שֶׁלֹּא בְּפָנָיו – צָרִיךְ לְמֵימַר לֵיהּ: ״לֵךְ חֲזֵק וּקְנִי״.
אך אם המעשה בוצע שלא בפני המוכר, על המוכר לומר לו: לך, החזק וקנה ובכך ירכוש את הנכס עבורו כדי שיקנה אותו.
בָּעֵי רַב: מַתָּנָה – הֵיאַךְ? אָמַר שְׁמוּאֵל: מַאי תִּבְעֵי לֵיהּ לְאַבָּא? הַשְׁתָּא וּמָה מֶכֶר, דְּקָא יָהֵיב לֵיהּ זוּזֵי, אִי אֲמַר לֵיהּ: ״לֵךְ חֲזֵק וּקְנִי״ – אִין, אִי לָא – לָא; מַתָּנָה, לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?! וְרַב סָבַר: מַאן דְּיָהֵיב מַתָּנָה, בְּעַיִן יָפָה יָהֵיב.
רב מעלה דילמה: כיצד קונים מתנה, כלומר, האם הכרחי שהנותן יאמר: לך, החזק וקנה בכך? שמואל אמר: איזו דילמה הועלתה לאבא, כלומר, לרב? כעת אפשר לומר כך: ומהי ההלכה לגבי מכר, שבו הקונה נותן כסף למוכר? אם המוכר אומר לקונה: לך, החזק ובכך קנה את הנכס, הקניין אכן חל, אבל אם הוא לא אמר זאת, הוא אינו חל. לכן, לגבי מתנה, שבה לא ניתן כסף למוכר, האם לא קל וחומר שהקניין לא יחול בלי הוראה מפורשת מן המוכר? הגמרא משיבה: ורב סבור שאפשר לומר שהנותן מתנה נותן אותה בעין יפה, ויאפשר את הקניין אף בהיעדר הוראה מפורשת.
וְכַמָּה כׇּל שֶׁהוּא? כְּדִשְׁמוּאֵל – דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: גָּדַר גָּדֵר וְהִשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה, וּפָרַץ פִּרְצָה כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס וְיֵצֵא בָּהּ – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה.
§ המשנה מלמדת כי ניתן לבצע קניין חזקה על ידי בניית גדר או פריצת גדר אפילו במשהו. הגמרא מבהירה: וכמה הוא השיעור של משהו? הוא בהתאם ל דבריו של שמואל, שכן שמואל אומר: אם אדם בנה גדר קודם לכן, וכעת השלימה לגובה של עשרה טפחים, שהוא גובהה של מחיצה בעלת משמעות הלכתית; או באופן דומה, אם אדם פרץ פרצה קודם לכן, וכעת הרחיבה כדי שתהיה גדולה דיה כך ש אדם יכול להיכנס ולצאת דרכה, הרי זו נחשבת לקניין חזקה.
הַאי גָּדֵר הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּמֵעִיקָּרָא לָא הֲווֹ סָלְקִי לַהּ, וְהַשְׁתָּא נָמֵי לָא סָלְקִי לַהּ – מַאי עֲבַד? וְאֶלָּא דְּמֵעִיקָּרָא הֲווֹ סָלְקִי לַהּ, וְהַשְׁתָּא לָא סָלְקִי לַהּ – טוּבָא עֲבַד! לָא צְרִיכָא, דְּמֵעִיקָּרָא הֲווֹ סָלְקִי לַהּ בְּרַוְוחָא, וְהַשְׁתָּא קָא סָלְקִי לַהּ בְּדוּחְקָא.
הגמרא שואלת: מהן הנסיבות של גדר זו? אם נאמר שמלכתחילה אי אפשר היה לטפס עליה כדי להיכנס לשדה, וגם עכשיו עדיין אי אפשר לטפס עליה, מה הועיל? דבר לא השתנה בכך שהשלים את גובה הגדר. ולחלופין, אם היה המצב שמלכתחילה אפשר היה לטפס עליה כדי להיכנס לשדה, ועכשיו אי אפשר לטפס עליה, הרי הוא השיג הרבה מאוד, והמשנה לא הייתה צריכה להתייחס לתוספת זו כאל: מעט. הגמרא משיבה: לא, יש צורך לומר הלכה זו כאשר גובה הגדר היה כזה שמלכתחילה אפשר היה לטפס עליה בקלות, ועכשיו אפשר לטפס עליה רק בקושי.
הַאי פִּרְצָה – הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּמֵעִיקָּרָא הֲווֹ עָיְילִי בַּהּ, וְהַשְׁתָּא נָמֵי עָיְילִי בַּהּ – מַאי עֲבַד? וְאֶלָּא דְּמֵעִיקָּרָא לָא הֲווֹ עָיְילִי בַּהּ, וְהַשְׁתָּא קָא עָיְילִי בַּהּ – טוּבָא עֲבַד! לָא צְרִיכָא, דְּמֵעִיקָּרָא הֲווֹ עָיְילִי בַּהּ בְּדוּחְקָא, וְהַשְׁתָּא עָיְילִי בַּהּ בְּרַוְוחָא.
הגמרא שואלת באופן דומה: מהן הנסיבות של פרצה זו? אם נאמר שמלכתחילה היה אדם יכול להיכנס לשדה דרכה, וגם עכשיו הוא יכול להיכנס לשדה דרכה, מה הוא השיג? דבר לא השתנה בעקבות הרחבת הפרצה. ולחלופין, אם היה המצב שמלכתחילה אדם לא יכול היה להיכנס לשדה דרכה, ועכשיו אדם יכול להיכנס לשדה דרכה, הרי הוא השיג רבות, והמשנה לא הייתה צריכה להתייחס לכך כאל: מעט. הגמרא משיבה: לא, נצרך לומר דין זה במקרה שגודל הפרצה היה כזה שמלכתחילה אדם יכול היה להיכנס לשדה דרכה בקושי, ועכשיו אדם יכול להיכנס לשדה דרכה בקלות.
אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נָתָן צְרוֹר וְהוֹעִיל, נָטַל צְרוֹר וְהוֹעִיל – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. מַאי ״נָתַן״ וּמַאי ״נָטַל״?
רב אסי אומר שרבי יוחנן אומר: אם אדם הניח אבן והיא מסייעת לשרת מטרה כלשהי, או אם אדם הסיר אבן והדבר מסייע לשרת מטרה כלשהי, מעשה זה נחשב לקניין. הגמרא שואלת: מה פירוש הניח, ומה פירוש הסיר?
אִילֵּימָא נָתַן צְרוֹר – וּסְכַר מַיָּא מִינַּהּ, נָטַל צְרוֹר – וְאַפֵּיק מַיָּא מִינַּהּ; הַאי מַבְרִיחַ אֲרִי מִנִּכְסֵי חֲבֵרוֹ הוּא! אֶלָּא נָתַן צְרוֹר – דְּצַמֵּד לַהּ מַיָּא, נָטַל צְרוֹר – וְאַרְוַח לַהּ מַיָּא.
אם נאמר שהוא הניח אבן בגדר ועצר את המים מלהציף את השדה, או שהוא הסיר אבן מן הגדר ובכך יצר פתח ששחרר מים שהציפו את השדה, הרי זה דומה למי שמבריח אריה מנכסו של חברו. במילים אחרות, מעשים אלה מונעים נזק לשדה, דבר שאדם חייב למנוע אפילו במקרה של רכושו של אחר, ולפיכך אין הם מהווים הוכחת בעלות. אלא, הכוונה היא שהוא הניח אבן שחיברה מים אל השדה והשקתה אותו, או שהוא הסיר אבן והגביר את זרימת המים אליו.
וְאָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁתֵּי שָׂדוֹת וּמֶצֶר אֶחָד בֵּינֵיהֶן, הֶחְזִיק בְּאַחַת מֵהֶן לִקְנוֹתָהּ – קְנָאָהּ.
§ הגמרא מביאה אמירה נוספת של אותו אמורא בנוגע לתפיסת חזקה. ורב אסי אומר כי רבי יוחנן אומר: אם היו שתי שדות וביניהן מצר אחד, ואדם אחד החזיק באחת מהן כדי לקנותה, הרי קנה אותה.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria