הגמרא מסבירה: רבי חייא מסופק אם הכלל שלפיו ההלכה היא בהתאם לדעתו של רבי יהודה הנשיא במחלוקותיו עם חברו חל דווקא על מחלוקת עם תנא אחד אחר אך לא על מחלוקת עם כמה מחבריו, או שמא הכלל שלפיו ההלכה היא בהתאם לדעתו של רבי יהודה הנשיא במחלוקותיו עם חברו חל אפילו על מחלוקת עם כמה מחבריו, כמו במקרה זה, שבו החכמים חולקים על רבי יהודה הנשיא. מאחר שהיה מסופק, הוא הותיר את ההכרעה לכל דיין ודיין.

רב נחמן אומר שרב אומר: אסור לנהוג בהתאם לדבריו של רבי יהודה הנשיא. הגמרא מסבירה: רב סבור שההלכה היא בהתאם לדעתו של רבי יהודה הנשיא במחלוקותיו עם בן־פלוגתא יחיד, אך לא במחלוקותיו עם כמה מחבריו.

ורב נחמן אומר את דבריו שלו: מותר לנהוג בהתאם לדבריו של רבי יהודה הנשיא. הגמרא מסבירה: הוא סבור שההלכה היא בהתאם לדעתו של רבי יהודה הנשיא לא רק במחלוקותיו עם חברו היחיד, אלא אפילו במחלוקותיו עם כמה מחבריו.

רבא אומר: אסור לנהוג בהתאם לדבריו של רבי יהודה הנשיא, אבל אם דיין פעל בהתאם לדבריו של רבי יהודה הנשיא, מה שנעשה עשוי וההחלטה עומדת. הגמרא מסבירה: הוא סבור כי נאמר שנוטים מלכתחילה ללכת לפי דעת החכמים, אך אם דיין פוסק בהתאם לדעתו של רבי יהודה הנשיא, פסיקתו עומדת.

הגמרא מעירה שיש דעות סותרות במדרש ההלכתי בשאלה האם ההלכה היא בהתאם לדעתו של רבי יהודה הנשיא או בהתאם לדעתם של חכמים, שכן כל דעה נתמכת בגרסה שונה של המדרש. רב נחמן לימד ברייתא משאר ספרי בית רב [דבי רב], כלומר, כרך של מדרש הלכתי שאינו תורת כהנים, שהוא מדרש הלכתי על ספר ויקרא. הלשון מן הפסוק: "לתת לו פי שנים בכל אשר יימצא לו" (דברים כא:יז), ממעטת את ההשבחה שהיורשים השביחו לאחר מיתת אביהם, שבה אין הבכור זכאי לפי שניים. הגמרא מסיקה: אבל מן ההשבחה של הנכסים שאירעה מאליה לאחר מיתת אביהם, הוא נוטל פי שניים. הגמרא מעירה: ושל מי דעה זו? זוהי דעתו של רבי יהודה הנשיא.

רמי בר חמא לימד נוסח אחר של הברייתא משאר ספרי בית מדרשו של רב: "מכל אשר לו" ממעט את השבח של הנכס שהתרחש מאליו לאחר מות אביהם, שאין הבכור זכאי בו לפי שניים. הגמרא מסיקה: וכל שכן שאינו נוטל פי שניים מן השבח שהיורשים השביחו לאחר מות אביהם. הגמרא מעירה: ושל מי הדעה הזאת? זו היא דעתם של חכמים. בהתאם לכך, יש סתירה בין הברייתות בשאלה האם ההלכה היא בהתאם לדעת חכמים או רבי יהודה הנשיא.

§ רב יהודה אומר ששמואל אומר: בכור אינו נוטל פי שניים במלווה, כלומר, בחוב שחייבים לאב. הגמרא שואלת: לפי מי נאמרה הלכה זו? אם נאמר שהיא בהתאם לדעת חכמים, הרי כעת שחכמים אומרים שבכור אינו נוטל פי שניים אפילו לגבי השבחה של נכס שנמצא ברשות האב, האם נצרך לומר שאינו זכאי לפי שניים במלווה? החוב אינו ברשות האב בשעת מותו; הוא רק מגיע לו.

אלא, הדבר חייב להיות בהתאם לדעתו של רבי יהודה הנשיא. אף על פי שהוא סבור שבכור זכאי לפי שניים בשבח הנכס עצמו, הוא מודה שאינו זכאי לפי שניים בגביית חוב, שכן לא היה ברשות אביו בשעת מותו.

הגמרא שואלת: אבל אם כן, בהתאם לדעתו של מי היא אותה הלכה שנשנתה בברייתא: אם הבנים ירשו שטר חוב, הבכור נוטל פי שניים מן התשלום של הקרן עצמה ושל הריבית? אין זה לא בהתאם לדעתו של רבי יהודה הנשיא, ולא לדעת חכמים.

הגמרא משיבה: למעשה, קביעתו של שמואל שהבכור אינו זכאי לפי שניים בגביית חוב היא בהתאם לדעת חכמים, והיה צורך לאומרה. היה אפשר להעלות על דעתך לומר שביחס להלוואה, מאחר שהמלווה מחזיק שטר חוב, הרי זה נחשב כאילו כבר נגבה והוא ברשות המלווה, ולכן גם הבכור צריך להיות זכאי לפי שניים אף לשיטת חכמים. לפיכך שמואל מלמד אותנו שההלוואה אינה נחשבת כברשות המלווה, והבכור אינו זכאי לפי שניים.

הגמרא מספרת: שלחו את הפסיקה הבאה משם, מארץ ישראל: אם האב הלווה כסף לנוכרי, הבכור נוטל פי שניים בערך ההלוואה עצמה, אך לא מן הריבית, שכן הריבית נחשבת לנכס העתיד להגיע לאב.

הגמרא שואלת: לפי מי נאמרה הלכה זו? אם נאמר שהיא בהתאם לדעת חכמים, כעת שחכמים אומרים שבכור אינו נוטל פי שניים אפילו לגבי השבח של נכסים, שהוא ברשותו של האב, האם נצרך לומר שהם יסברו שאינו זכאי לפי שניים בהלוואה? מאחר שהחוב אינו ברשות האב בשעת מותו, אלא רק מגיע לו, ודאי שחכמים לא יסברו שהבכור נוטל בו פי שניים.

אלא, הדבר חייב להיות בהתאם לדעתו של רבי יהודה הנשיא. הגמרא שואלת: ולפי דעתו של רבי יהודה הנשיא, האם כך הוא שהבכור אינו זכאי לפי שניים מן הריבית? והרי שנינו בברייתא שרבי יהודה הנשיא אומר: בכור נוטל פי שניים הן מן שווי ההלוואה עצמה והן מן הריבית?

הגמרא משיבה: למעשה, ההלכה שנשלחה מחכמי ארץ ישראל היא בהתאם לדעת חכמים. וחכמי ארץ ישראל סבורים שחכמים מודים שהבכור נוטל פי שניים מערך ההלוואה עצמה, משום שהלוואה נחשבת כאילו כבר נגבתה והיא ברשות המלווה. לעומת זאת, הריבית על ההלוואה אינה נחשבת כאילו היא כבר ברשות המלווה, ולכן הבכור אינו נוטל פי שניים מתשלומה.

רב אחא בר רב אמר לרבינא: אמימר הגיע למקומנו ולימד שבכור נוטל פי שניים מערכו של חוב עצמו, אבל לא מן הריבית. רבינא אמר לו: חכמי נהרדעא הולכים לפי קו ההיגיון הרגיל שלהם. אמימר הלך בשיטת רב נחמן, שהיה אחד מחכמי נהרדעא, וכך גם אמימר.

הגמרא מסבירה: כפי שרבה אומר: אם הבנים גבו קרקע כתשלום של חוב שהיה חייבים לאביהם, לבכור יש בה פי שניים, אבל אם הם גבו כסף, אין לו בה פי שניים. ורב נחמן אומר שאם הם גבו כסף, יש לו בה פי שניים, אבל אם הם גבו קרקע, אין לו בה פי שניים.

אביי אמר לרבה: לפי דעתך קשה, ולפי דעתו של רב נחמן גם כן קשה. לפי דעתך קשה