הַיְינוּ דְּקָאָתוּ וְאָמְרוּ לֵיהּ: מַהוּ לְבוֹדְקוֹ. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מִבֶּן עֶשְׂרִים, כִּי בָּדְקוּ לֵיהּ מַאי הָוֵי? וְהָא תְּנַן: בֶּן עֶשְׂרִים שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת – יָבִיאוּ רְאָיָה שֶׁהוּא בֶּן עֶשְׂרִים; וְהוּא הַסָּרִיס, לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם!
זהו הטעם שהם באו ואמרו לרבי עקיבא: מהי ההלכה? האם מותר לבדוק את הגופה? אבל אם תאמר שהוא יכול למכור את הנכס מהזמן שהוא בן עשרים שנה , אפילו אם יבדקו אותו, מה בכך? והלוא למדנו במשנה (נידה מז ע"ב): לגבי בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות ערווה, יש להביא ראיה שהוא בן עשרים שנה , ואז שוב אינו נחשב לקטן. והוא הסריס, הפטור ממצוות ייבום. לכן, אם אחיו הנשוי מת בלא ילדים, הוא לא חולץ ולא מייבם את אלמנתו. מאחר שבן עשרים נחשב לבוגר אף אם לא הביא סימני בגרות, אין סיבה לבדוק את הגוף.
לָאו אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר רַב: וְהוּא שֶׁנּוֹלְדוּ בּוֹ סִימָנֵי סָרִיס? אָמַר רָבָא: דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי: וְהוּא הַסָּרִיס; שְׁמַע מִינַּהּ.
הגמרא משיבה: האם לא נאמר לגבי אותה משנה: רבי שמואל בר רב יצחק אומר שרב אומר: והאם זו ההלכה רק כאשר פיתח את הסימנים של סריס? שאם לא כן, בן עשרים שלא פיתח שתי שערות ערווה עדיין נחשב לקטן. לפיכך, בדיקת המת יכולה להיות יעילה כדי לראות אם יש לו סימנים אחרים של היותו סריס. רבא אמר: לשון המשנה גם מדויקת, שכן היא מלמדת: והוא הסריס. השימוש בה״א הידיעה מצביע על כך שהמשנה מתייחסת למי שהוא בבירור סריס. הגמרא מאשרת: ניתן להסיק מן המשנה שהמשנה מדברת על מי שפיתח את הסימנים של סריס.
וְכִי לָא נוֹלְדוּ לוֹ סִימָנֵי סָרִיס, עַד כַּמָּה? תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: עַד רוֹב שְׁנוֹתָיו. כִּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא, אִי כָּחֵישׁ אֲמַר לְהוּ: לִיבְרֵי; וְאִי אִבְּרִי אֲמַר לְהוּ: לִיכְחוֹשׁ. דְּהָנֵי סִימָנֵי – זִמְנִין דְּאָתוּ מֵחֲמַת כְּחִישׁוּתָא, זִמְנִין דְּאָתוּ מֵחֲמַת בְּרִיּוּתָא.
הגמרא שואלת: ואם לא פיתח את הסימנים של אדם בלתי מפותח מינית, עד מתי הוא נחשב לקטן אם אינו מפתח שתי שערות ערווה? רבי חייא מלמד בברייתא: הוא נחשב לקטן עד שרוב שנותיו חלפו, כלומר, עד שהוא בן שלושים וחמש. כאשר מקרה של מי שלא פיתח שיער ערווה היה בא לפני רבי חייא, הוא היה מציע את העצה הבאה: אם האדם היה רזה, הוא היה אומר לבאים לבית הדין: גרמו לו להשמין, ואם היה שמן, הוא היה אומר להם: גרמו לו להרזות. זאת מפני שסימנים אלה המעידים על בגרות מינית מתפתחים לפעמים בגלל רזון מופרז, ולפעמים הם מתפתחים בגלל השמנה.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: תּוֹךְ זְמַן – כְּלִפְנֵי זְמַן, אוֹ כִּלְאַחַר זְמַן? (אָמַר) רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: תּוֹךְ זְמַן כְּלִפְנֵי זְמַן. רָבָא בַּר רַב שֵׁילָא אָמַר רַב נַחְמָן: תּוֹךְ זְמַן כִּלְאַחַר זְמַן.
§ הועלתה דילמה לפני החכמים: במהלך הזמן, כלומר השנה, שבה קטן מגיע לבגרות לעניין מכירת נכסי אביו המת, כלומר במהלך שנתו השמונה עשרה או העשרים, האם שנה זו נחשבת כלפני הזמן שבו הוא מגיע לבגרות או שהיא נחשבת כלאחר הזמן? האם הוא מגיע לבגרות בתחילת אותה שנה או בסופה? רבא אומר שרב נחמן אומר: במהלך אותו זמן נחשב כלפני הזמן, והוא אינו מגיע לבגרות עד שתעבור השנה. רבא בר רב שילא אומר שרב נחמן אומר: במהלך אותו זמן נחשב כלאחר הזמן, והוא נחשב כמי שהגיע לבגרות במהלך אותה שנה.
וְהָא דְּרָבָא, לָאו בְּפֵירוּשׁ אִיתְּמַר, אֶלָּא מִכְּלָלָא אִיתְּמַר – דְּהָהוּא תּוֹךְ זְמַן דְּאָזֵיל זַבֵּין נִכְסֵי, וַאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לְהוּ: לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם. מַאן דַּחֲזָא סָבַר, מִשּׁוּם דְּתוֹךְ זְמַן כְּלִפְנֵי זְמַן; וְלָא הִיא, הָתָם שְׁטוּתָא יַתִּירְתָא חֲזָא בֵּיהּ – דַּהֲוָה קָא מְשַׁחְרַר לְהוּ לְעַבְדֵיהּ.
הגמרא מציינת: ואמירה זו של רבא לא נאמרה במפורש; אלא, נאמרה בדרך הסקה. שכן היה אדם מסוים בשעת הזמן, כלומר, השנה, שבה אדם מגיע לבגרות, שהלך ומכר את נכסי אביו, והמקרה בא לפני רבא. רבא אמר לבעלי הדין: הוא לא עשה כלום, והמכירה אינה תקפה. מי שראה את פסיקתו של רבא הניח שהוא פסק כך מפני שסבר שבשעת הזמן שבו אדם מגיע לבגרות נחשב כמו לפני הזמן. אבל אין זה כך. הטעם לפסיקתו של רבא היה ששם, רבא ראה חוסר כשירות שכלית מופרז בהתנהגותו של אותו אדם, שכן הוא שחרר את עבדיו. מאחר שרבא ראה שהוא חסר כשירות שכלית, הוא פסל את המכירה.
שְׁלַח לֵיהּ גִּידֵּל בַּר מְנַשְּׁיָא לְרָבָא, יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ: תִּינוֹקֶת בַּת אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, יוֹדַעַת בְּטִיב מַשָּׂא וּמַתָּן; מַהוּ? שְׁלַח לֵיהּ: אִם יוֹדַעַת בְּטִיב מַשָּׂא וּמַתָּן – מִקָּחָהּ מִקָּח וּמִמְכָּרָהּ מִמְכָּר.
§ גידל בר מנשיא שלח שאלה לרבא: יורנו רבנו: לגבי נערה שהיא בת ארבע עשרה שנה ויום אחד אשר מבינה בטיב משא ומתן, מהי ההלכה? האם היא יכולה למכור נכסים שירשה מאביה? רבא שלח תשובה אל גידל בר מנשיא: אם היא מבינה בטיב משא ומתן, קנייתה היא קנייה תקפה ומכירתה היא מכירה תקפה.
וְלִישְׁלַח לֵיהּ תִּינוֹק! מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה. וְלִישְׁלַח לֵיהּ תִּינוֹקֶת בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד! מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה.
הגמרא שואלת: אבל גידל יכול היה לשלוח שאלה זו אל רבא בנוגע לילד. מדוע לא עשה כן? הגמרא משיבה: המעשה שאירע, כך אירע. הגמרא שואלת: אבל הוא יכול היה לשלוח שאלה זו אל רבא בנוגע לילדה שהיא בת שתים עשרה שנה ויום אחד, גיל שבו ילדה מגיעה לבגרותה. מדוע לא עשה כן? הגמרא משיבה: המעשה שאירע, כך אירע.
וְהָא דְּרָבָא, לָאו בְּפֵירוּשׁ אִיתְּמַר, אֶלָּא מִכְּלָלָא אִיתְּמַר – דְּהָהוּא פָּחוּת מִבֶּן עֶשְׂרִים דַּאֲזַל זַבֵּין נִכְסֵי אֲבוּהוּ, כְּגִידֵּל בַּר מְנַשְּׁיָא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַרוּ לֵיהּ קְרוֹבֵיהּ: זִיל אֱכוֹל תַּמְרֵי, וּשְׁדִי (בֵּיהּ) קַשְׁיָיתָא בֵּי רָבָא. עֲבַד הָכִי, אֲמַר לְהוּ: זְבִינֵיהּ לָאו זְבִינֵי.
הגמרא מציינת: ואמירה זו של רבא לא נאמרה במפורש; אלא, היא נאמרה בדרך של הסקה, שכן היא הוסקה מן המעשה הבא. היה אדם מסוים שהיה פחות מבן עשרים שנה והבין במשא ומתן עסקי שהלך ומכר את נכסי אביו, בהתאם לפסיקה שרבא שלח אל גידל בר מנשיא, והמקרה בא לפני רבא. קרוביו של המוכר אמרו למי שמכר את הנכס: לך אכול תמרים והשלך את הגלעינים לביתו של רבא, כדי להוכיח לרבא שקרובם אינו כשיר בדעתו. וכך עשה. רבא אמר להם: מכירתו אינה מכירה תקפה .
כִּי קָא כָּתְבוּ לֵיהּ שְׁטָרָא, אֲמַרוּ לֵיהּ לָקוֹחוֹת: זִיל אֵימָא לֵיהּ לְרָבָא, מְגִלַּת אֶסְתֵּר – בְּזוּזָא; שְׁטָרָא דְמָר בְּזוּזָא?! אֲזַל אֲמַר לֵיהּ. אֲמַר לְהוּ: זְבִינֵיהּ זְבִינֵי. אֲמַרוּ לֵיהּ קְרוֹבֵיהּ: לָקוֹחוֹת אַגְמְרוּהוּ! אֲמַר לְהוּ: מַסְבְּרִי לֵיהּ – סָבַר. כֵּיוָן דְּמַסְבְּרִי לֵיהּ, וְסָבַר – מִידָּע יָדַע, וְהַאי דַּעֲבַד הָכִי – חוּצְפָּא יַתִּירָא הוּא דַּהֲוָה בֵּיהּ.
כאשר כתבו עבורו שטר המכיל את ההכרעה, אמרו הקונים למוכר, כדי להוכיח שהיה כשיר בדעתו: לך ואמור לרבא: מגילת אסתר, שהיא מגילה גדולה, נקנית בדינר. אם כן, מדוע השטר הקצר המכיל את פסיקת מר עולה גם הוא דינר, שהוא שכר הסופר? המוכר הלך ואמר זאת לרבא. רבא אמר להם: מכירתו היא מכירה תקפה. קרוביו של הנער אמרו לרבא: הקונים לימדו אותו לומר זאת. רבא אמר להם: אף על פי כן, כאשר מסבירים לו את הדבר הוא מבין. מאחר שכאשר מסבירים לו דבר הוא מבין, הוא יודע מה הוא עושה. והטעם שנהג באופן הזה, כשהשליך את הגרעינים לביתו של רבא, היה משום חוצפה יתרה שהייתה בו, ולא אי-כשירות שכלית.
אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: וּלְעֵדוּת – עֵדוּתוֹ עֵדוּת. אָמַר מָר זוּטְרָא: לָא אֲמַרַן אֶלָּא לְמִטַּלְטְלֵי, אֲבָל לִמְקַרְקְעֵי – לָא.
§ רב הונא, בנו של רב יהושע, אומר: ובאשר לעדות של מי שאינו מבוגר דיו למכור נכס שירש מאביו, עדותו היא עדות כשרה. מר זוטרא אמר: אמרנו שעדותו כשרה רק בנוגע למיטלטלין, אך לא בנוגע לקרקע.
אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְמָר זוּטְרָא: מַאי שְׁנָא מִטַּלְטְלִי – דִּזְבִינֵיהּ זְבִינֵי; אֶלָּא מֵעַתָּה, הָא דִּתְנַן: הַפָּעוֹטוֹת – מִקָּחָן מִקָּח וּמִמְכָּרָן מִמְכָּר בְּמִטַּלְטְלִין, הָכִי נָמֵי דְּעֵדוּתָן עֵדוּת?! אָמַר לֵיהּ: הָתָם, בָּעֵינָא ״וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים״, וְלֵיכָּא.
רב אשי אמר למר זוטרא: במה שונה מיטלטלין מקרקע? הוא שונה מפני שלגבי מיטלטלין מכירתו היא מכירה תקפה. אבל אם כך הוא, עיין במה שלמדנו במשנה (גיטין נט ע"א): קנייה שנעשתה על ידי ילדים קטנים היא קנייה תקפה, ומכירה שנעשתה על ידם היא מכירה. הלכות אלו חלות על עסקאות של מיטלטלין. האם ייתכן שגם במקרה של ילדים קטנים עדותם היא עדות כשרה? והלא זו הלכה קבועה שקטנים פסולים לעדות! מר זוטרא אמר לרב אשי: שם, לגבי עדות, אני צריך שהעדים יהיו אנשים, כפי שנאמר: "ועמדו שני האנשים" (דברים יט:יז), שנדרש על עדים, ודבר זה אינו מתקיים במקרה של ילדים קטנים.
אָמַר אַמֵּימָר: וּמַתְּנָתוֹ מַתָּנָה. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר: הַשְׁתָּא, וּמָה זְבִינֵי – דִּמְקַבֵּל זוּזֵי, אָמְרַתְּ דְּלָא – דִּלְמָא מוֹזֵיל וּמְזַבֵּין; כׇּל שֶׁכֵּן מַתָּנָה – דְּלָא מָטֵי לֵיהּ וְלָא מִידֵּי! אֲמַר לֵיהּ:
§ אמימר אומר: לגבי מי שאינו מבוגר דיו למכור נכס שירש מאביו, אם נתן מתנה מן הנכס, מתנתו היא מתנה תקפה. רב אשי אמר לאמימר: כעת, אם לגבי מכר, שבו הוא מקבל כסף, אתה אומר שחכמים תיקנו תקנה שאין הוא מורשה למכור, שמא יפחית את מחיר הנכס וידלדל את נכסי אביו, כל שכן במקרה של מתנה שאין הוא מורשה לתת מתנה, שהרי שום דבר כלל אינו בא לידי רשותו בתמורה. אמימר אמר לרב אשי:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria