מְחָק – פָּסוּל, וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּקוּיָּם.
אך מסמך שיש בו התייחסות למילים שנכתבו מעל מחיקה אינו תקף, אפילו אם הוא מאומת בסוף המסמך. בסוף מסמך, לפני הנוסחה: הכול מאושר ומקוים, נכתב שכל תיקון שנעשה במסמך מאומת באמצעות הוספה לטקסט: בשורה פלונית נוספה מילה פלונית, או ניסוח דומה. דבר זה ניתן לעשות רק לגבי תיקונים שנוספו, ולא לגבי מחיקות.
וְלֹא אָמְרוּ מְחָק פָּסוּל – אֶלָּא בִּמְקוֹם ״שָׁרִיר וְקַיָּים״, וּכְשִׁיעוּר ״שָׁרִיר וְקַיָּים״.
הגמרא מבהירה אמירה זו: והם אמרו שמחיקה במסמך פוסלת את המסמך רק אם היא במקום במסמך שבו היה צריך להיכתב הנוסח: הכול מאושר ומקוים, ורק אם המחיקה היא בשיעור המקום שבו ניתן לכתוב את הנוסח: הכול מאושר ומקוים, החשש היחיד במחיקות הוא שהנוסח המכריע: הכול מאושר ומקוים, אולי נמחק, שכן דבר זה יאפשר זיוף בלתי מוגבל. אם המחיקה היא באופן כזה שלא ייתכן שנוסח זה נמחק, המסמך כשר.
וּלְרַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא, דְּאָמַר: אֲחוֹרֵי הַכְּתָב – וּכְנֶגֶד הַכְּתָב מִבַּחוּץ; לֵיחוּשׁ דִּלְמָא כָּתֵיב מִגַּוַּאי מַאי דְּבָעֵי, וּמַחְתִּים סָהֲדֵי יַתִּירֵי מֵאַבָּרַאי, וְאָמַר: אֲנָא לְרַבּוֹת בְּעֵדִים הוּא דַּעֲבַדִי!
§ רמי בר חמא שאל את רב חסדא: ולפי רב ירמיה בר אבא, שאומר שהעדים חותמים בצד האחורי של הצד הכתוב, תוך הקפדה שהחתימות יהיו בדיוק מול הכתב, מבחוץ, יש לחשוש שמא בעל השטר יכתוב כל מה שירצה מבפנים, כלומר, בחזית המסמך, ויוסיף לטקסט, ואז יגרום לעדים נוספים לחתום מבחוץ, ויאמר לכל מי שיפקפק בכך שמספר העדים גדול מן המינימום: עשיתי זאת כדי להרבות את מספר העדים, כדי לפרסם יותר את הדברים הכתובים במסמך.
אֲמַר לֵיהּ: מִי סָבְרַתְּ עֵדִים כְּסִדְרָן חֲתִימִי? עֵדִים מִמַּטָּה לְמַעְלָה חֲתִימִי.
רב חסדא אמר לו: האם אתה סבור שהעדים חותמים לפי הסדר, כלומר, זה מתחת לזה, החל מראש הדף בגב? אין זה נכון; אלא, העדים חותמים מלמטה למעלה. העדים חותמים בכיוון ניצב ביחס לטקסט של המסמך. החתימה הראשונה מתחילה בצדו האחורי של השורה האחרונה של המסמך, והיא נמשכת כלפי מעלה לעבר השורה הראשונה. לכן אין כל אפשרות להוסיף לטקסט של המסמך, שכן אם הטקסט היה נמשך מעבר לתחילת החתימות, היה הדבר ניכר כזיוף.
וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא מִתְרַמְיָא רֵיעוּתָה בְּשִׁיטָה אַחֲרוֹנָה, וְגָיֵיז לַיהּ לְשִׁיטָה אַחֲרוֹנָה – וְגָיֵיז לֵיהּ לִרְאוּבֵן בַּהֲדֵיהּ, וּמִתַּכְשַׁר בְּ״בֶן יַעֲקֹב עֵד״; דִּתְנַן: ״בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי, עֵד״ – כָּשֵׁר!
רמי בר חמא ממשיך להקשות על שיטת החתימה שקבע רב ירמיה בר אבא: אבל יהא חשש שאולי דבר המזיק למחזיק השטר מופיע בשורה האחרונה של השטר, והוא מוחק את השורה האחרונה, ובכך מוחק גם את שמו הפרטי הראשון של העד שבצד השני. למשל, אם שם העד הוא ראובן בן יעקב, הוא ימחק את ראובן יחד עם השורה האחרונה של השטר, והשטר יוכשר על ידי החלק הנותר של החתימה: "בן יעקב, עד." כפי שלמדנו במשנה (גיטין פז ע"ב): אם אדם חותם: בן פלוני, עד, בלי להזכיר את שמו שלו, השטר כשר.
דִּכְתִיב ״רְאוּבֵן בֶּן״ בְּחַד דָּרָא, וְ״יַעֲקֹב עֵד״ עִלָּוֵויהּ.
הגמרא משיבה: מדובר במקרה שבו כתוב "ראובן, בן של" בשורה אחת, כלומר, מול השורה האחרונה של המסמך, ו"יעקב, עד," מעליה, החל מהשורה הלפני אחרונה של המסמך וממשיך כלפי מעלה באופן מאונך. כלומר, מסמך קשור כשר רק אם העדים חותמים בדרך זו. במקרה זה, אם השורה האחרונה של המסמך תיגזר, כל מה שיישאר מן החתימה יהיה: "יעקב, עד."
וְלִיחוֹשׁ דִּלְמָא גָּיֵיז לֵיהּ לִ״רְאוּבֵן בֶּן״, וּמִתַּכְשַׁר בְּ״יַעֲקֹב עֵד״ – דִּתְנַן: ״אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד״, כָּשֵׁר!
רמי בר חמא ממשיך לשאול: אבל שתהיה דאגה שאולי הוא יחתוך את השורה האחרונה של המסמך, יחד עם המילים "ראובן, בן של," והמסמך יוכשר באמצעות החלק הנותר של החתימה: "יעקב, עד." כפי שלמדנו במשנה (גיטין פז ע"ב): אם מישהו חותם רק: פלוני, עד, המסמך כשר.
דְּלָא כְּתִיב ״עֵד״.
הגמרא משיבה: מדובר במקרה שבו המילה עד אינה כתובה לאחר שמות העדים. כלומר, שטר קשור כשר רק אם המילה עד אינה מופיעה לאחר החתימות. רק במקרה כזה אין אפשרות לשנות את השטר שינוי מהותי על ידי גזירת השורה האחרונה, מבלי ששמות העדים ייפסלו.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם דִּכְתִב ״עֵד״, דְּיָדְעִינַן בַּהּ דְּהָא חֲתִימוּת יְדָא –
ואם תרצה, אמור במקום זאת שלמעשה העד אכן כתב "עד" אחרי חתימתו, והמקרה הוא כזה שבו אנו יודעים בוודאות שחתימה זו, המורכבת מן המילים "יעקב, עד,"
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria