מַאי שְׁנָא מָעוֹת דְּלָא – דְּלָאו הָנֵי מָעוֹת שְׁבַק אֲבוּהוֹן; קַרְקַע נָמֵי – לָאו הָא קַרְקַע שְׁבַק אֲבוּהוֹן!
מפני שמה שונה בכסף, שבעטיו נקבעה ההלכהשהבכור אינו זכאי לפי שניים בו, הוא שאביהם לא הניח להם את הכסף המסוים הזה שנגבה. ולגבי קרקע גם כן, אביהם לא הניח להם חלקת הקרקע המסוימת הזאת כשמת, שכן החייב היה יכול לפרוע להם בחלקת קרקע אחרת, או בכסף.
וְעוֹד, הָא אַתְּ הוּא דְּאָמְרַתְּ: מִסְתַּבֵּר טַעְמָא דִּבְנֵי מַעְרְבָא, דְּאִי קְדֵים סָבְתָּא וְזַבְּנָא – זְבִינַהּ זְבִינֵי!
ויתרה מזו, האין אתה הוא שאמרת כי פירושם של בני המערב, ארץ ישראל, סביר? במקרה שבו אישה נשואה הייתה ראויה לרשת את אם־סבתה אך מתה לפני אם־סבתה, ולאחר מכן מתה אם־הסבתא, ואלמנהּ טוען לירושה במקום אשתו המנוחה, חכמי ארץ ישראל פסקו שאין הוא זכאי לירושה, שכן אין זה אלא נכס הראוי לאשתו, ובעל אינו יורש נכס הראוי להירש על ידי אשתו המנוחה. רבה הסכים שהירושה נחשבת לנכס הראוי לאישה, ולא לנכס המוחזק בידה, כאילו אם־הסבתא הייתה מוכרת אותו לפני שמתה, מכירתה הייתה מכירה תקפה. אף כאן, יש לראות את הקרקע כנכס הראוי לאב, שאין הבכור זכאי בו לפי שניים, שכן החייב היה יכול למוכרו. לפיכך, דעתו של רבה קשה.
לְרַב נַחְמָן קַשְׁיָא, מַאי שְׁנָא קַרְקַע דְּלָא – דְּלָאו הָא קַרְקַע שְׁבַק אֲבוּהוֹן; מָעוֹת נָמֵי – לָאו הָנֵי מָעוֹת שְׁבַק אֲבוּהוֹן!
אביי ממשיך: לפי דעתו של רב נחמן הדבר קשה; מה שונה קרקע, שבעטיו נפסקת ההלכהשהבכור אינו זכאי לפי שניים בה, הוא שאביהם לא הותיר להם את חלקת הקרקע המסוימת הזאת. גם לגבי כסף, אביהם לא הותיר להם את הכסף המסוים הזה כאשר מת.
וְעוֹד, הָא אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: יְתוֹמִים שֶׁגָּבוּ קַרְקַע בְּחוֹבַת אֲבִיהֶן – בַּעַל חוֹב חוֹזֵר וְגוֹבָהּ מֵהֶן!
ועוד, וכי אין רב נחמן אומר שרבה בר אבוה אומר: לגבי יתומים שגבו קרקע עבור חוב שהיה חייב לאביהם, הנושה של אביהם יכול לבוא ולגבות מהם את הקרקע הזו, שכן כל קרקע שהייתה בבעלות האב משועבדת לחובותיו. ברור אפוא שרב נחמן סבור שלקרקע המשועבדת לחוב יש מעמד משפטי של קרקע המצויה ברשות הנושה. אם כן, מדוע רב נחמן סבור שבכור אינו זכאי לפי שניים בקרקע שנגבית כתשלום של חוב?
אֲמַר לֵיהּ: לָא לְדִידִי קַשְׁיָא, וְלָא לְרַב נַחְמָן קַשְׁיָא; טַעְמָא דִּבְנֵי מַעְרְבָא קָאָמְרִינַן, וְלַן לָא סְבִירָא לַן.
רבא אמר לאביי: לפי דעתי אין זה קשה, ולפי דעתו של רב נחמן אין זה קשה. רק היינו אומרים, כלומר, מסבירים, את הטעם לדעתם של בני המערב, ארץ ישראל, שהובאה עם הביטוי: שלחו משם את הפסיקה הבאה, שבכור זכאי לפי שניים מתשלום חוב. אבל אנו עצמנו איננו סוברים בהתאם לאותה דעה. לכן, אי אפשר להקשות סתירה מדעותינו שנאמרו במקום אחר למה שאמרנו כהסבר לדברי חכמי ארץ ישראל.
מַאי סָבְתָּא? דְּהַהוּא דַּאֲמַר לְהוּ:
לאחר שהזכירה בדרך אגב את המקרה של הסבתא-רבתא, הגמרא דנה במקרה ההוא לעומק. מהו המקרה של הסבתא-רבתא שהוזכר על ידי אביי? הגמרא מסבירה: היה אדם מסוים גוסס שאמר לנוכחים:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria