אָמַר רַב הוּנָא: ״מִמְּךָ״ – אֲפִילּוּ מֵרֵישׁ גָּלוּתָא, וַאֲפִילּוּ מִשַּׁבּוּר מַלְכָּא.
רב הונא אמר: המונח: ממך, במסמך אינו מזהה אדם מסוים, ויכול להתפרש כ־אפילו: מן ראש הגולה, או אפילו: מן המלך שבור.
אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַבָּה: פּוֹק עַיֵּין בָּהּ, דִּלְאוּרְתָּא בָּעֵי לַהּ רַב הוּנָא מִינָּךְ.
רב חסדא אמר לרבה: צא וחקור עניין זה, שכן הלילה רב הונא ישאל אותך שאלה זו.
נְפַק דָּק וְאַשְׁכַּח – דְּתַנְיָא: גֵּט שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמַן, אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אִם כָּתוּב בּוֹ ״גֵּרַשְׁתִּיהָ הַיּוֹם״ – כָּשֵׁר.
רבא יצא, בחן את העניין, וגילה מקור רלוונטי. כפי שנשנה בברייתא: לגבי גט שבו יש חתימות עדים על המסמך אך אין בו תאריך כתוב עליו, אבא שאול אומר שאם נכתב בו: גירשתיה היום, הרי הוא כשר.
אַלְמָא ״הַיּוֹם״ – הַהוּא יוֹמָא דְּנָפֵיק בֵּיהּ מַשְׁמַע; הָכָא נָמֵי, מִמְּךָ – מֵהָהוּא גַּבְרָא דְּנָפֵיק מִתּוּתֵי יְדֵיהּ מַשְׁמַע.
רבא מסכם: ככל הנראה, המונח: היום, מציין את היום שבו גט הגירושין יוצא בפני בית הדין. כאן גם כן, המונח: ממך, בשטר חוב מציין את אותו אדם שמרשותו הוא יוצא.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְדִלְמָא אַבָּא שָׁאוּל כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סְבִירָא לֵיהּ, דְּאָמַר: עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי; אֲבָל הָכָא לֵיחוּשׁ לִנְפִילָה!
אביי אמר לו: אבל אין זו ראיה תקפה, שכן שמא אבא שאול סבור כדעתו של רבי אליעזר, האומר כי עדי המסירה של הגט מחילים את הגירושין. אבל כאן, יהא מקום לחשוש לאפשרות ששטר החוב נפל מבעליו החוקי ונמצא בידי המחזיק הנוכחי במסמך.
אֲמַר לֵיהּ: לִנְפִילָה לָא חָיְישִׁינַן. וּמְנָא תֵּימְרָא דְּלָא חָיְישִׁינַן לִנְפִילָה?
רבא אמר לאביי: אין אנו חוששים לאפשרות ששטר חוב נפל מבעליו החוקי ונמצא בידי אחר. ומנין אתה אומר, כלומר, מנין ניתן להוכיח שאין אנו חוששים לאפשרות ששטר חוב נפל ונמצא בידי אחר?
דִּתְנַן: שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ בְּעִיר אַחַת, שֵׁם אֶחָד יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן וְשֵׁם אַחֵר יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן – אֵינָן יְכוֹלִין לְהוֹצִיא שְׁטַר חוֹב זֶה עַל זֶה, וְלֹא אַחֵר יָכוֹל לְהוֹצִיא עֲלֵיהֶן שְׁטַר חוֹב. הָא הֵם עַל אֲחֵרִים – יְכוֹלִין; וְאַמַּאי? לֵיחוּשׁ לִנְפִילָה! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ לִנְפִילָה לָא חָיְישִׁינַן?
כפי שלמדנו במשנה: אם יש שני אנשים שהיו גרים בעיר אחת, אחד בשם יוסף בן שמעון והאחר גם הוא בשם יוסף בן שמעון, אין אחד מהם יכול להציג שטר חוב כנגד האחר, שכן הלווה הנטען יכול לטעון: אדרבה, אתה הוא שהיית חייב לי כסף; פרעת לי ואני החזרתי לך שטר זה בעת התשלום. וכן אין אדם אחר, שלישי, יכול להציג שטר חוב כנגד מי מהם. דבר זה מלמד שאחד מהם יכול להציג שטר חוב כנגד אחרים. אך מדוע הם יכולים לעשות כן? הרי יש לחשוש לאפשרות של נפילת שטר החוב מידי יוסף בן שמעון אחד ומציאתו בידי האחר. אלא, האם אין להסיק מכאן מן המשנה שאין אנו חוששים לאפשרות של נפילת שטר החוב מידי יוסף בן שמעון אחד ומציאתו בידי האחר?
וְאַבָּיֵי – לִנְפִילָה דְחַד לָא חָיְישִׁינַן, לִנְפִילָה דְרַבִּים חָיְישִׁינַן.
הגמרא שואלת: ומדוע אביי, שחושש לאפשרות זו, לא ראה הוכחה להפך מן המשנה? הוא היה משיב: אין אנו חוששים לאפשרות ששטר חוב ייפול מאדם אחד מסוים ויימצא בידי אדם אחר בעל אותו שם, שזהו המקרה במשנה, שכן דבר זה אינו שכיח ביותר. אנו חוששים לאפשרות ששטר חוב ייפול מאחד מן הרבים ויימצא בידי אדם אחר.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria