גְּמָ׳ אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל וְלֵוִי תָּנוּ: שׁוּתָּף אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְכׇל שֶׁכֵּן אוּמָּן. שְׁמוּאֵל תָּנֵי: אוּמָּן אֵין לוֹ חֲזָקָה, אֲבָל שׁוּתָּף יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה. וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ – דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הַשּׁוּתָּפִין מַחְזִיקִין זֶה עַל זֶה, וּמְעִידִין זֶה עַל זֶה, וְנַעֲשִׂים שׁוֹמְרֵי שָׂכָר זֶה לָזֶה.
גמרא:אביו של שמואל ולוי לימדו: לשותף אין היכולת לקבוע את חזקת הבעלות על נכס המצוי ברשותו, וכל שכן, שחוסר יכולת זו חל גם על אומן. אבל שמואל מלמד: לאומן אין היכולת לקבוע את חזקת הבעלות על נכס המצוי ברשותו, אבל לשותף יש היכולת לקבוע את חזקת הבעלות. הגמרא מעירה: ושמואל הולך לשיטתו, שכן שמואל אומר: שותפים מקימים את חזקת הבעלות זה בנכסי זה, והם מעידים זה לזה ונעשים שומרי שכר על רכושם המשותף ביחס זה לזה. מבחינת סוגיות אלו, שמואל רואה בשותפים צדדים עצמאיים.
רָמֵי לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְרַב יְהוּדָה בִּמְעָרְתָּא דְּבֵי רַב זַכַּאי, מִי אָמַר שְׁמוּאֵל: שׁוּתָּף יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: שׁוּתָּף כְּיוֹרֵד בִּרְשׁוּת דָּמֵי. לָאו לְמֵימְרָא דְּשׁוּתָּף אֵין לוֹ חֲזָקָה? לָא קַשְׁיָא; הָא דִּנְחֵית לְכוּלַּהּ, הָא דִּנְחֵית לְפַלְגָא.
רבי אבא מעלה סתירה לדברי רב יהודה במקרה של ביתו של רב זכאי: האם שמואל אכן אמר כי לשותף יש היכולת לקבוע את חזקת הבעלות? והרי שמואל אומר: שותף הוא נחשב כמי שנכנס לשדה ברשות, כגון אריס? האם אין זה אומר שלשותף אין היכולת לקבוע את החזקה של בעלות? הגמרא משיבה: אין זו קושיה. זה מתייחס למקום שבו הוא נכנס לכל השדה, וזה מתייחס למקום שבו הוא נכנס למחצית השדה.
אָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא, וְאָמְרִי לַהּ לְהַאי גִּיסָא.
הגמרא מסבירה: יש אומרים זאת באופן זה ויש אומרים זאת באופן אחר. מצד אחד, אפשר להסביר שאם הוא נכנס לחצי מן השדה, הוא קובע חזקת בעלות לגבי אותו חצי, אך אם הוא נכנס לכל השדה, הוא רק נוהג כשותף. מצד אחר, אפשר להסביר שכניסה לחצי מן השדה אינה קובעת כלל חזקת בעלות, ואילו כניסה לכל השדה כן קובעת אותה.
רָבִינָא אָמַר: הָא וְהָא דִּנְחֵית לְכוּלַּהּ; וְלָא קַשְׁיָא – הָא דְּאִית בָּהּ דִּין חֲלוּקָהּ, הָא דְּלֵית בָּהּ דִּין חֲלוּקָהּ.
רבינא אמר יישוב אחר לסתירה: זה וזה עוסקים במקרה שבו הוא נכנס לכל השדה, ואין בכך קושי. זה עוסק במקרה שבו השדה היא בשטח מספיק כדי להיות כפופה להלכה של חלוקה. במקרה זה, עצם היותו מוחזק גם במחצית האחרת של השדה, שהייתה שייכת לשותפו, מקים חזקת בעלות. זה עוסק במקרה שבו השדה אינה בשטח מספיק כדי להיות כפופה להלכה של חלוקה. מאחר שהנכס לא יחולק אלא יישאר בבעלות משותפת, הוא רק מחזיק בו כשותף ואינו מקים חזקת בעלות.
גּוּפָא – אָמַר שְׁמוּאֵל: שׁוּתָּף – כְּיוֹרֵד בִּרְשׁוּת דָּמֵי. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן, שׁוּתָּפוּת אֵין לוֹ חֲזָקָה? לֵימָא: שׁוּתָּף אֵין לוֹ חֲזָקָה!
§ הגמרא עוסקת בעניין עצמו. שמואל אומר: שותף נחשב כמי שנכנס לשדה ברשות. מה דבר זה מלמד אותנו, שאין חזקה של בעלות בהקשר של שותפות? אם כן, שיאמר זאת במפורש: לשותף אין היכולת לקבוע חזקה של בעלות על נכס שברשותו.
אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: לוֹמַר שֶׁנּוֹטֵל בַּשֶּׁבַח הַמַּגִּיעַ לִכְתֵפַיִם – בְּשָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לִיטַּע, כְּשָׂדֶה הָעֲשׂוּיָה לִיטַּע.
רב נחמן אומר שרבה בר אבוה אומר: כוונתו של שמואל הייתה לומר ששותף שפועל מיוזמתו להשביח את רכושם המשותף גובה את השבח המגיע לכתפיים, כלומר, כאשר היבול שצמח בזכות מאמצי השותף גדל לגמרי והבשיל וניתן לקצור אותו ולשאתו על כתפיו של אדם. אין הוא נחשב כמי שנכנס לשדה חברו שלא ברשות והשביח אותה, שגובה רק את הוצאותיו. זוהי ההלכה אם נטע אילנות בשדה שאין דרכה ליטע אילנות, כשם שהדין הוא אם נטע בשדה שדרכה ליטע אילנות.
וּמְעִידִין זֶה לָזֶה.
הגמרא ממשיכה בדיונה בדבריו של שמואל: ויעידו זה לזה. שותף רשאי להצטרף לעד אחר כדי להעיד על כך שלשותפו יש חלק בשדה שלהם, כדי לסתור את טענתו של מי שטוען לבעלות על השדה, ועדותו אינה נפסלת מחמת היותו נוגע בדבר.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria