אֶלָּא לְאַבָּיֵי, מַאי ״נִיזּוֹן כְּבַת״? וּלְטַעְמָיךְ – לְרָבָא מַאי ״יוֹרֵשׁ כְּבֵן״? אֶלָּא רָאוּי לִירַשׁ – וְאֵין לוֹ; הָכָא נָמֵי, רָאוּי לִזּוֹן – וְאֵין לוֹ.
אבל לפי דעתו של אביי, מה פירוש הדבר שהטומטום ניזון כבת, הרי אביי סבור שלטומטום אין זכויות של בת? הגמרא משיבה: ולשיטתך, אפילו לפי רבא, מה פירוש הדבר שטומטום יורש כבן, הרי רבא מודה שהטומטום והבנים אינם יורשים למעשה דבר? אלא, כוונת הברייתא היא שראוי לטומטום לרשת, אך הוא אינו יורש בפועל. כאן גם כן, בנוגע למזונות, לפי אביי, כוונת הברייתא היא שראוי לטומטום להיזון, אך הוא אינו ניזון בפועל.
הָאוֹמֵר: אִם יָלְדָה אִשְׁתִּי זָכָר וְכוּ׳. לְמֵימְרָא דְּבַת עֲדִיפָא לֵיהּ מִבֵּן? וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: כֹּל שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן לְיוֹרְשׁוֹ – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלֵא עָלָיו עֶבְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ״ – וְאֵין ״הַעֲבָרָה״ אֶלָּא עֶבְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא״!
§ המשנה מלמדת: לגבי מי שאומר: אם אשתי תלד זכר הוולד יקבל מאה דינרים, אם אכן ילדה זכר, הוולד מקבל מאה דינרים. אם הוא אומר: אם אשתי תלד נקבה הוולד יקבל מאתיים דינרים, אם אכן ילדה נקבה, הוולד מקבל מאתיים דינרים. הגמרא שואלת: האם יש לומר שמבחינתו בת עדיפה על בן? אך נראה שזה סותר את מה שרבי יוחנן אומר בשם רבי שמעון בן יוחאי: לגבי כל מי שאינו מניח אחריו בן ליורשו ממנו, הקדוש ברוך הוא מתמלא עליו עברה, כפי שנאמר: "איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו" (במדבר כז:ח). המונח העברה משמעו אינו אלא עברה, כפי שנאמר: "יום עברה היום ההוא" (צפניה א:טו).
לְעִנְיַן יְרוּשָּׁה – בֵּן עֲדִיף לֵיהּ. לְעִנְיַן הַרְוָוחָה – בִּתּוֹ עֲדִיפָא לֵיהּ.
הגמרא מיישבת את הסתירה: בעניין הירושה, עבורו בן עדיף מבת, שכן בן נושא את שמו ושומר את נחלת אבותיו בתוך שבט אביו, אך בעניין הדאגה לנוחותם של צאצאיו, בתו עדיפה לו מבנו, שכן בן מסוגל יותר להסתדר בכוחות עצמו והבת זקוקה ליותר תמיכה.
וּשְׁמוּאֵל אָמַר: הָכָא בִּמְבַכֶּרֶת עָסְקִינַן, וְכִדְרַב חִסְדָּא – דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: בַּת תְּחִלָּה – סִימָן יָפֶה לְבָנִים. אִיכָּא דְּאָמְרִי: דִּמְרַבְּיָא לַאֲחָהָא, וְאִיכָּא דְאָמְרִי: דְּלָא שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא בִּישָׁא. אָמַר רַב חִסְדָּא: וּלְדִידִי – בְּנָתָן עֲדִיפָן לִי מִבְּנֵי.
ושמואל אמר: כאן אנו עוסקים באם שיולדת בפעם הראשונה, וזה בהתאם לאמרתו של רב חסדא, שכן רב חסדא אומר: אם יולדים תחילה בת, זה סימן טוב לבנים. יש האומרים שזה מפני שהיא מגדלת את אחיה, כלומר, מסייעת בגידולם, ויש האומרים שזה מפני שאין עין הרע שולטת באב. רב חסדא אמר: ואני, מעדיף בנות על בנים.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא מַנִּי – רַבִּי יְהוּדָה הִיא.
הגמרא מוסיפה: ואם תרצה, אמור: בהתאם לדעתו של מי היא משנה זו שבה ניתנת עדיפות לבת? הרי היא בהתאם לדעתו של רבי יהודה.
הֵי רַבִּי יְהוּדָה? אִילֵימָא רַבִּי יְהוּדָה דְּ״בַכֹּל״ – דְּתַנְיָא: ״וַה׳ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל״ – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ בַּת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת, וּ״בַכֹּל״ שְׁמָהּ. אֵימוֹר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה – בְּרַתָּא נָמֵי לָא חַסְּרֵיהּ רַחֲמָנָא לְאַבְרָהָם; דַּעֲדִיפָא מִבֵּן מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ?!
הגמרא שואלת: לאיזו אמירה של רבי יהודה הכוונה כאן? אם נאמר שהכוונה היא לאמירתו של רבי יהודה בנוגע למונח "בכל", הרי שזה קשה. הגמרא מביאה את דברי רבי יהודה. כפי שנלמד בברייתא: "ואברהם זקן בא בימים; וה' ברך את אברהם בכל" (בראשית כד:א). רבי מאיר אומר: הברכה הייתה שלא הייתה לו בת. רבי יהודה אומר: הברכה הייתה שהייתה לו בת, ושמה היה בכל. ברור אפוא שרבי יהודה מבין שלידת בת היא ברכה. הגמרא מסבירה את הקושי: אמור ששמעת את רבי יהודה מסביר שהברכה הייתה שהרחמן אפילו לא מנע מאברהם בת, נוסף על בניו. האם שמעת אותו אומר שבת עדיפה על בן?
אֶלָּא הָא רַבִּי יְהוּדָה – דְּתַנְיָא: מִצְוָה לָזוּן אֶת הַבָּנוֹת, וְקַל וָחוֹמֶר לַבָּנִים – דְּעָסְקִי בַּתּוֹרָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִצְוָה לָזוּן אֶת הַבָּנִים, וְקַל וָחוֹמֶר לִבָּנוֹת – דְּלָא לִיתַּזְלָן.
הגמרא מציעה אמירה נוספת של רבי יהודה: אלא, מדובר באמירה זו האחרת של רבי יהודה, כפי שנלמד בברייתא: אין אדם חייב מבחינה הלכתית לזון את ילדיו מעבר לגיל שש. אף על פי כן, מצווה לזון את הבנות. וניתן להסיק מקל וחומר שבוודאי מצווה לזון את הבנים, העוסקים בלימוד התורה; זו דבריו של רבי מאיר. רבי יהודה אומר: מצווה לזון את הבנים. וניתן להסיק מקל וחומר שבוודאי מצווה לזון את הבנות, כדי שלא יתבזו בכך שיצטרכו לקבץ נדבות למחייתן. מכאן עולה שבנוגע לזון את ילדיו, רבי יהודה נותן עדיפות לבנות.
אֶלָּא הָא דְּתַנְיָא: יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה – הַזָּכָר נוֹטֵל שִׁשָּׁה דִּינָרִין, וְהַנְּקֵבָה נוֹטֶלֶת שְׁנֵי דִּינָרִין; בְּמַאי?
§ המשנה דנה במקרה שבו אדם התנה שאם אשתו תלד זכר, הוולד יקבל מאה דינרים, ואם תלד נקבה, הוולד תקבל מאתיים דינרים. המשנה קובעת שאם ילדה גם זכר וגם נקבה, הזכר מקבל מאה דינרים והנקבה מקבלת מאתיים. הגמרא שואלת: אבל לגבי מה ששנוי בברייתא (תוספתא ט:ד): אם היא ילדה זכר ונקבה, הזכר מקבל שישה דינרי זהב, שהם שווי ערך למאה חמישים דינרי כסף, והנקבה מקבלת שני דינרי זהב, השווים לחמישים דינרי כסף, באיזה מקרה עוסקת ברייתא זו?
אָמַר רַב אָשֵׁי: אַמְרִיתַהּ לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא: בִּמְסָרֵס, דְּאָמַר: ״זָכָר תְּחִלָּה – מָאתַיִם, נְקֵבָה אַחֲרָיו – וְלָא כְּלוּם. נְקֵבָה תְּחִלָּה – מָנֶה, זָכָר אַחֲרֶיהָ – מָנֶה״. וְיָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה, וְלָא יָדְעִינַן הֵי מִינַּיְיהוּ נְפַק בְּרֵישָׁא. זָכָר שָׁקֵיל מָנֶה מִמָּה נַפְשָׁךְ, אִידַּךְ מָנֶה – הָוֵה מָמוֹן הַמּוּטָּל בְּסָפֵק, וְחוֹלְקִין.
רב אשי אמר: אמרתי הלכה זו לפני רב כהנא, והוא הסביר אותה כמלמדת על מי שהפך את תנאי מתנתו. הברייתא מתייחסת למי שאמר: אם זכר ייוולד תחילה הוא יקבל מאתיים דינרים, ואם נקבה תיוולד אחריו היא תקבל שום דבר. ואם נקבה תיוולד תחילה היא תקבל מאה דינרים, ואם זכר ייוולד אחריה הוא יקבל מאה דינרים. והאם ילדה זכר ונקבה, אך איננו יודעים מי מהם יצא מן הרחם תחילה. במקרה זה, הזכר נוטל מאה דינרים, שכן כך או כך סכום זה מגיע לו. מאה הדינרים האחרים הם נכס שבבעלות מסופקת ומתחלקים בשווה בין הזכר לנקבה.
וְהָא דְּתַנְיָא: יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה – אֵין לוֹ אֶלָּא מָנֶה, הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? אָמַר רָבִינָא: בִּ״מְבַשְּׂרֵנִי״ –
הגמרא שואלת: ומה ביחס למה שנלמד בברייתא אחרת: אם היא ילדה זכר ונקבה, הוא מקבל רק מאה דינרים, כיצד ניתן למצוא נסיבות אלה? רבינא אמר: מדובר במי שאמר: אתן סכום מסוים לכל מי שיודיע לי.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria