שִׁבְרֵי לוּחוֹת שֶׁמּוּנָּחִים בָּאָרוֹן. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ סֵפֶר תּוֹרָה הֶקֵּיפוֹ שִׁשָּׁה טְפָחִים; מִכְּדֵי כֹּל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּיפוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים – יֵשׁ בּוֹ רוֹחַב טֶפַח, וְכֵיוָן דִּלְאֶמְצָעִיתוֹ נִגְלָל – נְפִישׁ לֵיהּ מִתְּרֵי טִפְחָא רַוְוחָא דְּבֵינֵי בֵּינֵי; בִּתְרֵי פּוּשְׁכֵי הֵיכִי יָתֵיב?
השברים של הסט הראשון של הלוחות, שהונחו בארון. לאחר שציטטה את הברייתא, הגמרא מציגה כעת את קושייתה על מה שנלמד קודם לכן בנוגע למידותיו של ספר תורה: ואם יעלה על דעתך לומר, כפי שסבר רבי יהודה הנשיא, שהיקפו של ספר תורה הוא שישה טפחים, והרי כל חפץ גלילי שהיקפו שלושה טפחים קוטרו טפח אחד, ספר תורה שהיקפו שישה טפחים קוטרו שני טפחים. ומכיוון שספר תורה נגלל לאמצע, שכן גוללים אותו משני צדדיו, הוא חייב לתפוס יותר משני טפחים בגלל הרווח שבין יריעות הקלף והגלילה הכפולה. לשיטת רבי מאיר, הסובר שספר התורה הונח בתוך הארון, כיצד הספר נכנס אל שני הטפחים [פושקי] הנותרים של המקום בארון?
אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: סֵפֶר עֲזָרָה לִתְחִלָּתוֹ הוּא נִגְלָל. וְאַכַּתִּי, תְּרֵי בִּתְרֵי הֵיכִי יָתֵיב? אָמַר רַב אָשֵׁי: דְּכָרֵיךְ בֵּיהּ פּוּרְתָּא, וְכַרְכֵיהּ לְעֵיל.
רב אחא בר יעקב אמר: מגילת חצר המקדש, שהייתה מונחת בארון, הייתה גלולה לתחילתה, כלומר, היה לה עמוד אחד בלבד, כך שהיקפה היה שני טפחים בלבד. הגמרא שואלת: אבל עדיין, כיצד חפץ שרוחבו שני טפחים נכנס לתוך מקום שהוא בדיוק שני טפחים? אי אפשר היה להכניסו. רב אשי אמר: קטע קטן מן המגילה היה גלול בנפרד ואחר כך הונח מעל המגילה.
וְרַבִּי יְהוּדָה – מִקַּמֵּי דְּלַיְתֵי אַרְגַּז, סֵפֶר תּוֹרָה הֵיכִי הֲוָה יָתֵיב? דַּפָּא הֲוָה נָפֵיק מִינֵּיהּ, וְיָתֵיב עִילָּוֵהּ סֵפֶר תּוֹרָה. וְרַבִּי מֵאִיר – הַאי ״מִצַּד אֲרוֹן״, מַאי עָבֵיד לֵיהּ? הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ דְּמִתְּנַח לֵיהּ מִצַּד וְלָא מִתְּנַח בֵּינֵי לוּחֵי; וּלְעוֹלָם בְּגַוֵּיהּ – מִן הַצַּד.
משסיימה את דיונה הנוכחי, הגמרא פונה כעת לפרטי הברייתא הנזכרת לעיל ושואלת: ולפי רבי יהודה, האומר שספר התורה היה מונח על הארגז שבא מן הפלשתים, היכן היה ספר התורה מונח לפני שהארגז הגיע? הגמרא משיבה: מדף בלט מן הארון וספר התורה היה מונח עליו. הגמרא שואלת: ולפי רבי מאיר, האומר שספר התורה היה מונח בתוך הארון, מה הוא עושה עם פסוק זה: "קח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון" (דברים לא:כו)? הגמרא משיבה: הוא צריך את הפסוק ההוא כדי ללמד שספר התורה הונח בצד הלוחות, ושלא הונח בין שני הלוחות, אלא הוא באמת הונח בתוך הארון מן הצד של הלוחות.
וְרַבִּי מֵאִיר, עַמּוּדִין הֵיכָא הֲווֹ קָיְימִי? מִבָּרַאי. וְרַבִּי מֵאִיר, שִׁבְרֵי לוּחוֹת דְּמוּנָּחִין בָּאָרוֹן – מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מִדְּרַב הוּנָא – דְּאָמַר רַב הוּנָא, מַאי דִּכְתִיב: ״אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם שֵׁם ה׳ צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו״? מְלַמֵּד שֶׁלּוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת מוּנָּחִים בָּאָרוֹן.
הגמרא שואלת: ולפי רבי מאיר, היכן היו מונחים עמודי הכסף? הגמרא משיבה: מחוץ לארון. הגמרא מוסיפה ושואלת: ומניין לו לרבי מאיר ששברי הלוחות הראשונים הונחו בארון, הרי הפסוק שממנו לומד רבי יהודה זאת: “אין בארון רק” (מלכים א ח:ט), נצרך לרבי מאיר ללמד שספר התורה הונח שם? הגמרא משיבה: הוא לומד נקודה זו ממה שרב הונא דרש, שכן רב הונא אומר: מה פירוש מה שנאמר: “ארון האלהים אשר נקרא שם, שם ה׳ צבאות יושב הכרובים” (שמואל ב ו:ב)? הלשון “השם, שם ה׳” מלמדת שגם הלוחות השניים וגם שברי הלוחות הראשונים הונחו בארון.
וְאִידַּךְ – הַהוּא מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מְלַמֵּד, שֶׁהַשֵּׁם וְכׇל כִּינּוּיָו מוּנָּחִין בָּאָרוֹן.
הגמרא שואלת: ומה דורש החכם האחר, כלומר רבי יהודה, מפסוק זה? הגמרא משיבה: הוא צריך את הכתוב הזה עבור אותו דבר שאמר רבי יוחנן, שכן רבי יוחנן אומר שרבי שמעון בן יוחאי אומר: דבר זה מלמד ששם ה׳ המפורש וכל כינוייו ניתנו בארון.
וְאִידַּךְ נָמֵי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְהָכִי! אֵין הָכִי נָמֵי. אֶלָּא שִׁבְרֵי לוּחוֹת דְּמוּנָּחִין בָּאָרוֹן מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מִדְּתָנֵי רַב יוֹסֵף – דְּתָנֵי רַב יוֹסֵף: ״אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם״ – מְלַמֵּד שֶׁהַלּוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת מוּנָּחִין בָּאָרוֹן.
הגמרא שואלת: והאם החכם האחר, רבי מאיר, אינו צריך זאת גם לכך? הגמרא משיבה: כן, אכן כך הוא. אלא, מניין הוא לומד ששברי הלוחות הראשונים הונחו בארון? הגמרא דורשת: הוא לומד זאת ממה שרב יוסף לימד, שכן רב יוסף לימד ברייתא: הכתובים אומרים: "בעת ההיא אמר ה' אלי: פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים... ואכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים, אשר שיברת, ושמתם בארון" (דברים י:א–ב). מכאן שגם הלוחות השניים וגם שברי הלוחות הראשונים הונחו בארון.
וְאִידַּךְ – הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: ״אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ״ – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ.
הגמרא שואלת: ומה לומד האחר, רבי יהודה, מפסוק זה? הגמרא משיבה: הוא צריך אותו עבור מה שריש לקיש מלמד, כפי שריש לקיש אומר: מה פירוש מה שנאמר: "הלוחות הראשונים, אשר שיברת [asher shibbarta]"? מילים אלו רומזות לכך שהקדוש ברוך הוא הסכים למעשהו של משה, כאילו הקדוש ברוך הוא אמר למשה: יישר כוחך [yishar koḥakha] ששיברת אותם.
תָּנוּ רַבָּנַן, סִדְרָן שֶׁל נְבִיאִים: יְהוֹשֻׁעַ וְשׁוֹפְטִים, שְׁמוּאֵל וּמְלָכִים, יִרְמְיָה וִיחֶזְקֵאל, יְשַׁעְיָה וּשְׁנֵים עָשָׂר. מִכְּדֵי הוֹשֵׁעַ קָדֵים; דִּכְתִיב: ״תְּחִלַּת דִּבֶּר ה׳ בְּהוֹשֵׁעַ״ – וְכִי עִם הוֹשֵׁעַ דִּבֵּר תְּחִלָּה? וַהֲלֹא מִמֹּשֶׁה וְעַד הוֹשֵׁעַ כַּמָּה נְבִיאִים הָיוּ! וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁהָיָה תְּחִלָּה לְאַרְבָּעָה נְבִיאִים שֶׁנִּתְנַבְּאוּ בְּאוֹתוֹ הַפֶּרֶק – וְאֵלּוּ הֵן: הוֹשֵׁעַ וִישַׁעְיָה, עָמוֹס וּמִיכָה; וְלַיקְדְּמֵיהּ לְהוֹשֵׁעַ בְּרֵישָׁא!
§ החכמים לימדו: סדרם של ספרי הנביאים כאשר הם מחוברים יחד הוא כך: יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, ירמיהו ויחזקאל, וכן ישעיהו ותרי עשר הנביאים. הגמרא שואלת: הרי הושע קדם לכמה מן הנביאים האחרים שספריהם כלולים בתורה, כפי שנאמר: "תחילת דיבר ה' בהושע" (הושע א:ב). במבט ראשון פסוק זה קשה: וכי אלוהים דיבר תחילה עם הושע, ולא עם שום נביא אחר לפניו? והלא היו נביאים רבים בין משה להושע? ורבי יוחנן אומר: הוא היה הראשון מארבעה נביאים שנתנבאו באותה תקופה, ואלו הם: הושע וישעיהו, עמוס ומיכה. בהתאם לכך, הושע קדם לשלושת הנביאים הללו; ולכן גם ספר הושע צריך להקדים לספריהם של אותם נביאים.
כֵּיוָן דִּכְתִיב נְבוּאֲתֵיהּ גַּבֵּי חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי, וְחַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי סוֹף נְבִיאִים הֲווֹ – חָשֵׁיב לֵיהּ בַּהֲדַיְיהוּ. וְלִיכְתְּבֵיהּ לְחוֹדֵיהּ, וְלַיקְדְּמֵיהּ! אַיְּידֵי דְּזוּטַר מִירְכַס.
הגמרא משיבה: מאחר שנבואתו כתובה יחד עם אלה של חגי, זכריה ומלאכי בספר אחד של שנים עשר הנביאים, ומאחר שחגי, זכריה ומלאכי היו האחרונים שבנביאים, הוא נמנה עמהם. הגמרא שואלת: אבל שייכתב ספר הושע בנפרד ויקדים את האחרים. הגמרא משיבה: אילו היה נכתב בנפרד, מאחר שהוא קטן היה אובד.
מִכְּדִי יְשַׁעְיָה קָדֵים מִיִּרְמְיָה וִיחֶזְקֵאל, לַיקְדְּמֵיהּ לִישַׁעְיָה בְּרֵישָׁא! כֵּיוָן דִּמְלָכִים סוֹפֵיהּ חוּרְבָּנָא; וְיִרְמְיָה כּוּלֵּיהּ חוּרְבָּנָא; וִיחֶזְקֵאל רֵישֵׁיהּ חוּרְבָּנָא וְסֵיפֵיהּ נֶחָמְתָּא; וִישַׁעְיָה כּוּלֵּיהּ נֶחָמְתָּא – סָמְכִינַן חוּרְבָּנָא לְחוּרְבָּנָא, וְנֶחָמְתָּא לְנֶחָמְתָּא.
הגמרא מוסיפה ושואלת: שקול: ישעיהו קדם לירמיהו וליחזקאל; יהא ספר ישעיהו קודם לספריהם של אותם נביאים אחרים. הגמרא משיבה: מאחר שספר מלכים מסתיים בחורבן הבית, וספר ירמיהו עוסק כולו בנבואות החורבן, וספר יחזקאל פותח בחורבן הבית אך מסתיים בנחמה ובבניין הבית, וישעיהו עוסק כולו בנחמה, שכן רוב נבואותיו מתייחסות לגאולה, אנו סומכים חורבן לחורבן ונחמה לנחמה. בכך מוסבר הסדר: ירמיהו, יחזקאל וישעיהו.
סִידְרָן שֶׁל כְּתוּבִים: רוּת וְסֵפֶר תְּהִלִּים וְאִיּוֹב וּמִשְׁלֵי, קֹהֶלֶת, שִׁיר הַשִּׁירִים וְקִינוֹת, דָּנִיאֵל וּמְגִילַת אֶסְתֵּר, עֶזְרָא וְדִבְרֵי הַיָּמִים. וּלְמַאן דְּאָמַר: אִיּוֹב בִּימֵי מֹשֶׁה הָיָה, לַיקְדְּמֵיהּ לְאִיּוֹב בְּרֵישָׁא! אַתְחוֹלֵי בְּפוּרְעֲנוּתָא לָא מַתְחֲלִינַן. רוּת נָמֵי פּוּרְעָנוּת הִיא! פּוּרְעָנוּת דְּאִית לֵיהּ אַחֲרִית – דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רוּת? שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה דָּוִד, שֶׁרִיוָּהוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשִׁירוֹת וְתוּשְׁבָּחוֹת.
הברייתא ממשיכה: סדר הכתובים הוא: רות וספר תהילים, ואיוב ומשלי; קהלת, שיר השירים ואיכה; דניאל ומגילת אסתר; ועזרא ודברי הימים. הגמרא שואלת: ולפי מי שאומר כי איוב חי בזמנו של משה, יקדים ספר איוב לאחרים. הגמרא משיבה: אין מתחילים בפורענות, כלומר, אין זה ראוי לפתוח את הכתובים בספר העוסק במידה כה רבה בסבל. הגמרא שואלת: אבל ספר רות, שבו נפתחים הכתובים, גם הוא עוסק בסבל, שכן הוא מתאר את האסונות שפקדו את משפחת אלימלך. הגמרא משיבה: זהו סבל שיש לו אחרית של תקווה וגאולה. כדברי רבי יוחנן: מפני מה נקרא שמה רות, באיות ריש, וו, תו? מפני שיצא ממנה דוד שהרווה, מילה מן השורש ריש, וו, הי, את הקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות.
וּמִי כְּתָבָן? מֹשֶׁה כָּתַב סִפְרוֹ וּפָרָשַׁת בִּלְעָם וְאִיּוֹב. יְהוֹשֻׁעַ כָּתַב סִפְרוֹ וּשְׁמוֹנָה פְּסוּקִים שֶׁבַּתּוֹרָה. שְׁמוּאֵל כָּתַב סִפְרוֹ וְשׁוֹפְטִים וְרוּת. דָּוִד כָּתַב סֵפֶר תְּהִלִּים – עַל יְדֵי עֲשָׂרָה זְקֵנִים: עַל יְדֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן, עַל יְדֵי מַלְכִּי צֶדֶק, וְעַל יְדֵי אַבְרָהָם, וְעַל יְדֵי מֹשֶׁה, וְעַל יְדֵי הֵימָן, וְעַל יְדֵי יְדוּתוּן, וְעַל יְדֵי אָסָף,
הברייתא כעת דנה במחברי ספרי המקרא: ומי כתב את ספרי התורה? משה כתב את ספרו שלו, כלומר, התורה, ואת פרשת בלעם שבתורה, ואת ספר איוב. יהושע כתב את ספרו שלו ושמונה פסוקים בתורה, המתארים את מותו של משה. שמואל כתב את ספרו שלו, את ספר שופטים, ואת ספר רות. דוד כתב את ספר תהילים על ידי עשרה זקנים מדורות קודמים, כשהוא אוסף קובץ שכלל חיבורים של אחרים לצד שלו. הוא כלל מזמורים שחוברו על ידי אדם הראשון, על ידי מלכי־צדק מלך שלם, ועל ידי אברהם, ועל ידי משה, ועל ידי הימן, ועל ידי ידותון, ועל ידי אסף,