אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְבָאֵי הָאָרֶץ, מַאי ״לָרַב תַּרְבּוּ נַחֲלָתוֹ״? קַשְׁיָא.
אלא שלפי מי שאומר שארץ ישראל נחלקה ליוצאי הארץ ישראל, מה מלמד הפסוק: "לרב תרבו נחלתו"? הרי ברור שמשפחות גדולות יקבלו יותר קרקע בשל מספרן הרב יותר. הגמרא מסיקה: הדבר מעורר קושיה על מי שסובר כך.
וַאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, הַיְינוּ דְּקָא צָוְוחָן בְּנוֹת צְלָפְחָד. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְבָאֵי הָאָרֶץ, אַמַּאי צָוְוחָן? הָא לֵיתֵיהּ דְּלִשְׁקוֹל!
הגמרא מציגה את השאלה השנייה. ורב פפא אמר לאביי: מובן, לפי מי שאומר שארץ ישראל חולקה ליוצאי מצרים, זהו הטעם שבנות צלפחד צעקו במחאה על כך שיימנע מהן חלקו של אביהן, שהיה זכאי לו כמי שיצא ממצרים. אבל לפי מי שאומר שארץ ישראל חולקה לבאי הארץ ישראל, מדוע צעקו במחאה; הרי צלפחד לא היה שם ליטול את חלקו, ואם כן לבנותיו לא הייתה צריכה להיות כל תביעה על הארץ?
אֶלָּא לַחֲזָרָה, וְלִיטּוֹל בְּנִכְסֵי חֵפֶר.
אביי משיב: אלא, לפי דעה זו, מחאתן של בנות צלפחד הייתה ביחס להחזרת החלקים מן הדור שנכנס לארץ ישראל אל הדור שיצא ממצרים, כפי שמתואר בברייתא שלעיל. ולפיכך, בנות צלפחד דרשו ליטול את חלקן בנכסי סבן חפר, שקיבל קרקע לאחר מותו באמצעות בניו, דודיהן.
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, הַיְינוּ דְּקָא צָוְוחָן בְּנֵי יוֹסֵף – דִּכְתִיב: ״וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף״. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְבָאֵי הָאָרֶץ, מַאי קָא צָוְוחִי? כּוּלְּהוּ שְׁקוּל!
הגמרא מציגה את שאלתו השלישית של רב פפא: מובן, לפי מי שאומר שארץ ישראל חולקה ליוצאי מצרים, זהו הטעם שבני יוסף זעקו במחאה על כך שיקבלו חלקת ארץ בלתי מספקת בשל העובדה שרבו מאוד במדבר. כפי שנאמר: "וידברו בני יוסף אל יהושע לאמור: מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה'" (יהושע יז:יד). אבל לפי מי שאומר שארץ ישראל חולקה לבאי הארץ, מהו הטעם שהם זעקו? הרי הם היו כולם זכאים לקחת את חלקם שלהם בארץ, ולא הייתה להם כל עילה לתלונה.
מִשּׁוּם טְפָלִים דַּהֲווֹ נְפִישִׁי לְהוּ.
הגמרא משיבה: הם מחו בשל הילדים, שכן היו להם ילדים רבים שלא היו זכאים לחלק בארץ.
אָמַר אַבָּיֵי: שְׁמַע מִינַּהּ, לָא הֲוָה חַד דְּלָא שָׁקֵיל; דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ הֲוָה חַד דְּלָא שָׁקֵיל, אִיבְּעִי לֵיהּ לְמִצְוַוח! וְכִי תֵּימָא: דִּצְוַוח וְאַהֲנִי – כַּתְבֵיהּ קְרָא, דִּצְוַוח וְלָא אַהֲנִי – לָא כַּתְבֵיהּ קְרָא; הָא בְּנֵי יוֹסֵף – דְּצָוְוחִי וְלָא אַהֲנִי, וְכַתְבִינְהוּ קְרָא!
אביי אמר: למד מכך שהתורה מתעדת את תלונותיהן של בנות צלפחד ושל צאצאי יוסף בלבד, שלא היה אפילו אחד אחר שלא נטל חלק בארץ; שאם עולה על דעתך שהיה אפילו אחד אחר שלא נטל חלק בארץ, היה עליו לזעוק במחאה. ואם תאמר: הכתוב כתב על מי שזעק ומחאתו הועילה, והכתוב לא כתב על מי שזעק ומחאתו לא הועילה, זה קשה. אבל הרי יש את הדוגמה הנגדית של צאצאי יוסף, שזעקו ומחאתם לא הועילה, והכתוב כתב על הם.
הָתָם עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לַן, דְּאִיבְּעִי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְאִיזְדְּהוֹרֵי מֵעֵינָא בִּישָׁא. וְהַיְינוּ דְּקָאָמַר לְהוּ יְהוֹשֻׁעַ – דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ, אִם עַם רַב אַתָּה, עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה״. אֲמַר לְהוּ: לְכוּ וְהַחְבִּאוּ עַצְמְכֶם בִּיעָרִים, שֶׁלֹּא תִּשְׁלוֹט בָּכֶם עַיִן רַע.
הגמרא דוחה את הדיוק של אביי: בדרך כלל, הפסוק לא היה מתעד מקרה שבו מישהו זעק אם מחאתו לא הייתה מועילה, ושם, הפסוק כולל את מחאתם של צאצאי יוסף כדי ללמדנו מידה של עצה טובה: שאדם צריך להיזהר מעין הרע. וזה מה שאמר להם יהושע, כמו שנאמר: "ויאמר יהושע אליהם: אם עם רב אתה, עלה לך היערה, ובראת לך שם בארץ הפרזי והרפאים" (יהושע יז:טו). יהושע אמר להם: לכו והסתתרו ביערות כדי שעין הרע לא תשלוט בכם.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria