בַּת אִשְׁתּוֹ, מַהוּ שֶׁתְּמַעֵט בַּנְּכָסִים? אַלְמְנָתוֹ, מַהוּ שֶׁתְּמַעֵט בַּנְּכָסִים? אַלְמְנָתוֹ וּבַת – אֵי זֶה מֵהֶן קוֹדֶמֶת?
מהי ההלכה בנוגע למזונות שהמנוח התחייב לתת לבת אשתו מנישואים קודמים? האם הדבר מפחית את שווי העיזבון? מהי ההלכה בנוגע למזונות שאלמנתו זכאית להם? האם הם מפחיתים את שווי העיזבון? יתר על כן, בנוגע לאלמנתו ובתו, מי מהן קודמת אם העיזבון אינו מספיק לספק מזונות לשתיהן?
אֲמַר לֵיהּ: זִיל הָאִידָּנָא וְתָא לִמְחַר. כִּי אֲתָא, אֲמַר לֵיהּ: פְּשׁוֹט מִיהַת חֲדָא, דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי אַסִּי: עָשׂוּ אַלְמָנָה אֵצֶל הַבַּת – כַּבַּת אֵצֶל הָאַחִין בִּנְכָסִים מוּעָטִין; מָה בַּת אֵצֶל אַחִין – הַבַּת נִיזּוֹנֶת, וְהָאַחִין יִשְׁאֲלוּ עַל הַפְּתָחִים; אַף אַלְמָנָה אֵצֶל הַבַּת – אַלְמָנָה נִיזּוֹנֶת, וְהַבַּת תִּשְׁאַל עַל הַפְּתָחִים.
רבי אבהו אמר לרבי ירמיה: לך עכשיו וחזור מחר. כאשר בא בחזרה, רבי אבהו אמר לו: פתור לפחות אחת משאלותיך, כפי שרבי אבא אומר שרבי אסי אומר: החכמים קבעו את מעמדה של האלמנה ביחס לבת כשווה למעמדה של הבת ביחס לאחים במקרה של נכסים מועטים. כשם שבמקרה של בת ביחס לאחיה, הבת ניזונת והאחים הולכים ומבקשים צדקה על הפתחים, כך גם במקרה של אלמנה ביחס לבת, האלמנה ניזונת והבת הולכת ומבקשת צדקה על הפתחים.
אַדְמוֹן אוֹמֵר: בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר, הִפְסַדְתִּי? וְכוּ׳. מַאי קָאָמַר? אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר, וְרָאוּי אֲנִי לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, הִפְסַדְתִּי? אָמַר לֵיהּ רָבָא: אֶלָּא מֵעַתָּה, מַאן דְּעָסֵיק בַּתּוֹרָה הוּא דְּיָרֵית, דְּלָא עָסֵיק בַּתּוֹרָה לָא יְרֵית? אֶלָּא אָמַר רָבָא, הָכִי קָאָמַר: בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר, וְרָאוּי אֲנִי לִירַשׁ בִּנְכָסִים מְרוּבִּין, הִפְסַדְתִּי בִּנְכָסִים מוּעָטִין?
§ המשנה מלמדת: אדמון אומר, בלשון רטורית: אני הפסדתי רק מפני שאני זכר? אלא, הוא סבור שגם הבנים מקבלים מזונות. הגמרא שואלת: מה הוא אומר? אביי אמר שזה מה שהוא אומר: מפני שאני זכר, ואני ראוי לעסוק בלימוד התורה, הפסדתי ועליי ללכת לקבץ נדבות במקום ללמוד תורה? רבא אמר לו: אם כך הוא, האם יש להסיק שרק מי שעוסק בלימוד התורה יורש, ואילו מי שאינו עוסק בלימוד התורה אינו יורש? אלא, רבא אמר שזה מה שאדמון אומר: מפני שאני זכר, ואני ראוי לרשת במקרה של נחלה גדולה, האם אפסיד את ירושתי לגמרי במקרה של נחלה קטנה?
מַתְנִי׳ הִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת, וְטוּמְטוּם; בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרוּבִּין – הַזְּכָרִים דּוֹחִין אוֹתוֹ אֵצֶל נְקֵבוֹת. נְכָסִים מוּעָטִין – הַנְּקֵבוֹת דּוֹחוֹת אוֹתוֹ אֵצֶל זְכָרִים.
משנה: באשר למי שהותיר אחריו בנים ובנות וטומטום, שמעמדו ההלכתי כזכר או כנקבה אינו מוכרע, ההלכה היא כדלקמן: כאשר הנחלה מרובה, הזכרים מפנים את הטומטוםאל הנקבות ומוציאים אותו מן הירושה, בטענה שאולי הטומטום נקבה הוא. כאשר הנחלה מועטת, הנקבות מפנות את הטומטוםאל הזכרים ומונעות ממנו מזונות, בטענה שאולי הטומטום זכר הוא.
הָאוֹמֵר ״אִם תֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר – יִטּוֹל מָנֶה״, יָלְדָה זָכָר – יִטּוֹל מָנֶה. ״נְקֵבָה – מָאתַיִם״, יָלְדָה נְקֵבָה – נוֹטֶלֶת מָאתַיִם.
ביחס למי שאומר: אם אשתי תלד זכר, הוולד יקבל מתנה של מאה דינרים, אם היא אכן ילדה זכר, הוולד יקבל מאה דינרים. אם הוא אומר: אם אשתי תלד נקבה, הוולד יקבל מתנה של מאתיים דינרים, אם היא אכן ילדה נקבה, הוולד יקבל מאתיים דינרים.
״אִם זָכָר – מָנֶה, אִם נְקֵבָה – מָאתַיִם״, וְיָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה – זָכָר נוֹטֵל מָנֶה, נְקֵבָה נוֹטֶלֶת מָאתַיִם. יָלְדָה טוּמְטוּם – אֵינוֹ נוֹטֵל. אִם אָמַר: ״כֹּל מַה שֶּׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי, יִטּוֹל״ – הֲרֵי זֶה יִטּוֹל. וְאִם אֵין שָׁם יוֹרֵשׁ אֶלָּא הוּא – יוֹרֵשׁ אֶת הַכֹּל.
אם הוא אומר: אם אשתי תלד זכר, הוולד יקבל מתנה של מאה דינרים, ואם תלד נקבה, הוולד יקבל מתנה של מאתיים דינרים, ואכן היא ילדה גם זכר וגם נקבה, הוולד הזכר מקבל מאה דינרים והוולד הנקבה מקבלת מאתיים דינרים. אם היא ילדה טומטום, הטומטום אינו מקבל דבר. אם אמר: כל ולד שאשתי תלד יקבל מתנה בסכום מסוים, והיא ילדה טומטום, הטומטום מקבל אותה. ואם אין יורש מלבד הטומטום, הטומטום יורש את כל העיזבון.
גְּמָ׳ דּוֹחִין אוֹתוֹ – וְשָׁקֵיל כְּבַת? הָא קָתָנֵי סֵיפָא: יָלְדָה טוּמְטוּם – אֵינוֹ נוֹטֵל! אָמַר אַבָּיֵי: דּוֹחִין אוֹתוֹ – וְאֵין לוֹ.
גמרא: המשנה קובעת שהזכרים מפנים את הטומטום אל הנקבות. הגמרא שואלת: האם פירוש הדבר שהם מפנים אותו, והוא נוטל מזונות כבת? והרי שנינו בסיפא של המשנה שאם אדם אמר שבין בנו הזכר ובין בתו יקבלו סכום מסוים כאשר אשתו תלד, והיא ילדה טומטום, הטומטוםאינו מקבל דבר? מכאן שהטומטום אינו כבעל זכויות של נקבה. אביי אומר: כוונת המשנה היא שהם מפנים אותו אל הנקבות, אך אין לו זכות למזונות.
וְרָבָא אָמַר: דּוֹחִין אוֹתוֹ – וְיֵשׁ לוֹ, וְסֵיפָא אֲתָאן לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל – דְּתַנְיָא: יָלְדָה טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס – רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵין קְדוּשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן.
ורבא אומר: מפנים אותו אל הנקבות ויש לו זכות למזונות. ואילו לגבי הסיפא של המשנה, המעניקה לטומטום שום דבר כלל, כאן אנו מגיעים אל שיטתו של רבן שמעון בן גמליאל, כפי שנשנה במשנה (תמורה כד ע"ב): אם אדם מקדיש בכור בהמה בעודו עובר, ואומר שאם הוא זכר יהיה עולה ואם היא נקבה תהיה שלמים, והאם ילדה טומטום או אנדרוגינוס [androginos], רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין בו קדושה, שכן אינו לא זכר ולא נקבה. כך גם במקרה הנידון במשנה כאן, רבן שמעון בן גמליאל סבור שהטומטום אינו מקבל דבר, שכן הוא נחשב לברייה בפני עצמה שמינה אינו מוכרע, לא זכר ולא נקבה.
מֵיתִיבִי: טוּמְטוּם יוֹרֵשׁ כְּבֵן, וְנִיזּוֹן כְּבַת. בִּשְׁלָמָא לְרָבָא, יוֹרֵשׁ כְּבֵן – בִּנְכָסִים מוּעָטִין, וְנִיזּוֹן כְּבַת – בִּנְכָסִים מְרוּבִּין.
הגמרא מקשה מברייתא: טומטום יורש כבן וניזון כבת. מובן, לשיטת רבא, שניתן להסביר את הברייתא כך שהסעיף: יורש כבן, הוא במקרה של נכסים מועטים, שכן הבנות מפנות את הטומטום אל הבנים, וכשם שאין ירושה לבנים, כך גם אין לטומטום. והסעיף: וניזון כבת, הוא במקרה של נכסים מרובים, שכן הבנים מפנים את הטומטום אל הבנות, והטומטום מקבל מזונות יחד עמן.