אם אדם על ערש דווי אומר: פלוני ייהנה מנכסיי, מהי ההלכה? האם הוא אומר שכל הנכסים יהיו מתנה? או שמא הוא אומר שהמקבל יפיק הנאה כלשהי מן הנכסים. אם הוא אומר: פלוני ייראה בנכסיי, מהי ההלכה? אם הוא אומר: פלוני יעמוד בנכסיי, מהי ההלכה? אם הוא אומר: פלוני יישען על נכסיי, מהי ההלכה? הגמרא מסיקה: כל הספקות הללו יעמדו בלא הכרעה.

הועלתה דילמה לפני החכמים: אם אדם על ערש דווי מכר את כל נכסיו, מהי ההלכה? רב יהודה אומר שרב אומר: אם החלים, אינו יכול לחזור בו מן המכר. ולעתים, רב יהודה אמר שרב אמר: אם החלים, יכול לחזור בו מן המכר. ואין האמירות הללו חלוקות. אמירה זו, שהוא יכול לחזור בו מן המכר, חלה במקרה שהדינרים שקיבל כתשלום מצויים עדיין בעין, כלומר, ברשותו. ואמירה זו, שאינו יכול לחזור בו מן המכר, חלה במקרה שפרע את חובו באותם דינרים.

§ דילמה הועלתה לפני החכמים: במקרה של אדם על ערש דווי שהודה שהוא חייב כסף לאדם מסוים, כאשר ייתכן שלמעשה לא היה חייב לו כסף, מהי ההלכה? האם הודאתו נחשבת כמתנת שכיב מרע? הגמרא משיבה: בוא ושמע ראיה, שכן לאיסור הגר היו שנים עשר אלף דינרים מופקדים בביתו של רבא. רב מרי, בנו של איסור, שהורתו לא הייתה בקדושה של עם ישראל, כלומר, הוא הורה לפני שאביו התגייר, אך לידתו הייתה בקדושה של עם ישראל, כלומר, הוא נולד לאחר שאביו התגייר, היה בבית מדרש במקום אחר כאשר אביו היה על ערש דווי.

רבא סבר שהוא יקנה לעצמו את החזקה בפיקדון, שכן אמר: כיצד יכול רב מרי לקנות דינרים אלו? אם הוא מנסה לקנות את הכסף בירושה, אין הוא ראוי לרשת מאיסור. מאחר שהורתו הייתה לפני שאביו התגייר, אין הוא נחשב אפוא מבחינה הלכתית לבנו. ואם הוא מנסה לקנות זאת כמתנה, השוו חכמים את המעמד ההלכתי של מתנת שכיב מרע לזה של ירושה. לכן, בכל מקום שבו הנכס יכול להיקנות בירושה, הוא יכול גם להיקנות כמתנה, ובכל מקום שבו הנכס אינו יכול להיקנות בירושה, אין הוא יכול להיקנות כמתנה.

אם הוא מנסה לקנות את הדינרים במשיכה, שהיא מעשה קניין פורמלי, לא יוכל לעשות זאת, שכן הדינרים אינם אצלו. אם הוא מנסה לקנותם באמצעות קניין חליפין, מעשה קניין סמלי המעביר בעלות על חפץ, כסף אינו נקנה בקניין חליפין. אם הוא מנסה לקנותם באמצעות קניין קרקע, לאיסור אין כל קרקע. אם הוא מנסה לקנותם באמצעות הוראה בעל פה שנתן אביו במעמד כל שלושת הצדדים, כלומר, הנותן, המקבל והשומר, אם הוא ישלח לקרוא לי, השומר, לא אלך, שכן ללא נוכחות השומר אין הוא יכול להעביר את הבעלות על הכסף.

רב איקא, בנו של רב אמי, הקשה על כך: מדוע רב מרי אינו יכול לקנות את הכסף? אבל מדוע שלא יניחו לאיסור להודות שהדינרים הללו הם בבעלותו של רב מרי, והוא יעביר את הבעלות על הם לרב מרי באמצעות שטר הודאה? בינתיים, שטר הודאה הקובע שהדינרים שייכים לרב מרי יצא מביתו של איסור. רבא כעס, ואמר: הם מלמדים אנשים טענות משפטיות וגורמים לי הפסד. מכל מקום, מעשה זה מוכיח שהודאתו של אדם השוכב על ערש דווי היא דרך תקפה להעברת בעלות.