Drashot AI Logo
שִׁיֵּיר קַרְקַע כׇּל שֶׁהוּא – מַתְּנָתוֹ קַיֶּימֶת. וְכַמָּה ״כׇּל שֶׁהוּא״? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: קַרְקַע כְּדֵי פַרְנָסָתוֹ. וְרַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר: מְטַלְטְלִין כְּדֵי פַרְנָסָתוֹ.
§ המשנה מלמדת (146b): אם אדם על ערש דווי הותיר לעצמו כלשהו של קרקע, מתנתו קיימת אפילו אם לאחר מכן החלים. הגמרא שואלת: וכמה הוא שנכלל בביטוי: כלשהו? רב יהודה אומר שרב אומר: הכוונה היא לקרקע שהיא מספיקה כדי לפרנסו למחייתו. מאחר שהותיר קרקע זו לעצמו, אפשר להניח שרצה להעביר את שאר נכסיו בכל מקרה. ורב ירמיה בר אבא אומר: אפילו אם הותיר לעצמו מיטלטלין שהם מספיקים כדי לפרנסו למחייתו, מתנתו תקפה.
אָמַר רַבִּי זֵירָא: כַּמָּה מְכַוְּונָן שְׁמַעְתָּתָא דְסָבֵי; קַרְקַע טַעְמָא מַאי – דְּאִי קָאֵי סָמֵיךְ עֲלֵיהּ; מִטַּלְטְלִי נָמֵי – אִי קָאֵי סָמֵיךְ עִילָּוַיְהוּ.
רבי זירא אמר: כמה מדוקדקים הם דברי ההלכה של הזקנים רב יהודה ורב ירמיה. לגבי קרקע, מהו הטעם שחייב היה להשאיר די למחייתו? הטעם הוא שאם יחלים הוא יסמוך על אותה קרקע למחייתו. ולגבי מיטלטלין גם כן, אם יחלים הוא יסמוך עליהם למחייתו.
מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: וּמַאי כַּוּוֹנְתָּא? מַאן דְּאָמַר מְטַלְטְלִין – ״קַרְקַע״ תְּנַן! מַאן דְּאָמַר: כְּדֵי פַרְנָסָתוֹ – ״כׇּל שֶׁהוּא״ תְּנַן!
רב יוסף מקשה על דבריו של רבי זירא: מה מדוקדק באמירות הללו? דברי מי שאומר שהמתנה תקפה אפילו אם שייר לעצמו מיטלטלין קשים, שכן אנו לומדים במשנה שעליו להשאיר לעצמו קרקע. דברי מי שאומר שעליו להשאיר לעצמו שיעור המספיק כדי לפרנס את מחייתו קשים, שכן אנו לומדים במשנה שמתנתו תקפה אם שייר לעצמו כלשהו.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְכׇל הֵיכָא דְּתָנֵי ״קַרְקַע״ – קַרְקַע דַּוְקָא? וְהָא תְּנַן: הַכּוֹתֵב כׇּל נְכָסָיו לְעַבְדּוֹ – יָצָא בֶּן חוֹרִין. שִׁיֵּיר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, לֹא יָצָא בֶּן חוֹרִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְעוֹלָם הוּא בֶּן חוֹרִין, עַד שֶׁיֹּאמַר: ״כׇּל נְכָסַי נְתוּנִין לִפְלוֹנִי עַבְדִּי, חוּץ מֵאֶחָד מֵרִבּוֹא שֶׁבָּהֶן״.
אביי אמר לרב יוסף: והאם בכל מקום שבו נשנה המונח קרקע, האם הכוונה היא דווקא לקרקע? והרי למדנו במשנה (פאה ג:ח): לגבי מי שכותב, כלומר נותן בשטר, את כל נכסיו לעבדו הכנעני, העבד השתחרר, אבל אם שייר לעצמו כלשהו מן הקרקע, הרי הוא לא השתחרר, שמא שייר גם את העבד לעצמו. רבי שמעון אומר: לעולם הוא נעשה בן חורין בלי קשר ללשון השטר, אפילו אם הבעלים שייר לעצמו קרקע, אלא אם כן נאמר בשטר: כל נכסיי נתונים לפלוני עבדי, חוץ מרבבה אחת שבהם, שבמקרה כזה ייתכן שהאדון התכוון לכלול את העבד בחלק שאינו נותן. לפיכך, העבד אינו משתחרר.

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria