רבא אמר: הוא מת, וקברו מוכיח שהוא מת. לפיכך ניתן להניח שלא החלים ממחלתו, ומתנתו עומדת בתוקפה. אמר לו אביי: והשתא, אם במקרה של ספינה שטבעה, שבה גורלם של רוב נוסעי ספינות שטבעו הוא למות, מחילים עליהם את חומרות החיים ואת חומרות המתים מחמת הספק אם הם חיים או מתים, במקרה של חולים, שבו גורלם של רוב החולים הוא לשוב לחיים, קל וחומר שאין זה ברור שיש להניח שהחלים מן המחלה ומתנתו בטלה?

רב הונא, בנו של רב יהושע, אמר: בהתאם לדעתו של מי היא אותה הלכה של רבה? היא בהתאם לדעתו של רבי נתן, כפי שנלמד בברייתא: במקרה שבו מי שנתן את רכושו לאחרים טוען שמכיוון שהיה על ערש דווי באותה שעה הוא יכול לחזור בו מן המתנות, והמקבלים טוענים שהיה בריא ואינו יכול לחזור בו, מי מוציא את הרכוש מרשותו של מי? הנותן יכול להוציאו מרשות המקבלים ללא ראיה, שכן הרכוש הוחזק קודם לכן ברשותו, אבל המקבלים יכולים להוציאו מרשות הנותן רק בראיה. זהו דבריו של רבי יעקב.

רבי נתן אומר: ההנחה היא שהמצב הנוכחי משקף את המצב בזמן שהמתנה הוענקה. לפיכך, אם הוא כעת בריא, החובה מוטלת עליו להביא ראיה שהיה על ערש דווי כאשר נתן את רכושו לאחרים. אם הוא כעת על ערש דווי, החובה מוטלת על המקבלים להביא ראיה שהוא היה בריא אז.

רבי אלעזר אומר: ובנוגע למקרה של טומאה מסופקת, ההלכה תלויה באותה מחלוקת. כך שנינו במשנה (טהרות ו, ז): ההלכה היא שבמקרה שבו יש ספק אם דבר או אדם נטמא ברשות הרבים, החפץ או האדם נחשב טהור. בנוגע לשטח שדות, בקיץ, כאשר רבים עוברים בשדות, הוא נחשב רשות היחיד לעניין ההלכות של שבת, אך הוא נחשב רשות הרבים לעניין ההלכות של טומאה, ואם יש ספק אם נטמא שם, הוא נחשב טהור.

בעונת הגשמים, כאשר לא רבים עוברים בשדות, מרחב של שדות נחשב לרשות היחיד הן לעניין זה, שבת, והן לעניין זה, טומאה. לפיכך, אם יש ספק אם נטמא שם, הרי הוא נחשב טמא. אם אין אדם יודע אם היום שבו נכנס למרחב השדות נחשב לחלק מעונת הקיץ או מעונת הגשמים, והוא מסופק אם נטמא שם, רבי יעקב סבור שהוא שומר על חזקת הטהרה שהייתה לו לפני שנכנס לשדות. לדעת רבי נתן, מניחים שהוא נכנס לשדות באותה עונה שבה בא לשאול אם נטמא.

רבא חולק על רבי אלעזר ואומר: הם לימדו את פסיקת המשנה רק לגבי מקרה שבו עונת הגשמים טרם חלפה על פני השדות לאחר שהתעוררה האפשרות שהשדות מכילים טומאה. אבל אם עונת הגשמים כבר חלפה על פני השדות, הם נחשבים רשות היחיד הן לעניין זה, שבת, והן לעניין זה, טומאה פולחנית. אף על פי שמי שעבר דרך השדות בא לשאול על מעמדו בקיץ, כאשר יש לראות בשדות רשות הרבים, אף על פי כן הוא נחשב טמא אפילו לדעת רבי נתן, ואין מחלוקת מקבילה לעניין טומאה פולחנית מספק.

§ המשנה מלמדת: וחכמים אומרים: נטל הראיה מוטל על התובע, ומכיוון שהנכס נמצא בחזקת הנותן, על המקבלים להביא ראיה שיש להם הזכות לקבלו.