מלדון באותו עניין אל לדון בעניין אחר, כך שהוא אינו יכול עוד לחזור בו מהחלטתו. כך גם, לפי רבה, אפשר להסביר שרב יהודה התייחס למקרה שבו הם קמו ואז שבו וישבו שוב. אף שלא הובאה תמיכה לדעתו של רב יוסף מפסיקתו של רב יהודה, הגמרא בכל זאת אומרת: וההלכה היא בהתאם לדעתו של רב יוסף במחלוקות הנוגעות לחלוקת שדה, שנידונה לעיל (יב ע"ב), חזרה מן ההסכמה כל עוד הם דנים באותו עניין, שנידון כאן, וחצי מנכסיו של אדם, שנידון להלן (קמג ע"א).

§ המשנה מלמדת כי אישה מורישה לבנה, לבעלה ולדודיה מצד אמה, אך אינה יורשת מהם. הגמרא שואלת: למה אני צריך גם את זה? והרי זה כבר נלמד בבבא הקודמת: איש יורש את אמו ואיש יורש את אשתו. ההלכה שנאמרה בבבא זו נראית זהה לזו של הבבא האחרת.

הגמרא משיבה: דבר זה מלמדנו שההלכה של אישה המנחילה לבנה היא דומה לזו של אישה המנחילה לבעלה: כשם שלגבי אישה המנחילה לבעלה, הבעל אינו יורש נכס דרך אשתו בעודו בקבר, כלומר, אם הבעל מת לפני אשתו, אזי קרוביו, כגון ילדים מנישואים אחרים, אינם יורשים את נכסי האישה דרכו, אלא קרוביה של האישה עצמה יורשים את נכסיה, כך גם, אותה הלכה חלה לגבי אישה המנחילה לבנה, שהבן אינו יורש נכס דרך אמו בעודו בקבר כדי להנחיל לאחיו מצד האב. בשני המקרים, קרוביה של האישה עצמה יורשים את נכסיה.

§ באשר להלכה שאם יורשת מבנה, הגמרא מציינת כי רבי יוחנן אומר בשם רבי יהודה בן רבי שמעון: מן התורה אב יורש את בנו, ואישה יורשת את בנה אם האב אינו עוד בחיים, כפי שנאמר לגבי אישה המקבלת ירושה: "וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל" (במדבר לו:ח). מאחר שהלשון ברבים "מטות" כוללת הן את מטה אביה והן את מטה אמה, הכתוב מקיש את מטה האם למטה האב, בכך שכשם שלגבי מטה האב אב יורש את בנו, כך גם לגבי מטה האם, אישה יורשת את בנה אם האב נפטר.