וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו״.
ופלוני ופלוני היו עדיו. מסמך האשרור חתום, וניתן להשתמש בו כתחליף למסמך שנמחק.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ קִיּוּמוֹ? ״בְּמוֹתַב תְּלָתָא הֲוֵינָא אָנוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי, הוֹצִיא פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי שְׁטָר מָחוּק לְפָנֵינוּ בְּיוֹם פְּלוֹנִי, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו״. וְאִם כָּתוּב בּוֹ: ״הוּזְקַקְנוּ לְעֵדוּתָן שֶׁל עֵדִים, וְנִמְצֵאת עֵדוּתָן מְכֻוֶּונֶת״ – גּוֹבֶה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה. וְאִם לָאו, צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה.
גמרא:החכמים לימדו (תוספתא, בבא מציעא א:טז): מהו נוסח שטר הקיום של שטר מחוק? בית הדין כותב כך: אנו, פלוני ופלוני ופלוני, היינו יושבים בשלושה דיינים, ופלוני בן פלוני הביא לפנינו שטר מחוק, שהיה כתוב בתאריך כך וכך, ופלוני ופלוני היו עדיו. ואם כתוב גם בשטר קיום זה: חקרנו את עדות העדים ונמצאה עדותם מכוונת, בעל החוב יכול לגבות את חובו על סמך שטר קיום זה, ואינו צריך להביא עוד ראיה. אבל אם נוסח זה אינו כתוב, בעל החוב צריך להביא עוד ראיה על ההלוואה כדי לגבותה.
נִקְרַע – פָּסוּל, נִתְקָרַע – כָּשֵׁר. נִמְחַק אוֹ נִטַּשְׁטֵשׁ – אִם רִישּׁוּמוֹ נִיכָּר, כָּשֵׁר.
הברייתא ממשיכה בדיונה במסמכים פגומים: אם שטר חוב נקרע במתכוון, הוא אינו תקף, אך אם הוא נעשה קרוע בטעות, הוא תקף. במקרה שבו הוא נמחק או טושטש, אם רישומו ניכר, כלומר, אם המילים עדיין קריאות, אף שבקושי, הוא תקף.
הֵיכִי דָּמֵי נִקְרַע, הֵיכִי דָּמֵי נִתְקָרַע? אָמַר רַב יְהוּדָה: נִקְרַע – קֶרַע שֶׁל בֵּית דִּין, נִתְקָרַע – קֶרַע שֶׁאֵינוֹ שֶׁל בֵּית דִּין.
הגמרא מבקשת להבהיר את המונחים בחלק השני של הברייתא: מהן הנסיבות, כלומר, מהם המאפיינים המגדירים, של שטר שהיה קרוע, ומהן הנסיבות של שטר שנעשה קרוע? רב יהודה אומר: שטר שהיה קרוע פירושו שהיה בו קרע שנעשה על ידי בית הדין, משום שרצו לפוסלו מחמת פירעון ההלוואה או נסיבה אחרת. שטר שנעשה קרוע פירושו שהיה בו קרע שלא נעשה על ידי בית הדין.
הֵיכִי דָּמֵי קֶרַע שֶׁל בֵּית דִּין? אָמַר רַב יְהוּדָה: מְקוֹם עֵדִים וּמְקוֹם הַזְּמַן וּמְקוֹם הַתּוֹרֶף. אַבָּיֵי אָמַר: שְׁתִי וָעֵרֶב.
הגמרא מבקשת הבהרה נוספת: מהן הנסיבות, כלומר, מהם הסימנים, של שטר שנוצר בו קרע על ידי בית הדין? רב יהודה אומר: לשטר יש קרע שפוגם במקום חתימות העדים ובמקום התאריך ובמקום עיקרו של השטר. אביי אומר: יש בו קרע העובר גם לאורכו וגם לרוחבו.
הָנְהוּ עַרְבָאֵי דַּאֲתוֹ לְפוּמְבְּדִיתָא, דַּהֲווֹ קָא אָנְסִי אַרְעָתָא דְאִינָשֵׁי. אֲתוֹ מָרָווֹתַיְהוּ לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי, אֲמַרוּ לֵיהּ: לִיחְזֵי מָר שְׁטָרִין, וְלִכְתּוֹב לַן מָר שְׁטָרָא אַחֲרִינָא עֲלֵיהּ, דְּאִי מִיתְּנִיס חַד – נְקִיטִינַן חַד בִּידַן.
§ הגמרא מספרת: פעם אחת הייתה קבוצה מסוימת של ערבים שבאו לפומבדיתא והיו גוזלים את אדמותיהם של אנשים ומכריחים את הנפגעים למסור את שטרי הבעלות על רכושם כדי למנוע הליכים משפטיים לאחר מכן. בעלי הקרקעות שעדיין לא נפלו קורבן לערבים הללו באו לפני אביי ואמרו לו: יסתכל מר בשטרותינו על רכושנו ויכתוב לנו מר שטר אחר עליו, כדי שאם אחד מן השטרות ייגזל תהיה לנו הגרסה האחרת ברשותנו.
אֲמַר לְהוּ: מַאי אֶעֱבֵיד לְכוּ? דְּאָמַר רַב סָפְרָא: אֵין כּוֹתְבִין שְׁנֵי שְׁטָרוֹת עַל שָׂדֶה אַחַת, דִּלְמָא טָרֵיף וַהֲדַר טָרֵיף.
אביי אמר להם: מה אני יכול לעשות עבורכם? איני יכול להיענות לבקשתכם, כפי שרב ספרא אומר: אין לכתוב שני שטרי קניין על שדה אחת, שמא בעל אותה קרקע יחזור ויגבה נכסים פעם אחת ולאחר מכן יחזור ויגבה אותם פעם נוספת. בדרך כלל, בכל פעם שמקרקעין נמכרים ניתנת לקונה אחריות למקרה שהקרקע תיגזל ממנו בחזרה על ידי נושה של המוכר או על ידי אדם אחר שמוכיח שהקרקע שייכת לו כדין. אם למוכר של הקרקע שנגזלה בחזרה אין כסף לכבד את האחריות, הקונה יכול לחזור ולגבות נכסים מאחרים שקנו נכסים מאותו מוכר לאחר מכירת הקרקע שנגזלה בחזרה. כדי לעשות זאת, עליו להציג את שטר המכר המוכיח שקנה את הנכס שנגזל בחזרה. אם יש בידו שני שטרות כאלה, הוא יוכל לגבות תשלום פעמיים. כדי למנוע אפשרות זו, אין כותבים שטרי מקרקעין כפולים.
הֲווֹ קָא טָרְדִי לֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ לְסָפְרֵיהּ: זִיל כְּתוֹב לְהוּ הוּא עַל הַמְּחָק וְעֵדָיו עַל הַנְּיָיר, דְּפָסוּל.
בעלי הקרקעות המשיכו להטריד את אביי כדי שיכתוב את המסמכים הכפולים, עד שכדי להיפטר מהם, אמר לסופר שלו: לך כתוב את המסמך עבורם, אך תחילה כתוב על הנייר ואז מחק זאת, ולאחר מכן כתוב את המסמך המבוקש מעל הכתב המחוק, כך שנוסח המסמך ייכתב על גבי מחיקה, וחתימות עדיו יהיו על חלק מן הנייר שבו הכתב לא נמחק, מצב שבו המסמך אינו תקף.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בַּר מִנְיוֹמֵי לְאַבָּיֵי: וְדִלְמָא רִישּׁוּמוֹ נִיכָּר, וְתַנְיָא: נִמְחַק אוֹ נִטַּשְׁטֵשׁ – אִם רִישּׁוּמוֹ נִיכָּר, כָּשֵׁר! אָמַר לֵיהּ: מִי קָאָמֵינָא שְׁטָרָא מְעַלְּיָא? ״אָלֶף בֵּית״ בְּעָלְמָא קָאָמֵינָא.
רב אחא בר מיניומי אמר לאביי: אבל אולי הכתב הראשון על הנייר לא נמחק היטב, כך שרישומו ניכר, והרי שנינו בברייתא שבמקרה שבו הכתב שעל שטר נמחק או נטשטש, אם רישומו ניכר, השטר כשר. אביי אמר לו: האם אמרתי שיכתוב שטר כשר ואז ימחק אותו? אמרתי, כלומר, התכוונתי, שיכתוב רק אותיות של האלפבית [אלף בית], ולא מילים ממש.
תָּנוּ רַבָּנַן: הֲרֵי שֶׁבָּא וְאָמַר ״אָבַד שְׁטַר חוֹבִי״, אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ עֵדִים ״אָנוּ כָּתַבְנוּ וְחָתַמְנוּ וְנָתַנְנוּ לוֹ״ – אֵין כּוֹתְבִין לוֹ אֶת הַשְּׁטָר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּשִׁטְרֵי הַלְוָאָה, אֲבָל שִׁטְרֵי מִקָּח וּמִמְכָּר – כּוֹתְבִין, חוּץ מִן הָאַחְרָיוּת שֶׁבּוֹ.
§ החכמים לימדו בברייתא: במקרה שבו אדם אחד בא לבית הדין ואמר: שטר החוב שלי אבד, אפילו אם עדים אמרו: כתבנו וחתמנו על שטר חוב כזה ומסרנו אותו לאיש הזה, בית הדין אינו רשאי לכתוב לו מסמך חדש . הגמרא שואלת: באיזה מקרה נאמר דבר זה? במקרה של שטרות המפרטים הלוואות. אבל במקרה של שטרי קנייה ומכירה של קרקע, בית הדין רשאי לכתוב מסמך חלופי, למעט האחריות הרגילה שהייתה במסמך הראשון, הקובעת שאם השדה תיגזל בחזרה, המוכר יפצה את הקונה על הפסדו.