מַתְנִי׳ נִיפּוּל הַנִּמְצָא בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה – הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ. חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה – הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹצְאוֹ. נִמְצָא בֵּין שְׁנֵי שׁוֹבָכוֹת; קָרוֹב לָזֶה – שֶׁלּוֹ. קָרוֹב לָזֶה – שֶׁלּוֹ. מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה – שְׁנֵיהֶם יַחְלוֹקוּ.
משנה: לגבי גוזל יונה [ניפול] שנמצא בתוך חמישים אמה משובך, הרי הוא של בעל השובך. אם נמצא מעבר לחמישים אמה מן השובך, הרי הוא של מוצאו. במקרה שבו נמצא בין שני שובכים, אם היה קרוב לזה, הוא שייך לבעל שובך זה; ואם היה קרוב לזה האחר, הוא שייך לבעל אותו שובך. אם היה מחצה על מחצה, כלומר במרחק שווה משני השובכים, שני הבעלים חולקים את שווי הגוזל.
גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: רוֹב וְקָרוֹב – הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב; וְאַף עַל גַּב דְּרוּבָּא דְּאוֹרָיְיתָא וְקוּרְבָא דְּאוֹרָיְיתָא – אֲפִילּוּ הָכִי, רוּבָּא עֲדִיף.
גמרא:רבי חנינא אומר: כאשר מכריעים ספק בנוגע למעמדו ההלכתי של חפץ, למשל אבדה, אם מעמדם של רוב החפצים הדומים מצביע על כך שיש לו מעמד אחד אך החפץ הנדון קרוב למקור המצביע אחרת, הולכים אחר הרוב. ואף על פי שההלכה של רוב חלה מדין תורה וההלכהשל קירבה גם היא חלה מדין תורה, אף על פי כן הרוב עדיף.
מֵתִיב רַבִּי זֵירָא: ״וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל״ – וְאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא אַחֲרִיתִי דִּנְפִישָׁא מִינַּהּ!
רבי זירא מעלה קושיה מדברי התורה בנוגע לנרצח שזהות רוצחו אינה ידועה. במקרה מסוג זה, בית הדין מודד את המרחקים בין הגופה לבין הערים הסמוכות, כדי לקבוע איזו עיר היא הקרובה ביותר ועל כן חייבת לבצע את טקס העגלה הערופה. הפסוק קובע: "והיה העיר הקרובה אל החלל, זקני העיר ההיא יקחו עגלת בקר... וערפו שם את העגלה בנחל" (דברים כא:ג–ד). ועיר זו נבחרת אף על פי שיש אולי עיר אחרת גדולה ממנה במספר התושבים . לפי רבי חנינא, במקרה מסוג זה היה צריך ללכת אחר הרוב.
בִּדְלֵיכָּא. וְלֵיזִיל בָּתַר רוּבָּא דְעָלְמָא! בְּיוֹשֶׁבֶת בֵּין הֶהָרִים.
הגמרא משיבה: פסוק זה מתייחס למצב שבו אין עיר אחרת גדולה ממנה. הגמרא שואלת: ועדיין, אם הולכים אחר הרוב, מדוע על בית הדין ללכת אחר העיר הקרובה ביותר? הבה נלך אחר רוב העולם, שהרי רוב האנשים מצויים במקומות אחרים. הגמרא משיבה: מדובר במקרה שבו העיר יושבת מבודדת בין ההרים, ולכן אין זה סביר שהרוצח הגיע ממקום אחר.
תְּנַן: נִיפּוּל הַנִּמְצָא בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה – הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ; וְאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא אַחֲרִינָא דִּנְפִישׁ מִינֵּיהּ! בִּדְלֵיכָּא.
הגמרא ממשיכה לדון בסוגיית הרוב לעומת הקרבה. למדנו במשנה: לגבי גוזל יונה שנמצא בתוך חמישים אמה משובך, הרי הוא שייך לבעל השובך. ומאחר שהמשנה אינה מבחינה בין מקרים שונים, משתמע שזוהי ההלכהאפילו כשיש שובך אחר שהוא גדול יותר מן הקרוב מבחינת מספר העופות. מכאן שקרבה, ולא רוב, היא הגורם הקובע. הגמרא משיבה: מדובר במקרה שאין שובך אחר באזור.
אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה – הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹצְאוֹ. וְאִי דְּלֵיכָּא, וַדַּאי מֵהָהוּא נְפַל! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בִּמְדַדֶּה, דְּאָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: כׇּל הַמְדַדֶּה – אֵין מְדַדֶּה יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים.
הגמרא שואלת: אם כן, אמור את הסיפא של המשנה: אם נמצא מעבר לחמישים אמה משובך, הרי הוא של מוצאו. ואם אין שובך אחר באזור, הרי הוא בוודאי נפל מאותו שובך. אם כן, כיצד אפשר לתתו למוצא? הגמרא משיבה: במה אנו עוסקים כאן? אנו עוסקים באפרוח שמדלג ממקום למקום אך עדיין אינו עף. כפי שאומר רב עוקבא בר חמא: לגבי כל יצור המדלג, הוא אינו מדלג יותר מחמישים אמה. לפיכך, כל ציפור הנמצאת בתוך חמישים אמה משובך נחשבת כמי שבאה משם. אם היא רחוקה יותר מכך, סביר שבאה ממקום אחר או שהושלכה בידי עוברי דרכים.
בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: רַגְלוֹ אַחַת בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה, וְרַגְלוֹ אַחַת חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה – מַהוּ? וְעַל דָּא אַפְּקוּהוּ לְרַבִּי יִרְמְיָה מִבֵּי מִדְרְשָׁא.
רבי ירמיה מעלה דילמה: אם רגל אחת של האפרוח הייתה בתוך חמישים אמה מן השובך, ורגל אחת הייתה מעבר לחמישים אמה, מהי ההלכה? הגמרא מעירה: ובגלל שאלתו על מקרה זה המופרך הוציאו את רבי ירמיה מבית המדרש, שכן נראה היה שהוא מבזבז את זמנם של החכמים.
תָּא שְׁמַע: נִמְצָא בֵּין שְׁנֵי שׁוֹבָכוֹת; קָרוֹב לָזֶה – שֶׁלּוֹ, וְקָרוֹב לָזֶה – שֶׁלּוֹ; וְאַף עַל גַּב דְּחַד מִינַּיְיהוּ נְפִישׁ מֵחַבְרֵיהּ! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – שֶׁשְּׁנֵיהֶן שָׁוִין. וְלֵיזִיל בָּתַר רוּבָּא דְעָלְמָא! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן –
הגמרא מוסיפה ומציעה: בוא ושמע את המשנה: במקרה שבו הוא נמצא בין שני שובכים, אם היה קרוב לזה, הוא שייך לבעל שובך זה; ואם היה קרוב לזה האחר, הוא שייך לבעל אותו שובך. הגמרא מעירה: וזו ההלכה אף על פי שאחד מהם גדול יותר במספר היונים מן האחר. לכאורה, פוסקים על סמך קרבה ולא על סמך רוב. הגמרא מסבירה: במה אנו עוסקים כאן? אנו עוסקים במצב שבו שני השובכים שווים בגודלם. הגמרא שואלת: אבל אף על פי כן, מדוע יש ללכת אחר השובך הקרוב יותר? הבה נלך אחר רוב העולם, שהרי יש שובכים רבים אחרים מלבד אלה, ומספר היונים שבהם גדול יותר. הגמרא משיבה: במה אנו עוסקים כאן?
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria