דִּשְׁדָא לִיפְתָּא בֵּי פִילֵי דְּאַרְעָא דְגֵר – לָא הָוֵי חֲזָקָה. מַאי טַעְמָא? בְּעִידָּנָא דִּשְׁדָא – לָא הָוֵי שְׁבָחָא, הַשְׁתָּא דְּקָא שָׁבַח – מִמֵּילָא קָא שָׁבַח.
מי שזרק זרעי לפת בסדקים [filei] של קרקע של גר שמת ללא יורשים, אין בכך די כדי לקנות חזקה. מה הטעם לכך? מפני שבשעה שזרק את הזרעים לא היה שבח לקרקע. כעת, כאשר הלפתות צמחו ושווי הקרקע הושבח, הרי הושבח מאליו.
אָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי מַאן דְּפָשַׁח דִּיקְלָא; אַדַּעְתָּא דְּדִיקְלָא – קָנֵי, אַדַּעְתָּא דְחֵיוָתָא – לָא קָנֵי. הֵיכִי דָּמֵי? שְׁקַל מֵהַאי גִּיסָא וּמֵהַאי גִּיסָא – אַדַּעְתָּא דְּדִיקְלָא. כּוֹלָּא מֵחַד גִּיסָא – אַדַּעְתָּא דְחֵיוָתָא.
הגמרא מתעדת סדרה של פסיקות בנוגע לתפיסת חזקה בקרקע. שמואל אומר: לגבי זה שקוצץ את הענפים של עץ דקל, אם הייתה לו כוונה לקניין הדקל, הרי קנה אותו; אבל אם הייתה לו כוונה לטובת הבהמות, כדי להאכיל את בהמותיו בענפים, הרי לא קנה אותו. הגמרא שואלת: מהן הנסיבות שבהן אפשר לדעת למה התכוון? הגמרא משיבה: אם הוא לקח ענפים מצד זה ומצד זה, הייתה לו כוונה לקניין הדקל, שכן הדבר מסייע לצמיחת העץ; אבל אם הענפים שלקח היו כולם מצד אחד, הייתה לו כוונה לטובת הבהמות.
וְאָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי מַאן דְּזָכֵי זִיכְיָא; אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא – קָנֵי, אַדַּעְתָּא דְצִיבֵי – לָא קָנֵי. הֵיכִי דָּמֵי? שְׁקַל רַבְרְבֵי וְזוּטְרֵי – אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא, שְׁקַל רַבְרְבֵי וּשְׁבַק זוּטְרֵי – אַדַּעְתָּא דְצִיבֵי.
ושמואל אומר לגבי זה שמפנה [דְּזַכֵּי זִכְיֵה] שדה של אילנות, אם הייתה לו כוונה להשבחת השדה, להכינה לחרישה, קנה אותה; אבל אם הייתה לו כוונה לאיסוף העצים, לא קנה אותה. הגמרא שואלת: מהן הנסיבות שבהן אפשר לדעת למה התכוון? הגמרא משיבה: אם לקח גדולים וקטנים של עצים, הייתה לו כוונה להשבחת השדה; אולם אם לקח את העצים הגדולים והשאיר את הקטנים, הייתה לו כוונה לאיסוף העצים.
וְאָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי מַאן דְּאתָקֵיל תִּיקְלָא; אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא – קָנֵי, אַדַּעְתָּא דְבֵי דָרֵי – לָא קָנֵי. הֵיכִי דָּמֵי? שְׁקַל מוּלְיָא וּשְׁדָא בְּנַצָּא – אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא. מוּלְיָא בְּמוּלְיָא וְנַצָּא בְּנַצָּא – אַדַּעְתָּא דְבֵי דָרֵי.
ושמואל אומר לגבי זה שמסיר בליטות ומיישר את הקרקע, אם התכוון להשבחת השדה, כדי להכינה לחרישה, קנה אותה; אבל אם התכוון להפיכת השדה לגורן, לא קנה אותה. הגמרא שואלת: מהן הנסיבות שבהן ניתן לדעת למה התכוון? הגמרא משיבה: אם נטל תל והשליכו לתוך גומה, ובכך יישר את שני המקומות, התכוון להשבחת השדה; אבל אם יישר את הקרקע עם תל במקום תל וגומה במקום גומה, והרחיב כל אזור אך הותיר את השדה בכללותו בלתי ישרה, התכוון להפיכת השדה לגורן.
וְאָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי מַאן דְּפָתַח מַיָּא בְּאַרְעָא; אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא – קָנֵי, אַדַּעְתָּא דְכַוְורֵי – לָא קָנֵי. הֵיכִי דָּמֵי? פָּתַח תְּרֵי בָבֵי, חַד מְעַיֵּיל וְחַד מַפֵּיק – אַדַּעְתָּא דְכַוְורֵי. חַד בָּבָא – אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא.
ושמואל אומר לגבי זה שפתח סתימה ואפשר למים להיכנס אל חלקת קרקע, אם הייתה לו כוונה להשבחת השדה, כדי להשקותה, הרי קנה אותה; אבל אם הייתה לו כוונה ללכידת הדגים, כלומר, לאפשר למים לזרום פנימה כדי שיוכל ללכוד את הדגים שבה, הרי לא קנה אותה. הגמרא שואלת: מהן הנסיבות שבהן אפשר לדעת למה התכוון? הגמרא משיבה: אם פתח שני שערים, אחד מכניס את המים ואחד מוציא את המים, הדבר מלמד שהייתה לו כוונה ללכידת הדגים, שכן המים יזרמו מן השדה ויאפשרו לו ללכוד את הדגים; אבל אם פתח רק שער אחד, הדבר מלמד שהייתה לו כוונה להשבחת השדה.
הָהִיא אִיתְּתָא דַּאֲכַלָה דִּיקְלָא בְּתַפְשִׁיחָא, תְּלֵיסַר שְׁנִין. אֲתָא הָהוּא [גַּבְרָא], רָפֵיק תּוּתֵיהּ פּוּרְתָּא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּלֵוִי, וְאָמְרִי לַהּ קַמֵּיהּ דְּמָר עוּקְבָא, אוֹקְמֵיהּ בִּידֵיהּ. אֲתַאי קָא צָוְוחָא קַמֵּיהּ, אֲמַר לַהּ: מַאי אֶעֱבֵיד לָךְ, דְּלָא אַחְזֵיקְתְּ כִּדְמַחְזְקִי אִינָשֵׁי.
הגמרא מספרת: הייתה אישה אחת שהפיקה רווח מדקל הפקר על ידי קציצת ענפיו במשך שלוש עשרה שנה. אדם אחר אז בא וחרש מעט תחתיו. המקרה בא לפני לוי, ויש אומרים שהוא בא לפני מר עוקבא, אשר קבע את הנכס בחזקתו של זה שחרש. האישה באה וצעקה לפניו, במחאה על העוול שלדעתה היה בפסיקתו. מר עוקבא אמר לה: מה אוכל לעשות למענך, הרי לא החזקת בנכס בדרך שאנשים מחזיקים?
אָמַר רַב: הַצָּר צוּרָה בְּנִכְסֵי הַגֵּר – קָנָה; דְּרַב לָא קָנֵי לְגִנְּתָא דְּבֵי רַב, אֶלָּא בְּצוּרְתָּא.
רב אומר: מי שמצייר תמונה, למשל, הוא מצייר תמונה על הקיר, בנכסיו של גר שמת ללא יורשים קנה אותם, כשם שרב עצמו קנה את גינת הבית של רב, שהייתה הפקר, רק על ידי ציור תמונה.
אִיתְּמַר: שָׂדֶה הַמְסוּיֶּימֶת בִּמְצָרֶיהָ – אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: כֵּיוָן שֶׁהִכִּישׁ בָּהּ מַכּוֹשׁ אֶחָד – קָנָה כּוּלָּהּ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לֹא קָנָה אֶלָּא מְקוֹם מַכּוֹשׁוֹ בִּלְבַד.
§ נאמר: לגבי שדה שמוגדרת בגבולותיה, כלומר, יש לה גבולות תחומים בבירור מכל צדדיה, רב הונא אומר שרב אומר: משעה שהכה את הקרקע במעדר פעם אחת, הוא קנה את כל הנכס. ושמואל אומר שהוא קנה רק את המקום שהכה בו במעדר.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria