Drashot AI Logo
וְאִי אַתָּה מַעֲבִיר נַחֲלָה מִן הָאָב אֲפִילּוּ בִּמְקוֹם בַּת! אִם כֵּן, לָא נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״וְהַעֲבַרְתֶּם״!
אבל אינך מעביר נחלה מן האב אפילו במקרה שבו יש בת, כך שהאב קודם לבת בסדר הירושה? הגמרא משיבה: אם כן, הרחמן לא היה כותב: "והעברתם את נחלתו לבתו" (במדבר כז:ח). מכאן שהסדר ההגיוני של הירושה נעקף, שכן העובדה שהבת קודמת לאחי המת נובעת מכך שהיא קרובת משפחה קרובה יותר אליו. ברור שהתורה מתכוונת שהיא תקדים אפילו את האב.
וּלְמַאן דְּנָפְקָא לֵיהּ מִ״וְהַעֲבַרְתֶּם״, הַאי ״שְׁאֵרוֹ״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״שְׁאֵרוֹ״ – זוֹ אִשְׁתּוֹ, מְלַמֵּד שֶׁהַבַּעַל יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ.
לאחר שציטטה שתי דרשות עבור ההלכה שהאב קודם לאחים, הגמרא ממשיכה לדון בהן ושואלת: ולפי מי שדורש זאת מן הלשון: "והעברתם," מה הוא עושה עם לשון "שארו," שנאמרה כמתייחסת לאב? הגמרא משיבה: הוא צריך זאת למה שנלמד בברייתא: "שארו." זה מתייחס לאשתו, והTorah מלמדת שבעל יורש את אשתו.
וּלְמַאן דְּנָפְקָא לֵיהּ מִ״שְּׁאֵרוֹ״, הַאי ״וְהַעֲבַרְתֶּם״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא – רַבִּי אוֹמֵר: בְּכוּלָּן נֶאֱמַר בָּהֶן ״נְתִינָה״, וְכָאן נֶאֶמְרָה בָּהֶן ״הַעֲבָרָה״; שֶׁאֵין לְךָ שֶׁמַּעֲבִיר נַחֲלָה מִשֵּׁבֶט לְשֵׁבֶט אֶלָּא בַּת, הוֹאִיל וּבְנָהּ וּבַעְלָהּ יוֹרְשִׁין אוֹתָהּ.
הגמרא שואלת: ולפי מי שדורש זאת מן הלשון: "שארו", מה הוא עושה עם הלשון הזאת: "והעברתם"? הוא צריך אותה למה שנלמד בברייתא, שרבי יהודה הנשיא אומר: בהקשר של כל הקרובים המנויים בפרשה המפרטת את דיני הירושה, נאמר לגביהם לשון של נתינה, ורק כאן, בהקשר של בנות, נאמר לגביהן לשון של העברה. מכאן אנו למדים שאין לך מי שמעביר נחלה של קרקע בארץ ישראל משבט אחד לשבט אחר אלא בת, שכן בנה ובעלה יורשים ממנה.
וּמִמַּאי דִּ״שְׁאֵרוֹ״ זֶה הָאָב? דִּכְתִיב: ״שְׁאֵר אָבִיךָ הִיא״. אֵימָא: ״שְׁאֵרוֹ״ – זוֹ הָאֵם, דִּכְתִיב: ״שְׁאֵר אִמְּךָ הִיא״!
§ הגמרא חוזרת לדון בפירוש המונח: "שארו" (במדבר כז:יא). ומניין יודעים לדרוש שלגבי המונח: "שארו [she’ero]", זה מתייחס לאב, כפי שנכתב בהקשר של עריות: "שאר אביך [she’er] היא" (ויקרא יח:יב)? שמא יש לומר במקום זאת: "שארו", זה מתייחס לאם, כפי שגם נכתב: "כי שאר אמך [she’er] היא" (ויקרא יח:יג).
אָמַר רָבָא, אָמַר קְרָא: ״מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְיָרַשׁ אֹתָהּ״; מִשְׁפַּחַת אָב קְרוּיָה ״מִשְׁפָּחָה״, מִשְׁפַּחַת אֵם אֵינָהּ קְרוּיָה ״מִשְׁפָּחָה״ – דִּכְתִיב: ״לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם״.
רבא אמר בתשובה כי הפסוק קובע: "וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְיָרַשׁ אֹתָהּ" (במדבר כז:יא), ומדגיש כי "שארו" מתייחס דווקא למי שהוא ממשפחתו, וזו משפחת האב שנקראת משפחתו של אדם, ואילו משפחת האם אינה נקראת משפחתו של אדם. הוכחה לכך נמצאת בפסוק אחר, כפי שנאמר: "לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם" (במדבר א:ב).
וּמִשְׁפַּחַת אֵם אֵינָהּ קְרוּיָה ״מִשְׁפָּחָה״?! וְהָא כְּתִיב: ״וַיְהִי נַעַר מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה מִמִּשְׁפַּחַת יְהוּדָה, וְהוּא לֵוִי, וְהוּא גָר שָׁם״ – הָא גוּפָא קַשְׁיָא; אָמְרַתְּ ״וְהוּא לֵוִי״ – אַלְמָא מִלֵּוִי אָתֵי, ״מִמִּשְׁפַּחַת יְהוּדָה״ – אַלְמָא מִיהוּדָה אָתֵי! אֶלָּא לָאו דַּאֲבוּהּ מִלֵּוִי, וְאִימֵּיהּ מִיהוּדָה? וְקָאָמַר ״מִמִּשְׁפַּחַת יְהוּדָה״!
הגמרא מעלה קושי: והאם אכן אין קוראים למשפחת אמו של אדם משפחתו? והרי נאמר בפרשת מיכה שעשה פסל לעבודה: "ויהי נער מבית לחם יהודה ממשפחת יהודה והוא לוי והוא גר שם" (שופטים יז, ז). הגמרא מבארת את הקושי: עניין זה עצמו הוא קשה. אמרת: "והוא לוי," ומשמע לכאורה שבא משבט לוי, אך הפסוק אומר: "ממשפחת יהודה," ומשמע לכאורה שבא משבט יהודה. אלא, האם לא שאביו היה משבט לוי ואמו הייתה משבט יהודה, ואף על פי כן הפסוק אומר שהיה: "ממשפחת יהודה"? נראה שמכאן הוכחה שגם משפחת אמו של אדם נקראת משפחתו.
אָמַר רָבָא בַּר רַב חָנָן: לָא; גַּבְרָא דִּשְׁמֵיהּ לֵוִי. אִי הָכִי, הַיְינוּ דְּקָאָמַר מִיכָה: ״עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יֵיטִיב ה׳ לִי, כִּי הָיָה לִי הַלֵּוִי לְכֹהֵן״? אִין, דְּאִיתְרְמִי לֵיהּ גַּבְרָא דִּשְׁמֵיהּ לֵוִי.
רבא בר רב חנן אמר בתשובה: לא, הפסוק מדבר על איש ששמו היה לוי, אך אביו היה משבט יהודה. הגמרא שואלת: אם כן, כיצד יש להבין את מה שאמר מיכה כאשר אותו אדם הסכים לשמש לו ככוהן: "עתה ידעתי כי ייטיב ה׳ לי, כי היה לי הלוי לכהן" (שופטים יז:יג)? הדבר מובן רק אם היה לוי ממש, ולא אם היה משבט יהודה ושמו לוי. רבא בר רב חנן השיב: כן, הדבר מובן. מיכה הבין את העובדה שאיש ששמו הוא לוי נקרה לפניו כסימן מבשר טוב.
וְכִי לֵוִי שְׁמוֹ?! וַהֲלֹא יְהוֹנָתָן שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה, הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי״! (אֲמַר לֵיהּ: וְלִיטַעְמָיךְ) וְכִי בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא?! וַהֲלֹא בֶּן מֹשֶׁה הוּא, דִּכְתִיב: ״בְּנֵי מֹשֶׁה גֵּרְשׁוֹם וֶאֱלִיעֶזֶר״!
הגמרא שואלת עוד: אבל האם כך הוא ששמו אכן היה לוי; והלא יהונתן שמו, כפי שנאמר: "ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני" (שופטים יח:ל)? רבא בר רב חנן אמר לו: ולדבריך, ששמו לא היה לוי אלא שהיה משבט לוי, יש גם קושי מאותו פסוק עצמו: אבל האם כך הוא שהוא היה בן מנשה; והלא בן משה היה, כפי שנכתב: "בני משה גרשום ואליעזר" (דברי הימים א כג:טו)?
אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה מְנַשֶּׁה, תְּלָאוֹ הַכָּתוּב בִּמְנַשֶּׁה; הָכָא נָמֵי, מִתּוֹךְ שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה מְנַשֶּׁה – דְּאָתֵי מִיהוּדָה, תְּלָאוֹ הַכָּתוּב בִּיהוּדָה.
רבא בר רב חנן מסביר את הפסוק: אלא, אף על פי שהיה בנו של משה, מפני שנהג כמו מנשה מלך יהודה, שהיה ידוע לשמצה בעבודת אלילים, נהג, הפסוק קישר אותו למנשה בכך שכינה אותו "בן מנשה". כך גם כאן, בפסוק שממנו אתה מבקש להוכיח שמשפחת אמו של אדם נקראת משפחתו, מאחר שנהג כמו מנשה, שבא משבט יהודה, נהג, הפסוק קישר אותו ליהודה בכך שקבע שהיה "ממשפחת יהודה", אך למעשה היה לוי.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מִכָּאן שֶׁתּוֹלִין אֶת הַקַּלְקָלָה בַּמְקוּלְקָל. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר, מֵהָכָא: ״וְגַם הוּא טוֹב תֹּאַר מְאֹד, וְאֹתוֹ יָלְדָה אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם״ – וַהֲלֹא אֲדֹנִיָּה בֶּן חַגִּית וְאַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה! אֶלָּא, מִתּוֹךְ שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה אַבְשָׁלוֹם – דְּמָרַד בַּמַּלְכוּת, תְּלָאוֹ הַכָּתוּב בְּאַבְשָׁלוֹם. הָכָא נָמֵי, מִתּוֹךְ שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה מְנַשֶּׁה – תְּלָאוֹ הַכָּתוּב בִּמְנַשֶּׁה.
בהקשר לכך, רבי יוחנן אומר בשם רבי שמעון בן יוחאי: מכאן נלמד שהשחתה נקשרת במושחת, שכן אדם זה נקשר למנשה וליהודה אף שלא היה לו קשר משפחתי אליהם. רבי יוסי בר חנינא אומר: אפשר לראות עיקרון זה מכאן, בעניין אדוניה בן דוד: "וגם הוא טוב תואר מאוד; ואותו ילדה אחרי אבשלום," (מלכים א א:ו) אך אדוניה לא היה בנה של חגית ואבשלום היה בנה של מעכה, ואם כן מדוע אומר הכתוב: "ואותו ילדה אחרי אבשלום," כאילו היו בני אותה אם? אלא, מאחר שאדוניה נהג באופן הראוי לאבשלום, אשר גם הוא מרד במלוכה, קישר אותו הכתוב לאבשלום, והתייחס אליו כאחיו המלא. כאן גם כן, לגבי יהונתן, מאחר שנהג כפי שמנשה נהג, קישר אותו הכתוב למנשה.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְעוֹלָם יִדְבַּק אָדָם בַּטּוֹבִים, שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה שֶׁנָּשָׂא בַּת יִתְרוֹ – יָצָא מִמֶּנּוּ יְהוֹנָתָן; אַהֲרֹן שֶׁנָּשָׂא בַּת עַמִּינָדָב – יָצָא מִמֶּנּוּ פִּנְחָס.
§ בהקשר לסיפורו של יהונתן בן מנשה, הגמרא מביאה אמירה קשורה. רבי אלעזר אומר: לעולם ידבק אדם בטובים, כלומר, ראוי לאדם לשאת אישה ממשפחה טובה, שכן הדבר מועיל לצאצאי אותו נישואין. כמו במקרה של משה, שנשא את בתו של יתרו, שהיה כומר לעבודה זרה, יהונתן, שהיה אף הוא כומר לעבודה זרה, יצא ממנו, ואילו במקרה של אהרן, שנשא את בתו של עמינדב, שהיה מיוחס בשבט יהודה, פינחס יצא ממנו.
וּפִנְחָס לָאו מִיִּתְרוֹ אָתֵי? וְהָא כְּתִיב: ״וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה״; מַאי, לָאו דְּאָתֵי מִיִּתְרוֹ – שֶׁפִּיטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה? לָא, דְּאָתֵי מִיּוֹסֵף – שֶׁפִּטְפֵּט בְּיִצְרוֹ.
הגמרא שואלת: וכי פינחס לא גם בא מיתרו? והרי נאמר: "ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה; ותלד לו את פינחס" (שמות ו:כה). מה, האם אין זה אומר שפינחס בא ממשפחת יתרו, שנקרא גם פוטיאל משום שפיטם [pittem] עגלים לעבודה זרה? הגמרא משיבה: לא, זה אומר שהוא בא מיוסף, שנאבק [shepitpet] ביצרו כאשר עמד בפני פיתוייה של אשת פוטיפר.
וַהֲלֹא שְׁבָטִים מְבַזִּים אוֹתוֹ, וְאוֹמְרִים: רְאִיתֶם ״בֶּן פּוּטִי״ זֶה – בֵּן שֶׁפִּיטֵּם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, יַהֲרוֹג נְשִׂיא שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל?!
הגמרא שואלת: אבל האם לא זלזלו בו השבטים לאחר שהרג את זמרי (ראו במדבר, פרק כ"ה), ואמרו עליו: האם ראיתם את בן פוטי זה, הבן של מי שאביה של אמו פיטם עגלים לעבודה זרה? האם ראוי שאדם כזה יהרוג נשיא שבט מישראל?

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria