מַתְנִי׳ ״בְּסִימָנָיו וּבִמְצָרָיו״; פָּחוֹת מִשְּׁתוּת – הִגִּיעוֹ, עַד שְׁתוּת – יְנַכֶּה.
משנה: אם אדם מוכר שדה לחברו, ואומר לו שהוא מוכר לו שדה בשיעור של בית כור, עם התחומים והגבולות המסוימים שלה שהמוכר מציין לקונה, מידת השדה אינה נידונה בדקדוק כמו במכירה רגילה. לפיכך, אם לאחר מכן מתברר שהשדה לא הייתה בדיוק בית כור, אך ההפרש עדיין פחות משישית, השדה שייכת לקונה, והמכירה תקפה כפי שהיא. אבל אם ההפרש גדול יותר, כגון רבע או חמישית, אזי, עד שהוא מחושב לשישית, המוכר חייב לנכות את ההפרש ממחיר הקנייה ולהחזיר כסף לקונה.
גְּמָ׳ אִיתְּמַר, רַב הוּנָא אָמַר: שְׁתוּת – כְּפָחוֹת מִשְּׁתוּת. רַב יְהוּדָה אָמַר: שְׁתוּת – כְּיוֹתֵר מִשְּׁתוּת.
גמרא:נאמר שהאמוראים נחלקו בעניין הבא: רב הונא אומר: פער שהוא בדיוק שישית אחת דינו כמו פער שהוא פחות משישית אחת, והמכר תקף. רב יהודה אומר: פער שהוא בדיוק שישית אחת דינו כמו פער שהוא יותר משישית אחת, ויש לנכות את ההפרש ממחיר הקנייה.
רַב הוּנָא אָמַר: שְׁתוּת כְּפָחוֹת מִשְּׁתוּת – הָכִי קָאָמַר: פָּחוֹת מִשְּׁתוּת, וּשְׁתוּת בַּכְּלָל – הִגִּיעוֹ. יוֹתֵר מִשְּׁתוּת – יְנַכֶּה. רַב יְהוּדָה אָמַר: שְׁתוּת כְּיוֹתֵר מִשְּׁתוּת – הָכִי קָאָמַר: פָּחוֹת מִשְּׁתוּת – הִגִּיעוֹ. עַד שְׁתוּת, וּשְׁתוּת בַּכְּלָל – יְנַכֶּה.
הגמרא מסבירה את הטעמים המתאימים של שני האמוראים: רב הונא אומר שהפרש של שישית אחת דינו כמו הפרש של פחות משישית, שכן כך המשנה אומרת: אם ההפרש הוא פחות משישית, וכולל הפרש שהוא בדיוק שישית אחת, הרי הוא של הקונה, שכן המכר תקף, ואם הוא יותר משישית, המוכר חייב לנכות את ההפרש ממחיר הקנייה. רב יהודה אומר שהפרש של שישית אחת דינו כמו הפרש של יותר משישית, שכן כך המשנה אומרת: אם ההפרש הוא פחות משישית, הרי הוא של הקונה, שכן המכר תקף, ואם ההפרש גדול יותר, עד שהוא מחושב לשישית אחת, וכולל הפרש שהוא בדיוק שישית אחת, המוכר חייב לנכות את ההפרש ממחיר הקנייה.
מֵיתִיבִי: ״בְּסִימָנָיו וּבִמְצָרָיו״, פִּיחֵת שְׁתוּת אוֹ הוֹתִיר שְׁתוּת – הֲרֵי הוּא כְּשׁוּם הַדַּיָּינִין, הִגִּיעוֹ. וְהָא שׁוּם הַדַּיָּינִין, דִּשְׁתוּת כְּיוֹתֵר מִשְּׁתוּת הוּא!
הגמרא מקשה על דברי רב הונא מתוך ברייתא: אם אדם מוכר שדה לחברו, ואומר לו שהוא מוכר לו שדה בשיעור בית כורבתוך אותם תחומים וגבולות מסוימים, ונתן לו שדה שהיא פחותה בשישית אחת מן המידה שהתנה, או, לחלופין, נתן לו שדה שהיא יתרה בשישית אחת מן המידה שהתנה, הרי זה כמו מכירת נכסי יתומים שנעשית על פי שומת הדיינים של שווי אותו נכס, ולפיכך הרי היא של הקונה, שכן המכירה תקפה. הגמרא מנסחת את הקושיה: והרי במקרה של מכירה שנעשתה על פי שומת הדיינים, טעות של בדיוק שישית אחת הרי היא כמו טעות של יותר משישית אחת, והמכירה בטלה. דבר זה סותר את דעת רב הונא שטעות של שישית אחת דינה כטעות של פחות משישית אחת.
אָמַר לְךָ רַב הוּנָא: וּלְטַעְמָיךְ, ״הִגִּיעוֹ״ קָא תָּנֵי! אֶלָּא כְּשׁוּם הַדַּיָּינִין – וְלֹא כְּשׁוּם הַדַּיָּינִין; כְּשׁוּם הַדַּיָּינִין – לִשְׁתוּת, וְלֹא כְּשׁוּם הַדַּיָּינִין – דְּאִילּוּ הָתָם, בָּטֵל מִקָּח; וְאִילּוּ הָכָא, הִגִּיעוֹ.
הגמרא משיבה: רב הונא היה יכול לומר לך בתשובה: אפילו לפי שיטתך, עדיין יש קושי, שכן הברייתאמלמדת שזהו של הקונה, כלומר, המכר סופי. אלא, ההשוואה שנעשתה בין הלכה זו לבין שומת הדיינים אינה השוואה כללית. היא כמו שומת הדיינים, אך אינה כמו שומת הדיינים לגמרי. היא כמו שומת הדיינים בכך שהגבול הוא שישית, אך אינה כמו שומת הדיינים, שכן שם, במקרה של שומת הדיינים, המכר בטל, ואילו כאן, במשנה, זהו של הקונה, והמכר סופי.
רַב פָּפָּא זְבַן אַרְעָא מֵהַהוּא גַּבְרָא,
מסופר כי רב פפא קנה קרקע מאדם מסוים,
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria