ורבן שמעון בן גמליאל סבור שכדי שערעור יהיה תקף נדרשים שני עדים, אפשר היה אז לשאול: אבל האין רבי יוחנן אומר: הכול מסכימים שאין ערעור תקף עם פחות משניים עדים?

אלא, הערעור נקבע על פי שני עדים. ובמה אנו עוסקים כאן? אנו עוסקים במקרה שבו אנו מניחים לגבי אביו של אותו אדם שהוא כוהן, ויצא קול על הבן שהוא בנה של בת כוהן וגרושה, או בנה של בת כוהן וחלוצה, והורדנו אותו ממעמדו המוחזק של כהונה על סמך אותו קול, ובא עד אחד ואמר שאותו אדם הוא כוהן מיוחס, והעלינו אותו שוב לכהונה, שכן עד אחד די בו כדי לבטל קול.

הגמרא ממשיכה במקרה: ואז שני עדים באו ואמרו שהוא בן של אישה גרושה או בן של חלוצה, והורדנו אותו מן הכהונה על סמך עדותם. לאחר מכן בא עד אחד ואמר שהוא כהן בעל ייחוס ללא פגם, ונמצא שיש שני עדים המעידים שייחוסו ללא פגם, ושניים המעידים שיש בו פגם. וכולם מסכימים שהעדות של שני העדים היחידים מצטרפת ליצור עדות שהוא כהן בעל ייחוס ללא פגם, ויש להשיב את חזקת הכהונה שלו.

הגמרא מסבירה את המחלוקת: וכאן מדובר בחשש לזלזול בבית הדין שבו הם נחלקים. רבי אלעזר סבור: משעה שהורדנוהו מחזקת כהונה על סמך עדותם של שני עדים, אין אנו אחר כך מעלים אותו, שכן אנו חוששים לזלזול בבית הדין, כי חזרה מהחלטת בית הדין יוצרת את הרושם שבית הדין פועל בחוסר הכרעה. ורבן שמעון בן גמליאל סבור: הורדנוהו מחזקת כהונה ואנו אחר כך מעלים אותו, ואין אנו חוששים לזלזול בבית הדין. החשש העיקרי הוא שהעניין יוכרע על סמך העדויות הנוגעות בדבר.

רב אשי מקשה על הניתוח שהם חולקים בנוגע לחשש לזלזול בבית הדין: אם כן, מדוע דווקא יש צורך להעמיד את המחלוקת במקרה שבו בתחילה העיד עד אחד על ייחוסו הכשר, ולאחר מכן העיד עד אחר? הרי כך היה נכון אף במקרה שבו שני עדים העידו יחד שהוא פסול לכהונה ובית הדין הורידוהו, ושניים העידו יחד שהוא כשר לכהונה ובית הדין העלוהו. התנאים גם היו חולקים, שכן אותו חשש חל. אלא, אמר רב אשי: הכול מסכימים שאין אנו חוששים לזלזול בבית הדין. וכאן, מדובר בשאלה אם בית הדין יכול לצרף את העדות של שני עדים יחידים, ובכך הם חולקים, וזה בנוגע לסוגיה שהיא נושא המחלוקת הבאה בין תנאים אלו.

כפי שנלמד בברייתא (תוספתא, סנהדרין ה:ה): עדותם של עדים יחידים לעולם אינה מצטרפת אלא אם כן היה הדבר ששניהם רואים את המעשה מתרחש יחד כאחד. רבי יהושע בן קרחה אומר: עדותם מצטרפת אפילו במקרה שבו ראו את המעשה זה אחר זה, אך עדותם מתקיימת בבית הדין רק אם היה הדבר ששניהם מעידים יחד כאחד. רבי נתן אומר: אין הם צריכים להעיד יחד. עדותם מצטרפת אפילו אם בית הדין שומע את דבריו של זה העד היום, וכשהאחר העד מגיע למחרת בית הדין שומע את דבריו. רבי אלעזר ורבן שמעון בן גמליאל נחלקים במחלוקת שבין רבי נתן לחכמים, אם ניתן לצרף את העדויות הנפרדות.

§ הגמרא מספרת על מקרה שבו שני אנשים חלקו על הבעלות על קרקע. היה אדם מסוים שאמר לאחר: מה אתה עושה עם הקרקע הזאת שלי? המחזיק אמר לו: קניתי אותה ממך, וזהו שטר המכר.