גְּמָ׳ מַאי ״אֲבָנִים שֶׁהֵן לְצׇרְכָּהּ״? הָכָא תַּרְגִּימוּ: אַבְנֵי דְאַכְפָּא. עוּלָּא אָמַר: אֲבָנִים הַסְּדוּרוֹת לְגָדֵר. וְהָא תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: אֲבָנִים צְבוּרוֹת לְגָדֵר! תְּנִי: ״סְדוּרוֹת״.
גמרא: המשנה מלמדת שהמוכר שדה מכר את האבנים שבשדה שהן לצורכה. הגמרא מבהירה: מה פירוש אבנים שהן לצורכה? כאן בבבל פירשו זאת כך: אבנים המונחות על האלומות בשדה כדי להגן עליהן מפני פיזור ברוח. עולא אומר: המשנה מתייחסת לאבנים המסודרות לצורך בנייה עתידית של גדר לשדה. הגמרא שואלת: והרי רבי חייא שנה בברייתא שהן אבנים הצבורות לצורך בנייה עתידית של גדר, ולאו דווקא מסודרות? הגמרא משיבה: שנה שרבי חייא אמר: אלו אבנים המסודרות לצורך בנייה עתידית של גדר.
הָכָא תַּרְגִּימוּ אַבְנֵי דְאַכְפָּא; לְרַבִּי מֵאִיר – דִּמְתַקְּנָן, אַף עַל גַּב דְּלָא מַחֲתָן; לְרַבָּנַן – הוּא דְּמַחֲתָן.
הגמרא מפרטת את שני ההסברים: נאמר כי כאן בבבל פירשו את המשנה כמתייחסת לאבנים שמונחות על האלומות. לפי רבי מאיר יש להבין זאת כמתייחס לאבנים המוכנות לשמש להגנת האלומות, אף על פי שאינן עדיין מונחות עליהן. הדבר תואם את שיטתו של רבי מאיר, שלפיה בכל פעם שמקום נמכר, כל הדברים הנלווים הנחוצים לשימושו התקין כלולים במכירה (ראו עח ע"ב). לפי חכמים, המשנה מתייחסת דווקא לאבנים שכבר מונחות על האלומות.
וּלְעוּלָּא, דְּאָמַר: אֲבָנִים הַסְּדוּרוֹת לְגָדֵר; לְרַבִּי מֵאִיר – דִּמְתַקְּנָן, אַף עַל גַּב דְּלָא סְדִרָן; לְרַבָּנַן – הוּא דִּסְדִרָן.
ולפי אולה, שאומר שהמשנה עוסקת באבנים המסודרות לצורך בנייה עתידית של גדר לשדה, לפי רבי מאיר, אבנים המוכנות לשימוש לבניית גדר נכללות אף הן במכירה, אף על פי שאינן עדיין מסודרות למטרה זו. לפי חכמים, המשנה עוסקת דווקא באבנים שכבר מסודרות לבניית גדר.
וְאֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁהֵן לְצׇרְכּוֹ. קָנִים מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: קָנִים הַמְחוּלָּקִין שֶׁמַּעֲמִידִים תַּחַת הַגְּפָנִים; לְרַבִּי מֵאִיר – דִּמְשַׁפְּיָין, אַף עַל גַּב דְּלָא מוֹקְמָן; לְרַבָּנַן – הוּא דְּמוֹקְמָן.
הגמרא ממשיכה בבירורה של המשנה, המלמדת כי מי שמוכר שדה מכר גם את הקנים שבכרם שהם לצורכו. הגמרא שואלת: לגבי הקנים, מה תפקידם בכרם? חכמים מבית מדרשו של רבי ינאי אמרו: אלו הם קנים מפוצלים בראשם ומונחים תחת הגפנים כדי שזמורות הגפנים יוכלו לנוח עליהם. לפי רבי מאיר, מדובר כאן בקנים שהוחלקו והוכנו למטרה זו, אף על פי שאינם עדיין קבועים במקומם. ולפי חכמים, המשנה מתייחסת דווקא לקנים שהם כבר קבועים במקומם.
וְאֶת הַתְּבוּאָה הַמְחוּבֶּרֶת לַקַּרְקַע וְכוּ׳. וְאַף עַל גַּב דִּמְטַאי לְמִיחְצַד. וְאֶת חִיצַת הַקָּנִים שֶׁפְּחוּתָה מִבֵּית רוֹבַע. וְאַף עַל גַּב דְּאַלִּימִי.
הגמרא ממשיכה לבאר את המשנה, הכוללת בין המרכיבים הנמכרים עם שדה את התבואה שעדיין מחוברת לקרקע. הגמרא מעירה: אף על פי שהזמן כבר הגיע לכך שהתבואה תיקצר, היא כלולה במכירה מאחר שהיא עדיין מחוברת לקרקע. המשנה כוללת גם בין הדברים הנמכרים עם שדה את קבוצת הקנים שתופסת פחות מבית רובע. הגמרא מציינת: אף על פי שקנים אלה עבים, הם עדיין נחשבים כחלק מן השדה.
וְאֶת הַשּׁוֹמֵירָה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה בְּטִיט. אַף עַל גַּב דְּלָא קְבִיעָא בְּאַרְעָא. וְאֶת הֶחָרוּב שֶׁאֵינוֹ מוּרְכָּב, וְאֶת בְּתוּלַת הַשִּׁקְמָה. אַף עַל גַּב דְּאַלִּימִי.
המשנה מלמדת שהמוכר שדה מוכר עמה את בית השומר שאינו מטויח בטיט. הגמרא מעירה: אף על פי שאינו קבוע בארץ ועדיין אפשר להזיזו, מאחר שאינו מטויח, אין לו חשיבות מספקת כדי להיחשב ישות עצמאית, והוא נחשב חלק מן השדה. המשנה כוללת גם את הדברים הבאים בין המרכיבים הנמכרים עם שדה: ואת החרוב שאינו מורכב, ואת השקמה הבתולה. הגמרא מציינת: אף על פי שהם גדולים ועבים, מאחר שעדיין לא הגיעו לשלב ההרכבה, במקרה של החרוב, או הקציצה, במקרה של השקמה, הם נחשבים חלק מן השדה.
אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הָאֲבָנִים שֶׁאֵינָן לְצׇרְכָּהּ. לְרַבִּי מֵאִיר – דְּלָא מְתַקְּנָן, לְרַבָּנַן – דְּלָא מַחֲתָן.
הגמרא ממשיכה להסביר את החצי השני של המשנה, המלמדת: אבל לא מכר יחד עם השדה את האבנים שאינן מיועדות לשימוש בשדה. על פי ההנחה שהמשנה מדברת על אבנים שמניחים על האלומות כדי למנוע את פיזורן, לפי רבי מאיר, המשנה מתייחסת לאבנים שאינן מוכנות לשימוש למטרה זו, ואילו לפי חכמים, אפילו אם האבנים מוכנות לשימוש כדי להגן על האלומות, הן אינן כלולות במכירה אם אינן עדיין מונחות עליהן.
וּלְעוּלָּא, דְּאָמַר: אֲבָנִים הַסְּדוּרוֹת לְגָדֵר; לְרַבִּי מֵאִיר – דְּלָא מְתַקְּנָן, לְרַבָּנַן – דְּלָא סְדִרָן.
ולפי אולה, שאומר שהמשנה מתייחסת לאבנים המסודרות עבור הבנייה העתידית של גדר לשדה, לפי רבי מאיר, פסקה זו עוסקת במקרה שבו האבנים לא היו מוכנות לשימוש למטרה זו, ואילו לפי חכמים, היא עוסקת במקרה שבו האבנים עדיין לא היו מסודרות לבניית גדר, אף על פי שהיו מוכנות לשימוש למטרה זו.
וְלֹא אֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁאֵינָן לְצׇרְכּוֹ. לְרַבִּי מֵאִיר – דְּלָא מְשַׁפְּיָין, לְרַבָּנַן – דְּלָא מוֹקְמָן. וְלֹא אֶת הַתְּבוּאָה הַתְּלוּשָׁה מִן הַקַּרְקַע. וְאַף עַל גַּב דִּצְרִיכָא לְאַרְעָא.
המשנה מלמדת שמי שמוכר שדה לא מכר את הקנים שבכרם שאינם מיועדים לשימושו. הגמרא מסבירה: לפי רבי מאיר, מדובר במקרה שבו הקנים אינם מוחלקים, ואילו לפי חכמים, הכוונה היא לקנים שאינם עדיין קבועים במקומם, אפילו אם הם מוחלקים. המשנה מוסיפה ומלמדת: מי שמוכר שדה גם לא מכר את התבואה התלושה מן הקרקע. הגמרא מעירה: התבואה אינה כלולה במכירה אף על פי שהיא עדיין זקוקה לקרקע, כלומר, יש להשאירה בשדה כדי שתתייבש לגמרי.
וְלֹא אֶת חִיצַת הַקָּנִים שֶׁהִיא בֵּית רוֹבַע. וְאַף עַל גַּב דְּקַטִּינֵי. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא חִיצַת הַקָּנִים בִּלְבַד; אֶלָּא אֲפִילּוּ עֲרוּגָה קְטַנָּה שֶׁל בְּשָׂמִים, וְיֵשׁ לָהּ שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמָהּ – אֵינָהּ נִמְכֶּרֶת עִמָּהּ. אָמַר רַב פָּפָּא: וְהוּא דְּקָרוּ לָהּ: ״וַורְדָּא דִפְלָנְיָא״.
המשנה מלמדת שמי שמוכר שדה לא מכר את קבוצת הקנים אשר תופסת בית רובע. הגמרא מעירה: וזה כך אף על פי שהם דקים, שכן מאחר שהם תופסים שטח של בית רובע הם נחשבים ישות נפרדת ואינם חלק מן השדה. לגבי דין זה, רבי חייא בר אבא אומר שרבי יוחנן אומר: לא רק קבוצת קנים נחשבת ישות נפרדת, ולכן אינה כלולה במכירה; אלא אפילו ערוגה קטנה של בשמים שאינה תופסת שטח של בית רובעאך יש לה שם מיוחד אינה נמכרת יחד עם השדה. רב פפא אמר: מה שזה אומר הוא שאנשים קוראים לה הוורדים [vardda] של פלוני, ובכך קובעים לה שם משל עצמה.
וְלֹא הַשּׁוֹמֵירָה הָעֲשׂוּיָה בְּטִיט. וְאַף עַל גַּב דִּמְחַבְּרָא בְּאַרְעָא. וְלֹא אֶת חָרוּב הַמּוּרְכָּב, וְלֹא סַדַּן הַשִּׁקְמָה. וְאַף עַל גַּב דְּקַטִּינֵי.
המשנה מלמדת שהמכירה אינה כוללת את עמדת השמירה המטויחת בטיט. הגמרא מעירה: וזהו ההלכה אפילו שהיא מחוברת לקרקע, שכן היא עדיין נחשבת לישות נפרדת ואינה חלק מן השדה. המשנה מלמדת: הוא גם לא מכר את עץ החרוב המורכב, והוא לא מכר את גזע השקמה. הגמרא מציינת: אף על פי שהם קטנים, הם נחשבים לישות בפני עצמה.
בָּעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר: מַלְבְּנוֹת שֶׁל פְּתָחִים, מַהוּ? הֵיכָא דִּמְחַבְּרִי בְּטִינָא – לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, דְּהָא מְחַבַּר; כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ – דִּנְקִיטִי בְּסִיכֵּי; מַאי? תֵּיקוּ.
אגב הדיון על עמדת שמירה המחוברת לקרקע, הגמרא מביאה דיון על מכירת בית: רבי אלעזר העלה את הדילמה: בנוגע למזוזות עץ של דלת, מהי ההלכה? האם הן נמכרות יחד עם הבית, או לא? הגמרא מסבירה את השאלה: אל תעלה את הדילמה במקרה שבו המזוזות מחוברות לבית בטיט, שכן הן בוודאי מחוברות לבית ונמכרות עמו. כאשר אפשר להעלות את הדילמה, זהו מצב שבו הן מחוברות רק ביתדות עץ קטנות. מה הדין במקרה זה? לא נמצאה הכרעה לשאלה זו, ולכן הדילמה תעמוד [teiku] ללא הכרעה.
בָּעֵי רַבִּי זֵירָא: מַלְבְּנוֹת שֶׁל חַלּוֹנוֹת, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן: לְנוֹי בְּעָלְמָא הוּא דַּעֲבִידִי; אוֹ דִלְמָא, כֵּיוָן דִּמְחַבְּרִי – מְחַבְּרִי? תֵּיקוּ.
רבי זירא מעלה דילמה דומה לגבי מה נכלל במכירת בית: באשר למסגרות חלונות, מהי ההלכה? האם הן נמכרות יחד עם הבית, או לא? האם נאמר שהן משמשות רק כקישוט, ואינן נכללות במכירה, והמוכר יכול להסירן מן הבית ולהשאיר אותן לעצמו? או שמא, מאחר שהן מחוברות לחלון, הרי הן מחוברות. הדילמה תעמוד ללא הכרעה.
בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: מַלְבְּנוֹת שֶׁל כַּרְעֵי הַמִּטָּה, מַהוּ? כֹּל הֵיכָא דְּמִטַּלְטְלֵי בַּהֲדַהּ – לָא תִּיבְּעֵי לָךְ, דְּהָא מִטַּלְטְלִי; כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ – הֵיכָא דְּלָא מִטַּלְטְלִי; מַאי? תֵּיקוּ.
ובדומה לכך, רבי ירמיה העלה דילמה: בנוגע למעמדים לרגלי מיטה שמניחים תחת הרגליים כדי למנוע מהן להינזק מלחות, מהי ההלכה? הגמרא מבארת את השאלה: אל תעלה את הדילמה במקום שבו המעמדים נעים יחד עם המיטה, שהרי הם נעים עמה ולכן אינם נחשבים חלק מן הבית. היכן אפשר להעלות את הדילמה? במקום שבו אינם נעים יחד עם המיטה. מה הדין במקרה זה? גם לשאלה זו לא נמצאה הכרעה, ולכן הדילמה תעמוד בלא הכרעה.
וְלֹא אֶת חָרוּב הַמּוּרְכָּב, וְלֹא סַדַּן הַשִּׁקְמָה וְכוּ׳.
המשנה מלמדת: המוכר שדה לא מכר את עץ החרוב המורכב, ולא מכר את גזע השקמה.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria