לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ, כְּדֵי לְקַיֵּים שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ – הָא כֵּיצַד? הָיָה מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם – נוֹטֵל חֶלְקוֹ עִם יוֹצְאֵי מִצְרַיִם, הָיָה מִבָּאֵי הָאָרֶץ – נוֹטֵל חֶלְקוֹ עִם בָּאֵי הָאָרֶץ, מִכָּאן וּמִכָּאן – נוֹטֵל חֶלְקוֹ מִכָּאן וּמִכָּאן.
ארץ ישראל נחלקה לאלה ולאלה, כדי לקיים את שני הפסוקים הללו. כיצד? אם אחד היה מן היוצאים ממצרים, הוא נוטל את חלקו יחד עם היוצאים ממצרים. אם אחד היה מן הנכנסים לארץ ישראל, הוא נוטל את חלקו יחד עם הנכנסים לארץ ישראל. אם אחד היה מכאן וגם מכאן, כלומר, הוא היה מן היוצאים ממצרים וגם נכנס לארץ ישראל בעצמו, הוא נוטל את חלקו מכאן ומכאן, שכן הוא זכאי לשני חלקים.
מְרַגְּלִים – יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב נָטְלוּ חֶלְקָם. מִתְלוֹנְנִים וַעֲדַת קֹרַח – לֹא הָיָה לָהֶם חֵלֶק בָּאָרֶץ; הַבָּנִים נָטְלוּ בִּזְכוּת אֲבִי אֲבִיהֶן, וּבִזְכוּת אֲבִי אִמּוֹתֵיהֶן.
הברייתא ממשיכה: באשר לשנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את ארץ ישראל קודם כניסת העם היהודי לארץ, יהושע וכלב נטלו את כל חלקיהם של המרגלים בארץ. בנוסף, למתלוננים ולעדת קורח לא היה חלק בארץ ישראל. אף על פי כן, בניהם נטלו חלקים בארץ בזכות אבות אבותיהם מצד האב ובזכות אבות אבותיהם מצד האם אם היו מן היוצאים ממצרים. בכך מסתיים ציטוט הגמרא את הברייתא.
מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי: ״לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם״ – בְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם כְּתִיב? דִּלְמָא לִשְׁבָטִים קָאָמַר לַהּ! דִּכְתִיב: ״וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה׳״ – יְרוּשָּׁה הִיא לָכֶם מֵאֲבוֹתֵיכֶם; וּלְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם קָאָמַר לְהוּ.
הגמרא שואלת: מנין ניתן להסיק שפסוק זה, האומר: "לשמות מטות אבותם ינחלו" (במדבר כו, נה), נכתב ביחס ליוצאי מצרים; שמא הפסוק נאמר ביחס לאבותיהם של השבטים, ומלמד שיש לחלק את הארץ בין שנים עשר השבטים? הגמרא משיבה: הלימוד הוא מפסוק, כפי שנאמר: "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב; ונתתי אותה לכם מורשה: אני ה'" (שמות ו, ח). פסוק זה קובע שארץ ישראל היא ירושה לכם מאבותיכם, ופסוק זה נאמר ליוצאי מצרים, ומכאן שיוצאי מצרים יורשים את הארץ.
(סִימָן: לָרַב, צְלָפְחָד, וְיוֹסֵף, אִיכְּפַל, מְנַשֶּׁה, יְחַשֵּׁב.)
הגמרא מציגה אמצעי זיכרון לסדרת השאלות הבאה שהציג רב פפא לאביי בנוגע לחלוקת ארץ ישראל: לרב; צלפחד; ויוסף; שנויה במחלוקת; מנשה; ימנה.
אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ״.
הגמרא מציגה את השאלה הראשונה. רב פפא אמר לאביי: מובן, לפי מי שאומר כי ארץ ישראל נחלקה ליוצאי מצרים, זהו פירוש מה שנאמר: "לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ" (במדבר כו:נד). ניתן להבין את הפסוק כמלמד את החידוש שאף על פי שמספר היהודים שנכנסו לארץ ישראל היה שונה ממספר היוצאים ממצרים, הארץ בכל זאת מתחלקת לפי המספרים בזמן יציאת מצרים, ולא לפי המניין בזמן שקיבלו את הארץ.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria