וְעָמְדוּ קִינִּין בּוֹ בַּיּוֹם בְּרִבְעָתַיִם.
המשנה מסכמת: וכתוצאה מכך, מחיר הקינים עמד באותו יום על רבע דינר כסף, שכן הביקוש לקינים פחת. ברור במשנה שהמונח dinarei מציין ערך גבוה יותר מן המונח dinarin.
כָּתוּב מִלְּמַעְלָה וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: יִלְמַד הַתַּחְתּוֹן מִן הָעֶלְיוֹן – בְּאוֹת אַחַת; אֲבָל לֹא בִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת –
§ המשנה מלמדת: אם נכתב במסמך למעלה שמישהו חייב מאה דינרים, ולמטה נכתב מאתיים דינרים, או אם למעלה נכתב מאתיים ולמטה מאה, הכול הולך אחר הסכום התחתון. אם כן, מדוע כותבים את המידע בחלק העליון של המסמך כלל? זהו אמצעי ביטחון, כדי שאם אות אחת תימחק מן החלק התחתון של המסמך, ובכך תהפוך אותו לבלתי קריא, יהיה אפשר ללמוד את המידע מן החלק העליון של המסמך. חכמים לימדו בברייתא (תוספתא יא:ד): מידע הנוגע למה שנכתב למטה ניתן ללמוד ממה שנכתב למעלה אם חסרה בטקסט התחתון אות אחת, אך לא אם חסרות בו שתי אותיות. במקרה כזה, אם יש סתירה בין המידע הכתוב למעלה לבין המידע הכתוב למטה, המסמך אינו תקף.
כְּגוֹן ״חָנָן״ מֵ״חֲנָנִי״ וְ״עָנָן״ מֵ״עֲנָנִי״.
לדוגמה, אם שמו של אחד הצדדים נכתב כ־Ḥanan למטה ו־Ḥanani למעלה, ניתן להסיק מן המילה Ḥanani הכתובה למעלה ששמו של הצד הוא Ḥanani. וכן בדומה לכך, אם שם נכתב Anan למטה, ניתן ללמוד מן השם Anani הכתוב למעלה ששמו של הצד הוא Anani.
מַאי שְׁנָא שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת דְּלָא – דִּלְמָא מִיתְרְמֵי שֵׁם בֶּן אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת, וְהָוֵה לֵיהּ פַּלְגֵיהּ דִּשְׁמָא; אִי הָכִי, אוֹת אַחַת נָמֵי – דִּלְמָא מִיתְרְמֵי שֵׁם בֶּן שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, וְהָוֵה לֵיהּ פַּלְגֵיהּ דִּשְׁמָא!
הגמרא שואלת: מה שונה לגבי שתי אותיות חסרות, שהברייתא מלמדת שאין לתקן את השם הכתוב למטה מן השם הכתוב למעלה? הגמרא מציעה: הדבר הוא משום החשש שאולי יזדמן במקרה שיש שם בן ארבע אותיות, והשמטת שתי אותיות תהיה חצי מן השם, ומשום כך הרחיבו חכמים חשש זה לכל המקרים שבהם חסרות שתי אותיות. הגמרא מקשה: אם כן, אפשר לומר כך גם כאשר אות אחת חסרה גם כן, שכן אולי יזדמן במקרה שיש שם בן שתי אותיות, והשמטת אות אחת תהיה חצי מן השם.
אֶלָּא שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת הַיְינוּ טַעְמָא – דִּלְמָא מִיתְרְמֵי שֵׁם בֶּן שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת, וְהָוֵה לֵיהּ רוּבָּא דִשְׁמָא.
הגמרא מסבירה: אלא, זו הסיבה שכאשר שתי אותיות חסרות, אי אפשר לתקן את השם הכתוב למטה מן השם הכתוב למעלה: החשש הוא שאולי יזדמן במקרה שיש שם בן שלוש אותיות, והשמטת שתי אותיות תהיה רוב השם. החכמים החילו חשש זה על כל המקרים שבהם חסרות שתי אותיות.
אָמַר רַב פָּפָּא: פְּשִׁיטָא לִי – ״סֵפֶל״ מִלְּמַעְלָה וְ״קֵפֶל״ מִלְּמַטָּה – הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּחְתּוֹן.
הגמרא ממשיכה לדון בסתירות בין המידע הכתוב למעלה ולמטה במסמך. רב פפא אמר: ברור לי שאם במסמך נאמר למעלה שאדם חייב ספל, סוג של כוס, ולמטה נאמר כפל, סוג של בגד, הכול נקבע לפי המידע הכתוב למטה. במקרה זה אין אות חסרה בתחתית אלא אות ששונתה. לכן, המידע הכתוב למטה אינו מתוקן על פי המידע הכתוב למעלה.
בָּעֵי רַב פָּפָּא: ״קֵפֶל״ מִלְּמַעְלָה וְ״סֵפֶל״ מִלְּמַטָּה, מַאי – מִי חָיְישִׁינַן לִזְבוּב, אוֹ לָא? תֵּיקוּ.
רב פפא מעלה דילמה: מה אם נאמר kefel למעלה ו-sefel למטה? ההבדל בין שתי המילים הוא שהראשונה מתחילה ב-kuf, ואילו השנייה מתחילה ב-samekh. ההבדל האורתוגרפי בין שתי האותיות הללו הוא קו יחיד היורד כלפי מטה, שכן השמטת המשכו של קו זה תהפוך את kuf ל-samekh. הדילמה של רב פפא היא: האם אנו חוששים לאפשרות ש-זבוב נחת על הקו של ה-kuf, הסיר את הדיו ושינה אותה ל-samekh? או שמא אין אנו חוששים לאפשרות זו? הגמרא מעירה: הדילמה תעמוד ללא הכרעה.
הָהוּא דַּהֲוָה כְּתִב בֵּיהּ: ״שֵׁית מְאָה וְזוּזָא״, שַׁלְחֵהּ רַב שֵׁרֵבְיָא קַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי: שֵׁית מְאָה אִיסְתֵּירֵי וְזוּזָא, אוֹ דִלְמָא שֵׁית מְאָה פְּרִיטֵי וְזוּזָא? אֲמַר לֵיהּ: דַּל פְּרִיטֵי, דְּלָא כָּתְבִי בִּשְׁטָרָא – דַּאֲסוֹכֵי מַסְכַּן לְהוּ,
§ הגמרא מספרת: היה שטר מסוים שבו היה כתוב שהסכום המגיע הוא שש מאות ודינר, בלי לפרט לאיזה מטבע מתייחס הסכום של שש מאות. רב שרביה שלח שאלה זו לפני אביי: האם בעל השטר גובה שש מאות איסתירי ודינר? איסתירי הוא שם אחר לסלע, השווה לארבעה דינרים. או שמא הוא אולי זכאי לגבות רק שש מאות פרוטות ודינר, כאשר פרוטה היא חלק קטן של דינר? אביי אמר לו: הסר את האפשרות של שש מאות פרוטות, שכן אנשים אינם כותבים מספרים גדולים של פרוטות בשטר, שכן הם במקום זאת מצרפים אותן למטבעות גדולים יותר
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria