וְעוֹד, כְּדִכְתִיב: ״אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ״ –
ויתרה מזו, הפסוק קובע תחילה שבן יורש מאביו, כפי שנכתב בפרשה העוסקת בירושה: "איש כי ימות ובן אין לו, והעברתם את נחלתו לבתו" (במדבר כז:ח).
וְתַנָּא, אַיְּידֵי דְּאָתְיָא לֵיהּ מִדְּרָשָׁא – חֲבִיבָא לֵיהּ!
הגמרא משיבה: ואשר לתנא של המשנה שמנה את האב כיורש ראשון, מאחר שההלכה שאב יורש את בנו נלמדת בדרך דרשה ואינה מוזכרת במפורש בפסוק, הלכה זו חביבה עליו; לפיכך, הוא מנה אותה תחילה.
וּמַאי דְּרָשָׁא? דְּתַנְיָא: ״שְׁאֵרוֹ״ – זֶה הָאָב; מְלַמֵּד שֶׁהָאָב קוֹדֶם לָאַחִין. יָכוֹל יְהֵא קוֹדֶם לַבֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הַקָּרוֹב״ – קָרוֹב קָרוֹב קוֹדֵם.
ומהי הדרשה? כפי שנלמד בברייתא על הפסוק: "ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה" (במדבר כז, יא): "שארו"; זה מתייחס אל האב, והתורה מלמדת שהאב קודם לאחים של המת בירושה ממנו. אפשר היה לחשוב שאביו של המת יקדם לבנו של המת בירושה ממנו; לכן הפסוק אומר: "הקרוב [hakkarov]" לו, ללמד שכל מי שהוא קרוב יותר [karov] למת, הוא מוקדם יותר בסדר הירושה, ובן המת נחשב קרוב יותר למת מאשר אביו של המת.
וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת הַבֵּן, וּלְהוֹצִיא אֶת הָאָח? מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הַבֵּן – שֶׁכֵּן קָם תַּחַת אָבִיו לִיעִדָה וְלִשְׂדֵה אֲחוּזָּה.
הגמרא שואלת: ומה ראית לכלול את הבן כקרוב יותר מן האב ולהוציא את האח? הגמרא משיבה: אני כולל את הבן, שכן הוא עומד במקום אביו לייעד שפחה עברייה לאישה לעצמו, דבר שאח אינו יכול לעשות. וכן הוא עומד במקום אביו לעניין שדה אחוזה. אם בן פודה שדה שהקדיש אביו, הרי זה נחשב כאילו האב עצמו פדה אותה, והשדה חוזרת למשפחה בשנת היובל. לעומת זאת, אם אחיו של מי שהקדיש אותה פודה את השדה, היא אינה חוזרת למשפחה (ראו ויקרא כז:טז–כא).
אַדְּרַבָּה! מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הָאָח, שֶׁכֵּן קָם תַּחַת אָחִיו לְיִבּוּם! כְּלוּם יֵשׁ יִבּוּם – אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בֵּן, הָא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּן – אֵין יִבּוּם.
הגמרא שואלת: אדרבה, עליי לכלול את האח כקרוב יותר, שהרי הוא עומד במקום אחיו לעניין ייבום, ואילו בן אינו כן. הגמרא משיבה: אין זו טענה תקפה, שכן וכי יש ייבום אלא במקום שאין בן? במקום שיש בן, אין ייבום. מכאן שבן עומד במקום המת לפני אח אפילו לעניין ייבום.
טַעְמָא דְּאִיכָּא הַאי פִּירְכָא, הָא לָאו הָכִי – הֲוָה אָמֵינָא אָח עֲדִיף? תִּיפּוֹק לֵיהּ
הגמרא מעירה: הסיבה שבן נחשב לקרוב יותר מאח היא דווקא בשל פירכה זו, שבמקום שיש בן אין ייבום. מכאן שלולא פירכה זו הייתי אומר שאח עדיף על בן מבחינת מידת הקרבה המשפחתית. לכן שואלת הגמרא: מדוע שלא נלמד שבן קרוב יותר למת מאח
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria