חֶזְקַת הַבָּתִּים, וְהַבּוֹרוֹת, וְהַשִּׁיחִין, וְהַמְּעָרוֹת, וְהַשּׁוֹבָכוֹת, וְהַמֶּרְחֲצָאוֹת, וּבֵית הַבַּדִּין, וּבֵית הַשְּׁלָחִין, וְהָעֲבָדִים, וְכׇל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵּירוֹת תָּדִיר – חֶזְקָתָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם.
משנה: לגבי חזקת בתים; ושל בורות; ושל שיחין; ושל מערות, המשמשות לאגירת מים; ושל שובכות; ושל בתי מרחץ; ושל בתי בד; ושל שדות שלחין, שצריכים השקיה בידי אדם; ושל עבדים; וכל נכס דומה שמניב רווחים תדיר, כלומר, במשך כל השנה, חזקתו נקבעת על ידי עבודה והפקת רווח מהם במשך שלוש שנים מיום ליום. אם המחזיק בנכס יכול להוכיח שעבד בו והפיק ממנו רווח במשך שלוש השנים המלאות הקודמות, קיימת חזקה שהוא שייך לו, והוא יישאר ברשותו אם אחר יטען שהנכס שייך לו או לאבותיו.
שְׂדֵה הַבַּעַל – חֶזְקָתָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְאֵינָן מִיּוֹם לְיוֹם.
באשר לשדה שאינו מושקה, כלומר, שדה המושקה על ידי גשם, שבו התבואה גדלה בעונות מסוימות במהלך השנה, חזקת הבעלות עליו נקבעת בתוך שלוש שנים, אך לא מיום ליום, שכן השדות אינם מעובדים ונקצרים ברציפות לאורך תקופת שלוש השנים.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בָּרִאשׁוֹנָה, שְׁלֹשָׁה בָּאַחֲרוֹנָה, וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָּאֶמְצַע; הֲרֵי שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ.
רבי ישמעאל אומר: שלושה חודשים של חזקה בשנה הראשונה, שלושה חודשי חזקה בשנה האחרונה, ושנים עשר חודש של חזקה באמצע, שהם שמונה עשר חודש, די בהם כדי לקבוע חזקת בעלות לגבי שדה שאינה מושקית.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: חֹדֶשׁ בָּרִאשׁוֹנָה, וְחֹדֶשׁ בָּאַחֲרוֹנָה, וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בָּאֶמְצַע; הֲרֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר חֹדֶשׁ.
רבי עקיבא אומר: חודש אחד של חזקה בשנה הראשונה, וחודש אחד של חזקה בשנה האחרונה, ושנים עשר חודש של חזקה באמצע, שהם ארבעה עשר חודש, די בהם לקבוע את חזקת הבעלות לגבי שדה שאינה מושקית.
אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בִּשְׂדֵה לָבָן, אֲבָל בִּשְׂדֵה אִילָן – כָּנַס אֶת תְּבוּאָתוֹ, וּמָסַק אֶת זֵיתָיו, כָּנַס אֶת קַיְיצוֹ – הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים.
רבי ישמעאל אמר: באיזה מקרה נאמרה קביעה זו, שנדרשים שמונה עשר חודשים לשדה שאינו מושקה? היא נאמרה לגבי שדה לבן [bisdeh lavan], כלומר, שדה תבואה. אבל לגבי שדה אילנות, משעה שאסף את תבואתו, ולאחר מכן מסק את זיתיו, ולאחר מכן ליקט את תאנותיו, הרי שלוש אסיפות אלו הן כשוות ערך לשלוש שנים. מאחר שקצר שלושה סוגי יבול, הרי זה נחשב כאילו החזיק בשדה שלוש שנים.
גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שָׁמַעְתִּי מֵהוֹלְכֵי אוּשָׁא שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: מִנַּיִן לַחֲזָקָה שָׁלֹשׁ שָׁנִים? מִשּׁוֹר הַמּוּעָד – מָה שׁוֹר הַמּוּעָד, כֵּיוָן שֶׁנָּגַח שָׁלֹשׁ נְגִיחוֹת – נְפַק לֵיהּ מֵחֶזְקַת תָּם, וְקָם לֵיהּ בְּחֶזְקַת מוּעָד; הָכָא נָמֵי, כֵּיוָן דְּאַכְלַהּ תְּלָת שְׁנִין – נְפַק לַהּ מֵרְשׁוּת מוֹכֵר, וְקָיְימָא לַהּ בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ.
גמרא:רבי יוחנן אומר: שמעתי מאלה שנוסעים לאושא ללמוד עם החכמים שם שהיו אומרים: מנין נלמד שחזקה נקבעת בתוך שלוש שנים? משור מועד: כשם שבמקרה של שור מועד, לאחר שהוא נגח בכוונה שלוש נגיחות, הוא יצא מחזקת תם ונקבע כמי שיש לו חזקת מועד, כך גם כאן, לאחר שהוא עיבד והפיק רווח מן הקרקע במשך שלוש שנים, הקרקע יצאה מרשות המוכר, ונקבעה כמצויה ברשות הקונה.
אִי – מָה שׁוֹר הַמּוּעָד עַד נְגִיחָה רְבִיעִית לָא מִיחַיַּיב, הָכָא נָמֵי, עַד שָׁנָה רְבִיעִית לָא קָיְימָא בִּרְשׁוּתֵיהּ! הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם מִכִּי נְגַח שָׁלֹשׁ נְגִיחוֹת – הָוֵי מוּעָד,
הגמרא מקשה על השוואה זו: אם כן, אמור שכשם שבשור מועד, הבעלים אינו חייב לשלם נזק שלם עד הנגיחה הרביעית, כך גם כאן, הקרקע לא תיקבע כמצויה ברשותו עד השנה הרביעית. הגמרא דוחה שאלה זו: כיצד ניתן להשוות בין המקרים הללו? שם, משנגח שלוש פעמים הרי הוא מועד,