שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר ״תְּנוּ הַלְוָאָתִי לִפְלוֹנִי״ – הַלְוָאָתוֹ לִפְלוֹנִי, וְאַף עַל גַּב דְּלֵיתֵיהּ בְּבָרִיא! רַב פָּפָּא אָמַר: הוֹאִיל וְיוֹרֵשׁ יוֹרְשָׁהּ.
בנוגע לאדם הנוטה למות שאומר: תנו את ההלוואה שחייבים לי לפלוני במתנה, ההלוואה שחייבים לו נקנית לפלוני. וזהו ההלכה אף על פי שדבר זה אינו חל במקרה של אדם בריא, שכן אין אדם יכול להעביר הלוואה לצד שלישי בלא שטר. רב פפא אומר: במקרה זה ההלכה של העברת הלוואות שונה לגבי אדם הנוטה למות, מפני שיורש יורש הלוואות גם בלא שטר, וחכמים נתנו למתנת שכיב מרע מעמד הלכתי של ירושה.
רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר: הַלְוָאָה אִיתָא בְּבָרִיא, וְכִדְרַב הוּנָא אָמַר רַב – דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: ״מָנֶה לִי בְּיָדְךָ, תְּנֵהוּ לִפְלוֹנִי״; בְּמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן – קָנָה.
רב אחא, בנו של רב איקא, אמר: הלוואה בלא שטר ניתנת להקניה כמתנה על ידי אדם בריא. ודבר זה הוא בהתאם למה שרב הונא אומר שרב אומר, כפי שרב הונא אומר שרב אומר: לגבי מי שאמר לחברו: יש לי מאה דינרים בידך, תן אותם לפלוני, אם נאמר הדבר במעמד כל שלושת הצדדים, הצד השלישי קונה את הכסף בלא מעשה קניין ובלא צורך בעדים.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: דֶּקֶל לְאֶחָד וּפֵירוֹתָיו לְאַחֵר, מַהוּ? מִי שַׁיַּיר מְקוֹם פֵּירֵי, אוֹ לָא שַׁיַּיר? אִם תִּמְצֵי לוֹמַר: לְאַחֵר לָא הָוֵי שִׁיּוּר; לְעַצְמוֹ – ״חוּץ מִפֵּירוֹתָיו״, מַהוּ?
§ הועלתה דילמה בפני החכמים: באשר למי שנתן דקל לאחד ואת פירותיו לאחר, מהי ההלכה? האם הוא שייר את מקום הפירות בעץ עבור האדם השני כדי לתת לו דבר מוחשי, ולכן האדם השני קונה את הפירות, או שמא לא שייר אותו, והאדם השני אינו קונה את הפירות? ועוד, אם תאמר שמתן הדקל לאדם אחד ומתן הפירות לאחר אינו נחשב כשיור מקום הפירות אלא אם כן הדבר הותנה במפורש, אזי אם הוא משייר את הפירות לעצמו, באומרו שהעץ ניתן לאחר חוץ מפירותיו, מהי ההלכה?
אָמַר רָבָא אָמַר רַב נַחְמָן, אִם תִּמְצֵי לוֹמַר: דֶּקֶל לְאֶחָד וּפֵירוֹתָיו לְאַחֵר לָא הָוֵי שִׁיּוּר מְקוֹם פֵּירֵי; דֶּקֶל לְאֶחָד וְשִׁיֵּיר פֵּירוֹתָיו לְפָנָיו – שַׁיַּיר מְקוֹם פֵּירֵי. מַאי טַעְמָא? כֹּל לְגַבֵּי נַפְשֵׁיהּ – בְּעַיִן יָפָה מְשַׁיֵּיר.
רבא אמר שרב נחמן אמר: אפילו אם תאמר שמסירת עץ הדקל לאחד ואת פירותיו לאחר אינה נחשבת כשיור מקום הפירות עבור האדם השני, אם נתן את עץ הדקל לאחד ושייר את הפירות לעצמו, הרי גם שייר לעצמו את מקום הפירות. מה הטעם להבחנה זו? הטעם הוא שכל דבר שאדם משייר לעצמו, הוא משייר בעין יפה, ולכן הוא משייר לעצמו לא רק את הפירות עצמם, אלא גם את מקום הפירות.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְרַב אָשֵׁי: אֲנַן אַדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַתְנֵינַן לַהּ. דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: הַמּוֹכֵר בַּיִת לַחֲבֵירוֹ, וְאָמַר לוֹ: ״עַל מְנָת שֶׁדְּיוֹטָא הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלִּי״ – דְּיוֹטָא הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלּוֹ.
רבי אבא אמר לרב אשי: למדנו את האמירה האמורה של רב נחמן לגבי האמירה של רבי שמעון בן לקיש בעניין אחר, שכן רבי שמעון בן לקיש אומר: במקרה של מי שמוכר בית לחברו ואומר לו: אני מוכר את הבית על תנאי שהעלייה [דיוטא] תישאר שלי, העלייה נשארת שלו.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria