וְדַיָּינֵי גוֹלָה אָמְרִי: כֹּל שֶׁהָעוֹל כּוֹבְשׁוֹ – לָא הָוֵי שִׁיּוּר, כֹּל שֶׁאֵין הָעוֹל כּוֹבְשׁוֹ – הָוֵי שִׁיּוּר. וְלָא פְּלִיגִי – הָא בְּדִיקְלֵי, הָא בְּאִילָנֵי.
אך דייני הגולה, שמואל וקרנא, אומרים: כל עץ שמתכופף לאחור מפני העול של השוורים כאשר הבהמות חורשות את הקרקע תחת העץ, ובדרך זו העץ אינו מעכב את החרישה, אינו נשמר בידי המוכר, שכן אין זה עץ חשוב. כל עץ שאינו מתכופף לאחור מפני העול של השוורים נשמר בידי המוכר ואינו נכלל במכירה. הגמרא מעירה: ואמוראים אלה אינם חולקים לעניין ההלכה: זה שרב אמר, שהעצים היחידים שהמוכר שומר לעצמו ומוציא מן המכירה הם אלה שיש לטפס עליהם באמצעות חבל, נאמר לגבי דקלים, ואילו זה שאמרו דייני הגולה, שהעצים היחידים הנשמרים הם אלה שאינם מתכופפים מפני עול השוורים, נאמר לגבי סוגים אחרים של עצים.
בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַחָא בַּר הוּנָא מֵרַב שֵׁשֶׁת: ״חוּץ מֵחָרוּב פְּלוֹנִי״, ״חוּץ מִסַּדָּן פְּלוֹנִי״, מַהוּ? אוֹתוֹ חָרוּב הוּא דְּלָא קָנֵי, הָא שְׁאָר חָרוּבִים קָנֵי; אוֹ דִלְמָא, שְׁאָר חָרוּבִין נָמֵי לָא קָנֵי? אֲמַר לֵיהּ: לֹא קָנָה.
§ הגמרא מביאה דיון הקשור לפסיקת המשנה שעץ חרוב מורכב וגזע שקמה אינם כלולים במכירת השדה: רב אחא בר הונא העלה דילמה לפני רב ששת: אם מי שמוכר שדה אמר לקונה: אני מוכר לך את כל השדה למעט חרוב מורכב פלוני, או למעט גזע שקמה פלוני, והיו בשדה חרובים מורכבים אחרים או גזעי שקמה אחרים, מהי ההלכה? הגמרא מסבירה את שני צדדי השאלה: האם המוכר מתכוון לומר שזהו החרוב הזה שהקונה אינו קונה, אבל את שאר עצי החרוב הוא כן קונה, או שמא כוונתו היא שגם את שאר עצי החרוב הוא אינו קונה? רב ששת אמר לו בתשובה: הקונה אינו קונה אף אחד מהם.
אֵיתִיבֵיהּ: ״חוּץ מֵחָרוּב פְּלוֹנִי״, ״חוּץ מִסַּדָּן פְּלוֹנִי״ – לֹא קָנָה! מַאי, לָאו אוֹתוֹ חָרוּב הוּא דְּלֹא קָנָה, הָא שְׁאָר חָרוּבִין קָנָה?
רב אחא הקשה על רב ששת מברייתא הקובעת: אם המוכר אמר לקונה: אני מוכר לך שדה זו חוץ מחרוב פלוני, או חוץ משקמה פלונית גזעה, הקונה אינו קונה אותו. מה, האם אין זה שאת החרוב הזה הוא אינו קונה, אבל את שאר החרובים הוא כן קונה?
אֲמַר לֵיהּ: לָא; אֲפִילּוּ שְׁאָר חָרוּבִין נָמֵי לֹא קָנָה. תֵּדַע – דְּאִילּוּ אֲמַר לֵיהּ: ״שָׂדִי מְכוּרָה לָךְ חוּץ מִשָּׂדֶה פְּלוֹנִית״ – הָהִיא הוּא דְּלָא קָנֵי, הָא אַחְרָנְיָיתָא קָנֵי?! אֶלָּא לָא קָנָה; הָכָא נָמֵי, לֹא קָנָה.
רב ששת אמר לו: לא, משמעות הדבר היא שהוא אינו קונה אפילו את שאר עצי החרוב. דע שזה נכון, שאם אדם המוכר שדה אמר לקונה: השדה שלי מכורה לך חוץ משדה פלוני הסמוך לה, האם תאמר שזהו רק אותו שדה סמוך שאינו קונה, אבל הוא קונה את כל שאר השדות של המוכר? ברור שאין זה כך, שהרי המוכר אמר במפורש שהוא מוכר שדה מסוים, ולא את כל שדותיו. אלא, הכול יודו שהקונה אינו קונה את השדות האחרים. לכן, כאן גם כן, הקונה אינו קונה את שאר עצי החרוב.
וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַחָא בַּר הוּנָא מֵרַב שֵׁשֶׁת: ״חוּץ מֵחֲצִי חָרוּב פְּלוֹנִי״, ״חוּץ מֵחֲצִי סַדָּן פְּלוֹנִי״, מַהוּ? שְׁאָר חָרוּבִין וַדַּאי לָא קָנֵי, הָא מַה שֶּׁשִּׁיֵּיר בְּאוֹתוֹ חָרוּב – קָנֵי; אוֹ דִלְמָא, אֲפִילּוּ מַה שֶּׁשִּׁיֵּיר בְּאוֹתוֹ חָרוּב נָמֵי לָא קָנֵי? אָמַר לֵיהּ: לָא קָנֵי.
ויש מי שאומרים שהדיון התקיים כך: רב אחא בר הונא העלה דילמה לפני רב ששת: אם מי שמוכר שדה אמר לקונה: אני מוכר לך את כל השדה חוץ מחצי עץ חרוב פלוני, או חוץ מחצי גזע שקמה פלוני, מהי ההלכה? הגמרא מסבירה את שני צדדי השאלה: האם נאמר שהקונה בוודאי אינו קונה את שאר עצי החרוב, אבל הוא כן קונה את מה שנותר מאותו עץ חרוב שהוזכר, כלומר, את חצי עץ החרוב שהמוכר לא שייר לעצמו במפורש? או שמא אינו קונה אפילו את מה שנותר מאותו עץ חרוב? רב ששת אמר לו: אפילו את מה שנותר מאותו עץ חרוב הקונה אינו קונה.
אֵיתִיבֵיהּ: ״חוּץ מֵחֲצִי חָרוּב פְּלוֹנִי״, ״חוּץ מֵחֲצִי סַדָּן פְּלוֹנִי״ – שְׁאָר חָרוּבִין לֹא קָנָה. מַאי, לָאו שְׁאָר חָרוּבִין הוּא דְּלָא קָנָה, הָא מַה שֶּׁשִּׁיֵּיר בְּאוֹתוֹ חָרוּב – קָנָה?
רב אחא הקשה על רב ששת מברייתא הקובעת: אם המוכר אמר לקונה: אני מוכר לך את כל השדה חוץ ממחצית עץ החרוב הזה, או חוץ ממחצית גזע השקמה הזה, הקונה אינו קונה את שאר עצי החרוב. וכי אין זה שאת שאר עצי החרוב הוא שאינו קונה, אבל את מה שנותר מאותו עץ חרוב הוא כן קונה?
אֲמַר לֵיהּ: לָא; אֲפִילּוּ מַה שֶּׁשִּׁיֵּיר בְּאוֹתוֹ חָרוּב נָמֵי לֹא קָנָה. תֵּדַע, דְּאִילּוּ אֲמַר לֵיהּ: ״שָׂדִי מְכוּרָה לָךְ חוּץ מֵחֲצִי שָׂדֶה פְּלוֹנִי״ – הָהוּא הוּא דְּלָא קָנָה, הָא אִידַּךְ קָנָה?! אֶלָּא לָא קָנֵי; הָכָא נָמֵי – לָא קָנֵי.
רב ששת אמר לו: לא, משמעות הדבר היא שאינו קונה אפילו את מה שנותר מאותו עץ חרוב. דע שדבר זה נכון, שכן אילו אדם המוכר שדה אמר לקונה: שדי מכורה לך חוץ מחצי שדה פלונית הסמוכה לה, האם תאמר שרק את חצי השדה ההוא הוא אינו קונה, אבל את החצי האחר של השדה הוא קונה? ברור שאין זה כך, שהרי המוכר אמר במפורש שהוא מוכר שדה מסוימת ולא דבר אחר. אלא, הכול יודו שהקונה אינו קונה את החצי האחר של השדה. לפיכך, כאן גם כן, הקונה אינו קונה את מה שנותר מעץ החרוב.
בְּעָא מִינֵּיהּ רַב עַמְרָם מֵרַב חִסְדָּא: הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵירוֹ בִּשְׁטָר, וְאָמַר לוֹ: ״הֶחְזַרְתִּים לָךְ״, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן: מִיגּוֹ דְּאִי בָּעֵי אָמַר ״נֶאֶנְסוּ״ – מְהֵימַן, הַשְׁתָּא נָמֵי מְהֵימַן; אוֹ דִלְמָא, אָמַר לֵיהּ: ״שְׁטָרָךְ בִּידִי מַאי בָּעֵי״? אֲמַר לֵיהּ: מְהֵימַן.
§ רב עמרם העלה דילמה לפני רב חסדא: אם אדם מפקיד חפצים מסוימים אצל אחר ומקבל שטר חתום בידי עדים המעידים שהפקיד חפצים אלה אצל אדם זה, ולאחר מכן השומר אומר לו: החזרתי לך את החפצים, אך השטר עדיין נמצא בידי המפקיד, מהי ההלכה? האם נאמר שמכיוון שאילו השומר רצה לשקר היה יכול לומר שהחפצים נלקחו ממנו באונס, והיה נחשב נאמן; לכן גם עכשיו, כשהוא טוען שהחזיר את החפצים, הוא נחשב נאמן גם כן? או שמא, המפקיד יכול לומר לו: אם החזרת את החפצים, מה עושה השטר שלך ברשותי? עם החזרת הפיקדון היה עליך ליטול בחזרה את השטר. רב חסדא אמר לו: השומר נחשב נאמן.
וְלֵימָא לֵיהּ: ״שְׁטָרָךְ בִּידִי מַאי בָּעֵי״! אֲמַר לֵיהּ: וְלִיטַעְמָיךְ, וְכִי אֲמַר לֵיהּ ״נֶאֶנְסוּ״ – מִי מָצֵי אָמַר לֵיהּ: ״שְׁטָרָךְ בִּידִי מַאי בָּעֵי״?! אֲמַר לֵיהּ:
רב עמרם שאל: אבל יאמר המפקיד לשומר: אם החזרת את החפצים, מה עושה השטר שלך ברשותי? רב חסדא אמר לו: ולפי טעמך, אם השומר היה אומר לו שהחפצים נלקחו ממנו באונס, האם היה יכול לומר לו: מה עושה השטר שלך ברשותי? מאחר שטענה זו לא הייתה יכולה להיאמר אילו השומר היה טוען את הטענה החלופית, גם אינה יכולה להיאמר כאשר השומר טוען שהחפצים הוחזרו. רב עמרם אמר לו:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria