וְאֵימָא פְּרִיטֵי! פְּרִיטֵי דְּדַהֲבָא לָא עָבְדִי אִינָשֵׁי.
הגמרא שואלת עוד: אבל מדוע שלא נאמר שהכוונה אינה לדינר, אלא למטבעות קטנים יותר, כגון פרוטות? הגמרא משיבה: אנשים אינם עושים פרוטות מזהב.
״זָהָב בְּדִינָרִין״ – אֵין פָּחוֹת מִבִּשְׁנֵי דִינָרִין כֶּסֶף, זָהָב. וְאֵימָא דַּהֲבָא פְּרִיכָא בִּתְרֵי דִינָרֵי דַּהֲבָא קָאָמַר! אָמַר אַבָּיֵי: יַד בַּעַל הַשְּׁטָר עַל הַתַּחְתּוֹנָה.
הגמרא ממשיכה בניתוחה של הברייתא, הקובעת: אם כתוב: זהב, בדינרים, הסכום חייב להיות לא פחות משווי של שני דינרי כסף של זהב. הגמרא שואלת: אבל מדוע שלא נאמר שהשטר מדבר על שני דינרי זהב בשווי של חתיכות זהב? אביי אומר: גם פירוש זה אפשרי, אך העיקרון המנחה בכל פירושי הלשונות המסופקות הוא שבעל השטר נמצא בנחיתות.
רֵישָׁא דְּקָתָנֵי: ״כֶּסֶף בְּדִינָרִין״ – אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנֵי דִּינָרִין זָהָב, כֶּסֶף; אַמַּאי? אֵימָא כַּסְפָּא – נְסָכָא בִּתְרֵי דִּינָרֵי כַּסְפָּא קָאָמַר!
הגמרא שואלת שאלה מן הסעיף הראשון של הברייתא, המלמד שאם המסמך קובע: כסף בדינרים, הסכום חייב להיות לא פחות משווי שני דינרי זהב של כסף. מדוע הוא זכאי לכל כך הרבה? אמור שהמסמך מדבר על כסף בלבד, וכוונתו: שווי שני דינרי כסף של חתיכות כסף. פירוש זה יהיה בעל ערך נמוך יותר מן הפירוש שמייחסת לו הברייתא, ויתאים לעיקרון שלפיו בעל המסמך הוא בנחיתות.
אָמַר רַב אָשֵׁי: רֵישָׁא דִּכְתַב ״דִּינָרֵי״, סֵיפָא דִּכְתַב ״דִּינָרִין״.
רב אשי אמר בתשובה שיש לתקן את נוסח הברייתא: ברישא מדובר במקרה שבו הסופר כתב: כסף בדינרים, תוך שימוש בצורת הרבים דינרי, המתייחסת במיוחד לדינרי זהב. בסיפא, מדובר במקרה שבו הסופר כתב: זהב בדינרים, תוך שימוש בצורת הרבים דינרין, המציינת במיוחד דינרי כסף.
וּמְנָא תֵּימְרָא דְּשָׁאנֵי בֵּין ״דִּינָרֵי״ לְ״דִינָרִין״?
הגמרא תומכת בקביעתה שיש הבדל בין שתי צורות הרבים הללו: ומנין אתה אומר שיש הבדל בין המילים דינרי ודינרין?
דְּתַנְיָא: הָאִשָּׁה שֶׁהָיוּ עָלֶיהָ סְפֵק חָמֵשׁ לֵידוֹת; סְפֵק חָמֵשׁ זִיבוֹת – מְבִיאָה קׇרְבָּן אֶחָד וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים, וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה. הָיוּ עָלֶיהָ חָמֵשׁ לֵידוֹת וַדָּאוֹת; חָמֵשׁ זִיבוֹת וַדָּאוֹת – מְבִיאָה קׇרְבָּן אֶחָד וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים, וְהַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה.
כך הוא כפי שנלמד במשנה (כריתות ח ע"א): במקרה של אישה שהיה ספק לגבי חמש לידות, וכן אישה שהיה ספק לגבי חמש זיבות של דם מן הרחם [זיבה], היא מביאה קורבן אחד, ואז מותר לה לאכול מבשר הקורבנות. ושאר הקורבנות אינם חובה עליה. אם יש במקרה שלה חמש לידות ודאיות או חמש זיבות ודאיות של זבה, היא מביאה קורבן אחד, ואז מותר לה לאכול מבשר הקורבנות. ושאר הקורבנות הם חובה עליה.
מַעֲשֶׂה וְעָמְדוּ קִינִּים בִּירוּשָׁלַיִם בְּדִינְרֵי זָהָב, אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: הַמָּעוֹן הַזֶּה! אִם אָלִין הַלַּיְלָה עַד שֶׁיְּהוּ בְּדִינָרִין. נִכְנַס לְבֵית דִּין וְלִימֵּד: הָאִשָּׁה שֶׁהָיוּ עָלֶיהָ חָמֵשׁ לֵידוֹת וַדָּאוֹת; חָמֵשׁ זִיבוֹת וַדָּאוֹת – מְבִיאָה קׇרְבָּן אֶחָד וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים, וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה.
אותה משנה ממשיכה: היה מעשה שבו מחיר הקינים, כלומר זוגות של עופות, עמד בירושלים על דינרי זהב, שכן הביקוש הרב לעופות לקרבנות של אישה לאחר לידה ושל זבה הביא לעלייה במחיר. רבן שמעון בן גמליאל אמר: נשבע אני במעון הזה של השכינה שלא אשכב הלילה עד שמחיר הקינים יהיה בדינרין. לבסוף, הוא נכנס לבית הדין והורה: אישה שהיו לה חמישה לידות ודאיות או חמש זיבות ודאיות של זבה מביאה קרבן אחד, ולאחר מכן מותר לה לאכול מבשר הקרבנות. ושאר הקרבנות אינם חובה עליה.