָּה הָוֵי? אַרְבַּע פַּרְסֵי. וּמְשָׁאכָא דְצַוְּארֵיהּ תְּלָתָא פַּרְסֵי, וּבֵי מַרְבַּעְתָּא דְרֵישֵׁיהּ פַּרְסָא וּפַלְגָא. רְמָא כּוּפְתָּא, וּסְכַר לֵיהּ לְיַרְדְּנָא.
רבה אמר: ראיתי צבי בן יומו [אורזילא] שהיה גדול כהר תבור. וכמה גדול הוא הר תבור? הוא ארבע פרסאות. ואורך צווארו היה שלוש פרסאות, והמקום שבו ראשו מונח היה פרסה וחצי. הטיל גללים [קופטא] ובכך סתם את הירדן.
וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: לְדִידִי חַזְיָא לִי הָהִיא אַקְרוּקְתָּא, דְּהַוְיָא כִּי אַקְרָא דְהַגְרוּנְיָא. וְאַקְרָא דְהַגְרוּנְיָא כַּמָּה הָוְיָא? שִׁתִּין בָּתֵּי. אֲתָא תַּנִּינָא בַּלְעַהּ. אֲתָא פּוּשְׁקַנְצָא וּבַלְעַהּ לְתַנִּינָא, וּסְלֵיק יְתֵיב בְּאִילָנָא. תָּא חֲזִי כַּמָּה נְפִישׁ חֵילֵיהּ דְּאִילָנָא. אָמַר רַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל: אִי לָא הֲוַאי הָתָם, לָא הֵימַנִי.
ואמר רבה בר בר חנה: ראיתי צפרדע אחת [אקראקטא] שהייתה גדולה כמו המבצר [אקרא] של הגרוניא. וכמה גדול המבצר של הגרוניא? הוא גדול כמו שישים בתים. בא נחש ובלע את הצפרדע. בא עורב ובלע את הנחש, ואז עף למעלה וישב על עץ. בוא וראה כמה גדול כוחו של העץ, שיכול היה לשאת את משקלו של אותו עורב. רב פפא בר שמואל אמר: אילו לא הייתי שם וראיתי זאת, לא הייתי מאמין לזה.
וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קָא אָזְלִינַן בִּסְפִינְתָּא, וַחֲזֵינַן הָהוּא כַּוְורָא דְּיָתְבָא לֵיהּ אָכְלָה טִינָא בְּאוּסְיֵיהּ, וְאַדְחוּהוּ מַיָּא וְשַׁדְיוּהוּ לְגוּדָּא, וַחֲרוּב מִינֵּיהּ שִׁתִּין מָחוֹזֵי. וַאֲכוּל מִינֵּיהּ שִׁתִּין מָחוֹזֵי, וּמְלַחוּ מִינֵּיהּ שִׁתִּין מָחוֹזֵי, וּמַלִּאוּ מֵחַד גִּלְגְּלָא דְעֵינֵיהּ תְּלָת מְאָה גַּרְבֵי מִשְׁחָא. וְכִי הֲדַרַן לְבָתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, חֲזֵינַן דַּהֲוָה קָא מְנַסְּרִי מִגַּרְמֵיהּ מְטַלְּלָתָא, וְיָתְבִי לְמִבְנִינְהוּ הָנָךְ מָחוֹזֵי.
§ ורבה בר בר חנה אמר: פעם אחת היינו נוסעים בספינה וראינו דג אחד מסוים שבנחירו [באוסייה] ישב אוכל בוץ [אכלה טינא], כלומר, סוג של חרק, והמית אותו. והמים דחפו את הדג והשליכו אותו אל החוף. ושישים מחוזות נהרסו בגלל הדג, ושישים מחוזות אכלו ממנו, ועוד שישים מחוזות המליחו את בשרו כדי לשמרו. ומאחד מגלגלי עיניו מילאו שלוש מאות כדים של שמן. וכשחזרנו לשם לאחר שחלפו שנים עשר חודשים של השנה, ראינו שהם חותכים קורות מעצמותיו, ויצאו לבנות את אותם מחוזות שנהרסו.
וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קָא אָזְלִינַן בִּסְפִינְתָּא, וַחֲזֵינַן הָהוּא כְּווֹרָא דְּיָתְבָא לֵיהּ חָלְתָּא אַגַּבֵּיהּ וְקָדַח אַגְמָא עִילָּוֵיהּ. סָבְרִינַן יַבֶּשְׁתָּא הִיא, וּסְלֵקִינַן וַאֲפֵינַן וּבַשְּׁלִינַן אַגַּבֵּיהּ. וְכַד חַם גַּבֵּיהּ אִתְהֲפִיךְ, וְאִי לָאו דַּהֲוָה מְקָרְבָא סְפִינְתָּא, הֲוָה טָבְעִינַן.
ואמר רבה בר בר חנה: פעם אחת היינו נוסעים בספינה וראינו דג אחד שעליו שקע חול, וצמח עליו עשב. סברנו שזו יבשה ועלינו ואפינו ובישלנו על גבו של הדג, אך כאשר גבו התחמם התהפך. ולולא העובדה שהספינה הייתה קרובה, היינו טובעים.
וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה אָזְלִינַן בִּסְפִינְתָּא, וּסְגַאי סְפִינְתָּא בֵּין שִׁיצָא לְשִׁיצָא דִּכְוָארָא תְּלָתָא יוֹמֵי וּתְלָתָא לֵילָווֹתָא, אִיהוּ בִּזְקִיפָא וַאֲנַן בְּשִׁיפּוּלָא. וְכִי תֵּימָא: לָא מְסַגְּיָא סְפִינְתָּא טוּבָא, כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: כְּמֵיחַם קוּמְקוּמָא דְמַיָּא מְסַגְּיָא שִׁתִּין פַּרְסֵי, וְשָׁאדֵי פָּרָשָׁא גִּירָא – וְקָדְמָה לֵיהּ. וְאָמַר רַב אָשֵׁי: הָהוּא גִּילְדָּנָא דְיַמָּא הוּא, דְּאִית לֵיהּ תְּרֵי שִׁייצֵי.
ואמר רבה בר בר חנה: פעם אחת היינו נוסעים בספינה, והספינה הפליגה בין סנפיר אחד [שיצתא] לבין הסנפיר השני של דג במשך שלושה ימים ושלושה לילות. הדג היה שוחה בכיוון ההפוך לכיוון הספינה, כך שהוא היה שוחה כלפי מעלה נגד הרוח והגלים, ואנחנו הפלגנו כלפי מטה. ואם תאמר שהספינה לא הפליגה מהר מאוד, כאשר רב דימי בא מארץ ישראל לבבל הוא אמר: בזמן הקצר הנדרש כדי לחמם קומקום של מים, אותה ספינה יכולה לעבור שישים פרסאות. ועוד הוכחה למהירותה היא שפרש ירה חץ, ואף על פי כן הספינה הפליגה במהירות כה רבה עד שהקדימה אותו. ורב אשי אמר: אותו דג היה גילדנא ימי, שיש לו שני זוגות של סנפירים.
וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה אָזְלִינַן בִּסְפִינְתָּא, וַחֲזֵינַן הָהוּא צִיפְּרָא דְּקָאֵים עַד קַרְצוּלֵיהּ בְּמַיָּא, וְרֵישֵׁיהּ בִּרְקִיעַ. וְאָמְרִינַן לֵיכָּא מַיָּא, וּבָעֵינַן לֵחוּת לְאִקּוֹרֵי נַפְשִׁין; וּנְפַק בַּת קָלָא וְאָמַר לַן: ״לָא תֵּיחוּתוּ הָכָא, דִּנְפַלַת לֵיהּ חֲצִיצָא לְבַר נַגָּרָא הָא שַׁב שְׁנֵי, וְלָא קָא מָטְיָא אַאַרְעָא״. וְלָאו מִשּׁוּם דִּנְפִישִׁי מַיָּא, אֶלָּא מִשּׁוּם דִּרְדִפִי מַיָּא. אָמַר רַב אָשֵׁי: וְהָהוּא זִיז שָׂדַי הוּא, דִּכְתִיב: ״וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי״.
ואמר רבה בר בר חנה: פעם אחת היינו נוסעים בספינה וראינו ציפור אחת שהייתה עומדת והמים הגיעו עד לקרסוליה [kartzuleih] וראשה היה בשמים. ואמרנו לעצמנו שאין כאן מים עמוקים, ורצינו לרדת להצטנן מעט. ויצאה בת קול ואמרה לנו: אל תרדו לכאן, שכן גרזנו של נגר נפל לתוכם לפני שבע שנים ועדיין לא הגיע לתחתית. ואין זה מפני שהמים כה רבים ועמוקים. אלא, זה מפני שהמים סוערים. רב אשי אמר: ואותה ציפור היא הנקראת ziz sadai, חיית בר, כפי שנאמר: "ידעתי כל עוף הרים; וזיז שדי עמדי" (תהילים נ:יא).
וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קָא אָזְלִינַן בְּמַדְבְּרָא, וַחֲזֵינַן הָנְהוּ אֲווֹזֵי דְּשָׁמְטִי גַּדְפַיְיהוּ מִשֻּׁמְנַיְיהוּ, וְקָא נָגְדִי נַחֲלֵי דְמִשְׁחָא מִתּוּתַיְיהוּ. אָמֵינָא לְהוּ: אִית לַן בְּגַוַּיְיכוּ חֻלָקָא לְעָלְמָא דְאָתֵי? חֲדָא דְּלִי גַּדְפָּא, וַחֲדָא דְּלִי אַטְמָא. כִּי אֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר לִי: עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לִיתֵּן עֲלֵיהֶן אֶת הַדִּין.
ורבה בר בר חנה אמר: פעם אחת היינו מהלכים במדבר וראינו את האווזים הללו שכנפיהם היו שמוטות מפני שהיו שמנים כל כך, וזרמי שמן זרמו מתחתיהם. אמרתי להם: האם יהיה לנו חלק מכם בעולם הבא? אחד הרים כנף, ואחד הרים רגל, לאות תשובה חיובית. כשבאתי לפני רבי אלעזר, אמר לי: העם היהודי עתיד להיתבע על סבלם של האווזים. מאחר שישראל אינם שבים בתשובה, האווזים נאלצים להמשיך להשמין בעודם ממתינים להינתן לעם היהודי כשכר.
(סִימָן: כְּעַפְרָא דִתְכֵילְתָּא טְרַקְתֵּיהּ עַקְרַבָּא לְסִלְתֵּיהּ)
§ הגמרא מספקת סימן לפריטים שהוצגו על ידי אדם ערבי לרבה בר בר חנה בסיפורים הבאים: כמו אבק התכלת; העקרב עקץ את הסל.
וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קָא אָזְלִינַן בְּמַדְבְּרָא, וְאִיתְלַוִּי בַּהֲדַן הַהוּא טַיָּיעָא דַּהֲוָה שָׁקֵיל עַפְרָא וּמוֹרַח לֵיהּ, וְאָמַר: הָא אוֹרְחָא לְדוּכְתָּא פְּלָן, וְהָא אוֹרְחָא לְדוּכְתָּא פְּלָן. אָמְרִינַן לֵיהּ: כַּמָּה מְרַחֲקִינַן מִמַּיָּא? וְאָמַר לַן: הַבוּ לִי עַפְרָא. יָהֲבִינַן לֵיהּ, וְאָמַר לַן: תַּמְנֵי פַּרְסֵי. תָּנֵינַן וְיָהֲבִינַן לֵיהּ, אָמַר לַן דִּמְרַחֲקִינַן תְּלָתָא פַּרְסֵי. אֲפַכִית לֵיהּ, וְלָא יְכֵילִית לֵיהּ.
ורבה בר בר חנה אמר: פעם אחת היינו מהלכים במדבר, והתלווה אלינו ערבי אחד שהיה נוטל עפר, מריח אותו ואומר: זו הדרך למקום פלוני, וזו הדרך למקום פלוני. אמרנו לו: כמה רחוקים אנו מן המים? והוא אמר לנו: הביאו לי עפר. הבאנו אותו לו, והוא אמר: שמונה פרסאות. לאחר מכן, אמרנו זאת פעם שנייה, ונתנו לו עפר, והוא אמר לנו שאנו במרחק של שלוש פרסאות. החלפתי את סוג העפר כדי לנסותו, אך לא יכולתי לבלבל אותו, שכן היה מומחה בדבר זה.
אָמַר לִי: תָּא אַחֲוֵי לָךְ מֵתֵי מִדְבָּר. אֲזַלִי, חֲזִיתִינְהוּ וְדָמוּ כְּמַאן דְּמִיבַּסְּמִי,
אותו ערבי אמר לי: בוא, אראה לך את מתי המדבר, כלומר, העם היהודי שיצא ממצרים ומת במדבר. הלכתי וראיתי אותם; והיה להם מראה של מי שהוא שיכור,