כל הרכיבים האלה נמכרים כחלק ממכירת הבית.

גמרא: הגמרא מציעה: הבה נאמר שהמשנה המבחינה בין סוגים שונים של חפצי בית אינה בהתאם לשיטתו של רבי מאיר. שהרי אם היא בהתאם לשיטתו של רבי מאיר, האם אין הוא אומר בברייתא (עח ע"ב): אם אדם מכר כרם, הרי מכר את כל כלי הכרם, לרבות המיטלטלים? כך צריך להיות גם במכירת בית.

הגמרא משיבה: אתה יכול אפילו לומר שהמשנה נשנתה בהתאם לדעתו של רבי מאיר, שכן ניתן להבחין בין שני המקרים. שם, במקרה של כרם, הכוונה היא לכלים שהם קבועים בכרם ולעולם אינם מוסרים ממנו, ולכן הם כלולים במכירה, ואילו כאן, במקרה של בית, המשנה מתייחסת לכלים שהם אינם קבועים בבית, ולכן אינם חלק מן המכירה. הגמרא מקשה: אבל האם אין המשנה מלמדת את ההלכה הנוגעת למפתח באופן דומה לההלכה הנוגעת לדלת, ומכאן שכשם שדלת היא קבועה בבית, כך גם מפתח הוא קבוע בבית? אלא, ברור שהמשנה אינה בהתאם לדעתו של רבי מאיר.

החכמים לימדו בברייתא (תוספתא ג:א): מי שמוכר בית מכר את הדלת ואת הבריח ואת המנעול, אבל לא מכר את המפתח. מכר את המכתש החצוב מן הקרקע אבל לא את המכתש שנקבע בקרקע לאחר עשייתו. מכר את אבן הריחיים התחתונה הקבועה אבל לא את האבן העליונה הניידת. ולא מכר לא את התנור, ולא את הכיריים הכפולות, ולא את הריחיים של יד. רבי אליעזר אומר: הכלל הוא שכל דבר המחובר לקרקע הריהו נחשב כקרקע ונכלל במכירה.

כאשר המוכר אומר לקונה: אני מוכר לך אותו ואת כל מה שבתוכו, כל המרכיבים הללו נמכרים יחד עם הבית. בין במקרה זה ובין במקרה ההוא הוא לא מכר את הבור או את cistern או את הגלריה, שכן הם נחשבים לישויות נפרדות שאינן חלק מן הבית כלל.

§ החכמים לימדו בברייתא: צינור שחצבו בו חלל ולאחר מכן קבעו אותו בקרקע או בבניין פוסל מקווה באמצעות המים שהוא מוליך אל המקווה. המים במקווה צריכים להיאסף ישירות ממי גשמים או ממעיין, ולא להישאב בכלים. אם אדם חצב בול עץ והשתמש בו כדי להוליך מים אל המקווה, הדבר נחשב למים שאובים, שכן השתמש בכלי. לעומת זאת, אם קבעו אותו תחילה ולאחר מכן חצב בו חלל, אין הוא פוסל את המקווה. לפני שנחצב בבול העץ חלל, הוא כבר היה מחובר לקרקע ונחשב לחלק ממנה, ולכן פעולת החציבה אינה הופכת אותו לכלי. הגמרא שואלת: כשיטת מי היא ברייתא זו? נראה שאין זו לא שיטתו של רבי אליעזר, ולא שיטתם של חכמים.

הגמרא מבהירה את השאלה: לדעת איזו שיטה של רבי אליעזר הכוונה? אם נאמר שהכוונה היא לשיטתו של רבי אליעזר בברייתא הנזכרת לעיל לגבי מכירת בית, שלפיה כל דבר המחובר לקרקע נחשב חלק מן הבית ונמכר עמו, יש קושי. שכן אולי זהו הטעם שננקט במחלוקת לגבי מכירת בית, שרבי אליעזר סבור כי המוכר מוכר בעין יפה כל דבר המחובר לקרקע, ואילו חכמים סבורים כי המוכר מוכר בעין רעה, ואינו מוכר אלא כלים המשמשים תפקיד מהותי בבית ולא דבר אחר, אף אם הם מחוברים לקרקע. אך מכאן אין אנו למדים דבר על שיטותיהם של רבי אליעזר וחכמים ביחס למקווה.

אלא, יש לייחס את ההפניה לדעתו של רבי אליעזר בעניין כוורת דבורים. כפי שלמדנו במשנה (שביעית י, ז): לגבי כוורת דבורים המחוברת לקרקע בטיט, רבי אליעזר אומר: הרי היא כקרקע, ולכן מותר לכתוב עליה פרוזבול על סמך היא. מסמך כזה אי אפשר לכתוב אלא אם כן ללווה יש קרקע כלשהי, ולצורך זה כוורת דבורים נחשבת כקרקע.