בבא בתרא קז. - בבלי

קז.

הָתָם, עֲבוּד רַבָּנַן מִילְּתָא דְּנִיחָא לֵיהּ לְמוֹכֵר וְנִיחָא לֵיהּ לְלוֹקֵחַ.

הגמרא משיבה: אין להשוות בין המקרים, משום ששם, במקרה של מכירת תבואה, חכמים תיקנו דבר שהוא מתאים למוכר וגם מתאים לקונה. מאחר שמחיר התבואה משתנה, אף אחד מן הצדדים אינו רוצה שהמכירה תיחשב גמורה עד שה־סאה האחרונה תימדד, כדי שכל אחד מהם יוכל לחזור בו מן המכירה אם המחיר יעלה או ירד. נימוק זה אינו חל במקרים של חלוקת רכוש.

אִיתְּמַר: אַחִין שֶׁחָלְקוּ, וּבָא בַּעַל חוֹב וְנָטַל חֶלְקוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן; רַב אָמַר: בָּטְלָה מַחְלוֹקֶת. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: וִיתֵּר. וְרַב אַסִּי אָמַר: נוֹטֵל רְבִיעַ בְּקַרְקַע וּרְבִיעַ בְּמָעוֹת.

§ נאמר כי האמוראים נחלקו בעניין קשור נוסף: אם שני אחים חילקו ביניהם את נכסי אביהם, ואז בא בעל חובו של אביהם ונטל את חלקו של אחד מהם כפירעון לחוב האב, רב אומר: החלוקה המקורית של הנכסים בטלה, ועל האחים לחלק מחדש את הנכסים שנותרו. שמואל אומר: כל אח, בקבלו את חלקו, ויתר על זכותו לקבל שיפוי אם חלקו יאבד. רב אסי אומר: האח שחלקו נתפס זכאי למחצית מן הירושה שנותרה: הוא נוטל רבע בקרקע ורבע במעות.

רַב אָמַר: בָּטְלָה מַחְלוֹקֶת – קָא סָבַר: הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ, יוֹרְשִׁין הֵן.

הגמרא מסבירה את הנימוק לכל דעה: רב אומר כי החלוקה המקורית של הנכס בטלה. זאת משום שהוא סבור שאחים שחילקו נכס שהתקבל בירושה נחשבים עדיין ליורשים לעניין הירושה כאילו מעולם לא חילקו את הנכס, ולכן הם ממשיכים לשאת באחריות משותפת לחובות אביהם. לפיכך, אם בעל חוב תופס את החלק שקיבל אחד מהם, הרי זה כאילו פרע את החוב בשם כל היורשים. בהתאם לכך, עליהם לשוב ולחלק ביניהם את הנכס שנותר.

וּשְׁמוּאֵל אָמַר: וִיתֵּר – קָא סָבַר: הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ לָקוֹחוֹת הָווּ, וּכְלוֹקֵחַ שֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת דָּמֵי.

ושמואל אומר שכל אח, כאשר קיבל את חלקו, ויתר על זכותו לקבל פיצוי אם חלקו יאבד, שכן הוא סבור כי אחים שחילקו נכס שהתקבל בירושה נחשבים כקונים זה מזה. וכל אחד נחשב כמו קונה שקנה את חלקו ללא אחריות לכך שאם השדה תיגבה לתשלום חוב, המוכר יפצה את הקונה על הפסדו. בהתאם לכך, לאח שחלקו מן העיזבון נגבה בידי בעל החוב אין טענה כלפי האח שחלקו נותר ללא פגע.

רַב אַסִּי – מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי יוֹרְשִׁין הָווּ אִי לָקוֹחוֹת הָווּ, הִלְכָּךְ נוֹטֵל רְבִיעַ בְּקַרְקַע וּרְבִיעַ בְּמָעוֹת.

רב אסי מסתפק אם אחים שחילקו נכס שהתקבל בירושה נחשבים עדיין ליורשים או שנחשבים לקונים שקנו את רכושם באחריות לפיצוי אם הנכס ייגזל מהם. לפיכך, האח שחלקו נתפס בידי בעל החוב זכאי למחצית מן הירושה שנותרה, והוא נוטל רבע בקרקע כיורש ורבע הוא מקבל בכסף, כקונה באחריות, שמפצים אותו בכסף על הפסדו.

אָמַר רַב פָּפָּא: הִלְכְתָא בְּכׇל הָנֵי שְׁמַעְתָּתָא – מְקַמְּצִין. אַמֵּימָר אָמַר: בָּטְלָה מַחְלוֹקֶת. וְהִלְכְתָא: בָּטְלָה מַחְלוֹקֶת.

רב פפא אומר: ההלכה בכל המקרים שנידונו באמירות הללו המתעדות מחלוקות בין רב ושמואל היא שהאחים חייבים כל אחד להפריש חלק מחלקו בהתאם לדעתו של שמואל. אלא, כל אח המחזיק כעת בחלקו חייב לתת חלק ממנו לאחיו שחסר חלק, כך שבסופו של דבר יהיו להם חלקים שווים. אמימר אומר: ההלכה בכל המקרים הללו היא שהחלוקה המקורית של הנכס בטלה, בהתאם לדעתו של רב. הגמרא מסיקה: ההלכה היא למעשה שהחלוקה המקורית של הנכס בטלה, בהתאם לדעתו של רב.

תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה שֶׁיָּרְדוּ לָשׁוּם – אֶחָד אוֹמֵר בְּמָנֶה, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּמָאתַיִם; אֶחָד אוֹמֵר בְּמָאתַיִם, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּמָנֶה – בָּטֵל יָחִיד בְּמִיעוּטוֹ.

§ החכמים לימדו בברייתא (תוספתא, כתובות יא:ב): במקרה של שלושה מומחים שירדו לשום נכס מסוים כדי לקבוע את הסכום שייגבה ממנו לפירעון חוב, ואחד אומר ששוויו מאה דינרים, והשניים האחרים אומרים ששוויו מאתיים, או אחד אומר ששוויו מאתיים דינרים והשניים האחרים אומרים ששוויו מאה, השומה של המומחה היחיד בטלה, שכן דעתו היא דעת המיעוט, ושומת שני האחרים מתקבלת.

אֶחָד אוֹמֵר בְּמָנֶה, וְאֶחָד אוֹמֵר בְּעֶשְׂרִים, וְאֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁלֹשִׁים – נִדּוֹן בְּמָנֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: נִדּוֹן בְּתִשְׁעִים. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: עוֹשִׂין שׁוּמָא בֵּינֵיהֶן, וּמְשַׁלְּשִׁין.

אם אחד אומר שהנכס שווה מאה דינרים, ואחר אומר שהוא שווה עשרים סלע, שהם שמונים דינרים, שכן ארבעה דינרים הם סלע, ואילו אחר נוסף אומר שהוא שווה שלושים סלע, שהם מאה ועשרים דינרים, מעריכים אותו במאה דינרים, שהוא ממוצע ההערכות, שכן הוא שווה לעשרים וחמישה סלע. רבי אליעזר בן רבי צדוק אומר: מעריכים אותו בתשעים דינרים, כפי שיוסבר להלן. אחרים אומרים: שומה נעשית של הסכום שבין שתי ההערכות הקיצוניות ביותר ולאחר מכן מחלקים בשלושה. לאחר מכן מוסיפים סכום זה להערכה הנמוכה ביותר.

מַאן דְּאָמַר נִדּוֹן בְּמָנֶה – מִילְּתָא מְצִיעֲתָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: נִדּוֹן בְּתִשְׁעִים – קָא סָבַר: הָא אַרְעָא –

הגמרא מבהירה את הדעות השונות: מי שאומר שהנכס מוערך במאה דינרים סבור כי האמצעי מבין שתי ההערכות הקיצוניות הוא הקובע. רבי אליעזר, בנו של רבי צדוק, אומר כי הוא מוערך בתשעים דינרים, משום שהוא סבור שקרקע זו

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria