וּמַזְמֵין (לְהוּ) [לֵיהּ] לְדִינָא, פַּסְלֵיהּ?! אֶלָּא כֹּל דַּיָּין דְּמִתְקְרֵי לְדִין, וּמַפְּקִין מִינֵּיהּ מָמוֹנָא בְּדִין – לָאו שְׁמֵיהּ דַּיָּין. כְּתַבוּ הָכִי: ״בְּרַם סָאבֵי דִיהוּדָאֵי אָמְרִי: כֹּל דַּיָּין דְּמִתְקְרֵי לְדִין וּמַפְּקִין מִינֵּיהּ מָמוֹנָא בְּדִין – לָאו שְׁמֵיהּ דַּיָּין״.
ומזמן דיין לדין, האם פסל את הדיין אפילו אם לאחר מכן יצא זכאי? אלא, יש לומר: כל דיין שמוזמן לדין וממון ניטל ממנו כדין, כלומר, נצטווה להשיב את רכושו של אדם אחר, אינו נחשב דיין. כששמעו זאת, כתבו זאת כתוספת לכתובת המקורית: אבל זקני היהודים אומרים כי כל דיין שמוזמן לדין וממון ניטל ממנו כדין אינו נחשב דיין.
חֲזָא דִּכְתִיב: ״בְּרֵאשׁ כֹּל מוֹתָא – אֲנָא דָּם, בְּרֵאשׁ כֹּל חַיִּין – אֲנָא חֲמַר״. אֶלָּא מֵעַתָּה, דְּנָפֵיל מֵאִיגָּרָא וּמִית, וּדְנָפֵיל מִדִּיקְלָא וּמִית, דְּמָא קַטְלֵיהּ?! וְתוּ, מַן דְּדַרְכֵּיהּ לְמֵימַת – מַשְׁקוּ לֵיהּ חַמְרָא, וְחָיֵי?! אֶלָּא הָכִי בָּעֵי לְמִכְתַּב: בְּרֵאשׁ כֹּל מַרְעִין – אֲנָא דָּם, בְּרֵאשׁ כֹּל אָסְווֹן – אֲנָא חֲמַר. כְּתַבוּ הָכִי: ״בְּרַם סָאבֵי דִיהוּדָאֵי אָמְרִי: בְּרֵאשׁ כֹּל מַרְעִין – אֲנָא דָּם, בְּרֵאשׁ כֹּל אָסְווֹן – אֲנָא חֲמַר, בַּאֲתַר דְּלֵית חֲמַר – תַּמָּן מִתְבָּעוּ סַמָּנִין״.
רבי בנאה גם ראה שהיה כתוב שם: בראש כל המוות אני, דם, כלומר, אנשים מתים מעודף דם; בראש כל החיים אני, יין, כלומר, היין הוא מה שנותן חיים. אמר להם: אם כך הוא, במקרה של מי שנופל מגג ומת, או מי שנופל מדקל ומת, האם דם הוא שהרג אותו? ועוד, לגבי מי שנמצא בדרך למות, האם יכולים לתת לו לשתות יין והוא יחיה? אלא, זה מה שצריך להיות כתוב: בראש כל חולי אני, דם; בראש כל רפואה אני, יין. כששמעו זאת, הם כתבו את התוספת הזאת לכתובת המקורית: אבל זקני היהודים אומרים: בראש כל חולי אני, דם; בראש כל רפואה אני, יין. במקום שאין בו יין, עשבים נדרשים שם כתרופות.
כְּתִיב אַפִּיתְחָא דְקַפּוֹטְקְיָא: ״אַנְפַּק, אַנְבַּג, אַנְטַל״. וְאֵיזֶהוּ אַנְטַל? זֶהוּ רְבִיעִית שֶׁל תּוֹרָה.
לאחר שסיפרה על אותו מעשה, הגמרא מציינת כי בפתח קפוטקיא היה כתוב: אנפק, אנבג, אנטל, שכולם שמות לאותה מידה. ומהו אנטל? זהו הרביע לוגשל התורה.
מַתְנִי׳ הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה. הַמַּזְחֵילָה יֵשׁ לָהּ חֲזָקָה.
משנה: באשר למרזב קטן הבולט ממרזב גגו של אדם ומנקז מים לרשות חברו, לבעליו אין דרך לקבוע חזקה לשימושו, אבל יש לו דרך לקבוע חזקה לגבי מקומו, כפי שהגמרא תבאר. באשר לצינור מרזב העובר לאורך הגג, אדם כן יש לו דרך לקבוע חזקה לשימושו.
סוּלָּם הַמִּצְרִי אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְלַצּוֹרִי יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה.
באשר לסולם מצרי, שהוא קטן ונייד, אין לאדם דרך לקבוע זכות מוקנית לשימוש בו. אבל באשר לסולם צורי, שהוא גדול וקבוע במקומו, יש לאדם דרך לקבוע זכות מוקנית לשימוש בו.
חַלּוֹן הַמִּצְרִית אֵין לָהּ חֲזָקָה, וְלַצּוֹרִית יֵשׁ לָהּ חֲזָקָה. אֵיזוֹ הִיא חַלּוֹן הַמִּצְרִית? כֹּל שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִיכָּנֵס לְתוֹכָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם יֵשׁ לָהּ מַלְבֵּן – אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִיכָּנֵס לְתוֹכָהּ, הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה.
ביחס לחלון מצרי, אין לאדם דרך לקבוע זכות שימוש מוקנית בו; אבל ביחס לחלון צורי יש לו דרך לקבוע זכות שימוש מוקנית בו. מהו המאפיין המגדיר של חלון מצרי? זהו כל חלון שהוא קטן כל כך שאין ראשו של אדם יכול להיכנס לתוכו. רבי יהודה אומר: אם לַחלון יש מסגרת, אף על פי שאין ראשו של אדם יכול להיכנס לתוכו, יש לו דרך לקבוע זכות שימוש מוקנית בו.
גְּמָ׳ מַאי ״הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה״? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, הָכִי קָאָמַר: הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה – מֵרוּחַ אַחַת, וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה – מִשְׁתֵּי רוּחוֹת.
גמרא: הגמרא שואלת: מה פירוש דברי המשנה: לגבי מרזב, לבעליו אין דרך לקבוע חזקה לשימושו, אבל יש לו דרך לקבוע חזקה לגבי מקומו? אמר רב יהודה שאמר שמואל: כך היא אומרת: לגבי מרזב, לבעליו אין דרך לקבוע חזקה לשימושו מצד אחד, כלומר, לבעל השדה שלמטה יש זכות להעביר את המרזב ממקום למקום בצד אחד של הגג, אבל יש לו דרך לקבוע חזקה לגבי מקומו ביחס לשני צדדים, כלומר, לבעל השדה שלמטה אין זכות להעבירו לצד אחר של הגג.
רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה – שֶׁאִם הָיָה אָרוֹךְ מְקַצְּרוֹ, וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה – שֶׁאִם בָּא לְעוֹקְרוֹ, אֵינוֹ עוֹקְרוֹ.
רבי חנינא אמר שיש הסבר אחר: לגבי מרזב, לבעליו אין דרך לקבוע זכות קנויה לגבי מידתו, כאילו היה ארוך, שבעל השדה שמתחת רשאי לקצרו, אבל יש לו דרך לקבוע זכות קנויה לגבי מקומו, כאילו בעל השדה שמתחת בא להסירו לגמרי, אינו רשאי להסירו.
רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר: הַמַּרְזֵב אֵין לוֹ חֲזָקָה – שֶׁאִם רוֹצֶה לִבְנוֹת תַּחְתָּיו בּוֹנֶה, וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה – שֶׁאִם בָּא לְעוֹקְרוֹ אֵינוֹ עוֹקְרוֹ.
רב ירמיה בר אבא אמר שיש הסבר אחר: בנוגע למרזב, לבעליו אין דרך לקבוע זכות קנויה לשימושו, שכן אם בעל השדה שמתחתיו רוצה לבנות תחתיו, הוא רשאי לבנות, ובעל המרזב אינו יכול למנוע ממנו לעשות כן; אבל יש דרך לקבוע זכות קנויה לגבי מקומו, שכן אם בעל השדה שמתחתיו בא להסירו לגמרי, אינו רשאי להסירו.