Drashot AI Logo
אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר בַּר מַחְווֹנִיתָא – אָמַר תַּנָּא קַמָּא: גִּינוּנְיָיתָא; וּמַהְדַּר לֵיהּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: בַּר מַחְווֹנִיתָא?! מִי סָבְרַתְּ מַאי ״שְׁלָחִין״ – גִּינוּנְיָיתָא?! לָא; מַאי ״שְׁלָחִין״ – בָּגֵי, דִּכְתִיב: ״וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת״; אֲבָל בַּר מַחְווֹנִיתָא – לָא מִזְדַּבַּן. וַאֲתָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְמֵימַר, דַּאֲפִילּוּ בַּר מַחְווֹנִיתָא נָמֵי מִזְדַּבַּן.
אבל לפי מי שאומר שסנטר פירושו רשם הקרקעות, האם מתקבל על הדעת שהתנא הראשון של המשנה אמר שהגינות שבתוך העיר כלולות במכירת העיר, ורבן שמעון בן גמליאל השיב לו שרשם הקרקעות כלול? מה הקשר בין השניים? הגמרא משיבה: האם אתה סבור שמה שנאמר בשלחין הוא גינות? אין זה כך. אלא, מה פירוש שלחין? הכוונה היא לשדות המקיפים את העיר, כפי שנאמר: "הנותן מטר על פני ארץ ושולח [שולח] מים על פני חוצות" (איוב ה:י). לפי התנא הראשון, דווקא השדות נמכרים עם העיר, אבל רשם הקרקעות אינו נמכר. ורבן שמעון בן גמליאל בא לומר שאפילו רשם הקרקעות נמכר גם הוא.
תָּא שְׁמַע, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: סַנְטֵר אֵינוֹ מָכוּר, אַנְקוּלְמוּס מָכוּר. מַאי, לָאו מִדְּאַנְקוּלְמוּס גַּבְרָא, סַנְטֵר נָמֵי גַּבְרָא? מִידֵּי אִירְיָא?! הָא כִּדְאִיתָא וְהָא כִּדְאִיתָא.
הגמרא מציעה: בוא ושמע הוכחה מן הברייתא הבאה: רבי יהודה אומר: הסנטר אינו נמכר עם העיר, אבל סופר העיר [אנקולמוס] נמכר עמה. וכי אין זה ברור מן העובדה שסופר העיר הוא אדם שגם הסנטר הוא אדם? הגמרא דוחה הוכחה זו: האם המקרים דומים? זה הוא כמות שהוא, וזה הוא כמות שהוא, וסנטר פירושו שדות, ולא רושם הקרקעות.
וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ הָכִי? וְהָא קָתָנֵי סֵיפָא: אֲבָל לֹא שְׁיָירֶיהָ וְלֹא בְּנוֹתֶיהָ, וְלֹא חוֹרָשִׁין הַמּוּקְצִין לָהּ, וְלֹא בֵּיבָרִין שֶׁל חַיָּה וְשֶׁל עוֹפוֹת וְשֶׁל דָּגִים. וְאָמְרִינַן: מַאי ״שְׁיָירֶיהָ״? בִּיזְלֵי. מַאי בִּיזְלֵי? אָמַר רַבִּי אַבָּא: פִּיסְקֵי בָּגֵי. פִּיסְקֵי בָּגֵי הוּא דְּלָא מִזְדַּבְּנִי, הָא בָּגֵי עַצְמָן – מִזְדַּבְּנִי!
הגמרא שואלת: כיצד אתה יכול לומר שלפי רבי יהודה השדות הסובבים את העיר אינם נמכרים עמה? והרי לא נלמד בסיפא של ברייתא זו: אבל כאשר אדם מוכר עיר, הוא לא מכר את שייריה, ולא את בנותיה, כלומר, הכפרים הכפריים הסמוכים, ולא את היערות המוקצים ומיועדים לעיר, ולא את המכלאות [ביוורין] לבהמות, לעופות ולדגים. ואמרנו בביאור: מה פירוש שייריה? ביזלי. הגמרא שואלת: מה פירוש ביזלי? רבי אבא אמר: רצועות השדות המופרדות מן השדות העיקריים על ידי שטח שאי אפשר לעבדו. מכאן ניתן להסיק כי רצועות השדות הן שאינן נמכרות עם העיר, אבל השדות עצמם נמכרים עמה.
אֵיפוֹךְ – רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: סַנְטֵר – מָכוּר, אַנְקוּלְמוֹס – אֵינוֹ מָכוּר.
הגמרא מציעה: הפוך את האמירה המופיעה בברייתא כך שרבי יהודה אומר כי הסנטר, שכעת מובן כמשמעותו שדות, נמכר עם העיר, אך סופר העיר אינו נמכר עמה.
וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ רַבִּי יְהוּדָה – כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סְבִירָא לֵיהּ? וְהָא רַבִּי יְהוּדָה כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ! דְּקָתָנֵי סֵיפָא: אֲבָל לֹא שְׁיָירֶיהָ וְלֹא בְּנוֹתֶיהָ. וְאִילּוּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, הָאָמַר: מָכַר אֶת הָעִיר – מָכַר בְּנוֹתֶיהָ! דְּתַנְיָא: הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר – לָא מָכַר אֶת בְּנוֹתֶיהָ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר – מָכַר בְּנוֹתֶיהָ!
הגמרא שואלת: כיצד אתה יכול לומר שרבי יהודה סבור בהתאם לדעתו של רבן שמעון בן גמליאל, עד שאתה מביא ראיה מדבריו של רבי יהודה ביחס לדעתו של רבן שמעון בן גמליאל? והרי אין רבי יהודה סבור בהתאם לדעתם של חכמים? כפי שנלמד בסיפא של אותה ברייתא: אבל המוכר עיר אינו מוכר את שייריה, ואינו מוכר את בנותיה, כלומר, הכפרים הסמוכים לה. ואילו לגבי רבן שמעון בן גמליאל, האם אין הוא אומר שמי שמכר עיר מכר את בנותיה עמה, כלומר, הכפרים הסמוכים, כפי שנלמד בברייתא: מי שמוכר עיר לא מכר את בנותיה; רבן שמעון בן גמליאל חולק ואומר: מי שמוכר עיר מכר את בנותיה.
רַבִּי יְהוּדָה סָבַר לֵיהּ כְּווֹתֵיהּ בַּחֲדָא, וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא.
הגמרא משיבה: אין בכך כדי להוכיח שרבי יהודה חולק על רבן שמעון בן גמליאל, שכן ניתן להציע כי רבי יהודה סבור בהתאם לדעתו של רבן שמעון בן גמליאל בנוגע לעניין אחד, שהשדות המקיפים את העיר כלולים במכירה, וחולק עליו בנוגע לעניין אחר, שכן לדעת רבי יהודה הכפרים הסמוכים אינם נמכרים יחד עם העיר.
וְלֹא בֵּיבָרִין שֶׁל חַיָּה וְשֶׁל עוֹפוֹת וְשֶׁל דָּגִים. וּרְמִינְהִי: הָיוּ לָהּ בָּנוֹת – אֵין נִמְכָּרוֹת עִמָּהּ. הָיָה לָהּ חֵלֶק אֶחָד בַּיָּם וְחֵלֶק אֶחָד בַּיַּבָּשָׁה; בֵּיבָרִים שֶׁל חַיָּה וְשֶׁל עוֹפוֹת וְשֶׁל דָּגִים – הֲרֵי אֵלּוּ נִמְכָּרִים עִמָּהּ!
§ הברייתא מלמדת: כאשר אדם מוכר עיר, הוא לא מכר, בין השאר, את המכלאות לבהמות, לעופות ולדגים. והגמרא מקשה סתירה מברייתא אחרת: אם לעיר יש בנות, כלומר, כפרים סמוכים, הן אינן נמכרות יחד עמה. אם יש לה חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה, או אם יש לה מכלאות לבהמות, לעופות או לדגים, אלה כולם נמכרים יחד עם העיר.
לָא קַשְׁיָא; הָא דִּנְגִיחַ קַאיְהִי לְגָו, וְהָא דִּנְגִיחַ קַאיְהִי לְבַר. וְהָא קָא תָנֵי: וְלֹא אֶת חוֹרָשִׁין הַמּוּקְצִין לָהּ! אֵימָא: הַמּוּקְצִין הֵימֶנָּה.
הגמרא משיבה שאין זה קשה, שכן ניתן להבחין בין מקרים שונים: כאן, הברייתא האחת עוסקת במכלאות בהמה שפתחיהן פונים פנימה, כלומר, לעבר העיר, ולכן הן נחשבות לחלק מן העיר, ואילו שם, הברייתא האחרת עוסקת במכלאות בהמה שפתחיהן פונים החוצה, כלומר, הרחק מן העיר, ולכן אינן נכללות במכירתה. הגמרא מקשה: אבל האם אין הברייתאמלמדת: ולא מכר את היערות המיועדים לעיר, דבר המורה שפניהם לעיר, ואף על פי כן אינם נמכרים יחד עם העיר? הגמרא משיבה: אמור שיש להגיה את הברייתא כך שבמקום זאת תיקרא: ולא מכר את היערות המובדלים מן העיר, כלומר, שנמצאים במרחק ואינם פונים אל העיר.
מַתְנִי׳ הַמּוֹכֵר אֶת הַשָּׂדֶה – מָכַר אֶת הָאֲבָנִים שֶׁהֵם לְצׇרְכָּהּ, וְאֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁהֵם לְצׇרְכּוֹ, וְאֶת הַתְּבוּאָה שֶׁהִיא מְחוּבֶּרֶת לַקַּרְקַע, וְאֶת חִיצַת הַקָּנִים שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִבֵּית רוֹבַע, וְאֶת הַשּׁוֹמֵירָה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה בְּטִיט, וְאֶת הֶחָרוּב שֶׁאֵינוֹ מוּרְכָּב, וְאֶת בְּתוּלַת הַשִּׁקְמָה.
משנה: המוכר שדה בלא שפירש מה כלול במכירה, מכר את האבנים שבשדה שהן לצורכה, ואת הקנים שבכרם שהן לצורכו, ואת התבואה שהיא עדיין מחוברת לקרקע, ואת אגודת הקנים שתופסת פחות מן השטח הראוי לזריעת רובע קב [בית רובע], ואת בית השומר שאינו טוח בטיט, ואת עץ החרוב הצעיר שלא הורכב עדיין, ואת השקמה הבתולה שעדיין צעירה.
אֲבָל לֹא מָכַר לֹא אֶת הָאֲבָנִים שֶׁאֵינָן לְצׇרְכָּהּ, וְלֹא אֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁאֵינָן לְצׇרְכּוֹ, וְלֹא אֶת הַתְּבוּאָה שֶׁהִיא תְּלוּשָׁה מִן הַקַּרְקַע. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: ״הִיא וְכׇל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ״ – הֲרֵי כּוּלָּן מְכוּרִין. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – לֹא מָכַר לֹא אֶת חִיצַת הַקָּנִים שֶׁהִיא בֵּית רוֹבַע, וְלֹא אֶת הַשּׁוֹמֵירָה שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה בְּטִיט, וְלֹא אֶת הֶחָרוּב הַמּוּרְכָּב, וְלֹא אֶת סַדַּן הַשִּׁקְמָה.
אבל הוא לא מכר יחד עם השדה את האבנים שאינן מיועדות לשימוש בשדה, ולא את הקנים שבכרם שאינם מיועדים לשימושו, ולא את התוצרת שהיא כבר תלושה מן הקרקע. כאשר המוכר אומר לקונה: אני מוכר לך אותו ואת כל מה שבתוכו, כל אלה המרכיבים נמכרים יחד עם השדה. בין במקרה זה, שבו הוא מבצע את המכירה ללא פירוט, ובין באותו מקרה, שבו הוא מוסיף את הביטוי שהוא מוכר את כל מה שבשדה, הוא לא מכר את קבוצת הקנים שתופסת בית רובע אחד או יותר, שכן הם נחשבים לשדה נפרד, ולא מכר את עמדת השמירה המטויחת בטיט, ולא את עץ החרוב המורכב, ולא את גזע השקמה. כל הישויות הללו חשובות בפני עצמן ויש להן מעמד עצמאי מזה של השדות, ולכן הן אינן כלולות במכירת השדה.

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria