כְּשִׁיר מַהוּ? כְּשׁוּרָה מַהוּ? אִיצְטְדִינִין מַהוּ? דֶּרֶךְ עֲקַלָּתוֹן מַהוּ? תֵּיקוּ.
אם האבנים מפוזרות ברובו הגדול של השדה אך מסודרות כמו טבעת, מהי ההלכה? אם האבנים עומדות בשורה, מהי ההלכה? אם האבנים יוצרות זווית, מהי ההלכה? אם הן מסודרות בצורת שביל עקום, מהי ההלכה? הגמרא קובעת: כל הספקות הללו יעמדו בלא הכרעה.
תָּנָא: אִם הָיָה סֶלַע יְחִידִי, אֲפִילּוּ כָּל שֶׁהוּא – אֵין נִמְדָּד עִמָּהּ. וְאִם הָיָה סָמוּךְ לַמֶּצֶר, אֲפִילּוּ כָּל שֶׁהוּא – אֵין נִמְדָּד עִמָּהּ.
חכם לימד בברייתא: אם יש סלע בודד בשולי השדה, אפילו אם הוא בגודל מזערי, אין מודדים אותו יחד עם שאר השדה. ועוד, אם אותו סלע צמוד לגבול השדה, אפילו אם הוא בגודל מזערי, אין מודדים אותו יחד עם שאר השדה.
בָּעֵי רַב פָּפָּא: מוּפְסָק עָפָר בֵּינְתַיִם, מַהוּ? תֵּיקוּ. בָּעֵי רַב אָשֵׁי: עָפָר מִלְּמַטָּה וְצוּנְמָא לְמַעְלָה; עָפָר מִלְּמַעְלָה וְצוּנְמָא מִלְּמַטָּה – מַהוּ? תֵּיקוּ.
רב פפא מעלה דילמה: אם עפר חוצץ בין הסלע לבין גבול השדה, כך שהסלע אינו נוגע למעשה בגבול, מהי ההלכה? הגמרא קובעת: גם דילמה זו תעמוד ללא הכרעה. רב אשי מעלה דילמה נוספת: אם הייתה שכבה של עפר למטה וסלע למעלה, או עפר למעלה וסלע למטה, מהי ההלכה? הגמרא קובעת: גם דילמה זו תעמוד ללא הכרעה.
מַתְנִי׳ ״בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לָךְ – מִדָּה בְּחֶבֶל״, פִּיחֵת כׇּל שֶׁהוּא – יְנַכֶּה, הוֹתִיר כׇּל שֶׁהוּא – יַחֲזִיר. וְאִם אָמַר: ״הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר״, אֲפִילּוּ פִּיחֵת רוֹבַע לִסְאָה, אוֹ הוֹתִיר רוֹבַע לִסְאָה – הִגִּיעוֹ. יוֹתֵר מִכָּאן, יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן.
משנה: אם אדם אומר לחברו: אני מוכר לך חלקת אדמה בשיעור של בית כור, מדודה בדיוק בחבל, ונתן לו אפילו כלשהו פחות ממה שהותנה, המוכר חייב לנכות את ההפרש ממחיר השדה ולהחזיר כסף לקונה. ואם נתן לו אפילו כלשהו יותר ממה שהותנה, הקונה חייב להחזיר את ההפרש למוכר. ואם המוכר אמר לקונה שהוא מוכר לו בית כור של קרקע בערך, אזי אפילו אם נתן לו רובע קבלכל סאה פחות ממה שהותנה, או שנתן לו רובע קבלכל סאה יותר ממה שהותנה, כלומר, נתן לו אחד מעשרים וארבעה יותר או פחות מן הנדרש, הרי זה שלו. המכר קיים, שכן המוכר אמר לקונה מראש שאינו מתחייב למידות מדויקות. אם ההפרש גדול מזה, עליו לערוך חשבון, והצד שנגרם לו הפסד חייב לקבל פיצוי.
מָה הוּא מַחֲזִיר לוֹ? מָעוֹת. וְאִם רָצָה, מַחֲזִיר לוֹ קַרְקַע. וְלָמָה אָמְרוּ מַחֲזִיר לוֹ מָעוֹת? לְיַיפּוֹת כֹּחוֹ שֶׁל מוֹכֵר – שֶׁאִם שִׁיֵּיר בַּשָּׂדֶה בֵּית תִּשְׁעָה קַבִּין, וּבַגִּינָּה בֵּית חֲצִי קַב; וּכְדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא – בֵּית רוֹבַע; מַחֲזִיר לוֹ אֶת הַקַּרְקַע. וְלֹא אֶת הָרוֹבַע בִּלְבַד הוּא מַחֲזִיר, אֶלָּא אֶת כָּל הַמּוֹתָר.
אם הקונה קיבל יותר מדי קרקע, כך שעליו כעת לפצות את המוכר, מה הוא מחזיר לו? הוא מחזיר כסף, כלומר, הוא משלם למוכר עבור הקרקע העודפת. ואם המוכר רוצה בכך, הקונה מחזיר לו את הקרקע העודפת. מדוע אם כן אמרו החכמים שהוא מחזיר לו כסף? הם אמרו זאת כדי לחזק את כוחו של המוכר, ולאפשר לו לדרוש תשלום עבור הקרקע העודפת, במקום לקבל את החזרתה. שכן, אם העודף בשדה היה שטח הראוי לזריעת תשעה קבין של זרע, ובגן שטח הראוי לזריעת חצי קב של זרע, או, לפי דברי רבי עקיבא, שטח הראוי לזריעת רבע-קב של זרע (ראו יא ע"א), הקונה חייב להחזיר את הקרקע עצמה למוכר, והמוכר אינו יכול לדרוש תשלום בכסף. ואם העודף גדול מרבע-קב לכל סאה, אין זה רק את הרבע-קבשהוא מחזיר; אלא, הוא מחזיר את כל העודף. מאחר שהוא כבר חייב לבצע החזר, ההחזר חייב להיעשות במידה המדויקת.
גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: ״בֵּית כּוֹר״ סְתָמָא, מַאי? תָּא שְׁמַע: ״בֵּית כּוֹר עָפָר אֲנִי מוֹכֵר לָךְ – מִדָּה בְּחֶבֶל״,
גמרא: המשנה דנה בשני מקרים של מכירת בית כור של קרקע: ראשית, כאשר המוכר אמר שהוא מוכר בית כור הנמדד בדיוק בחבל, שבמקרה כזה יש לבצע החזר יהא ההפרש קטן ככל שיהיה; ושנית, כאשר המוכר אמר שהוא מוכר בית כור פחות או יותר, שבמקרה כזה המכר תקף כל עוד ההפרש אינו עולה על רבע קב לכל סאה. בקשר למקרים אלה, הועלתה דילמה לפני החכמים: אם אדם אומר שהוא מוכר בית כור של קרקע, והוא אמר זאת בלי כל פירוט נוסף, מהי ההלכה? הגמרא מציעה: בוא ושמע פתרון ממה שנשנה במשנה: אם אדם אומר לחברו: אני מוכר לך חלקת אדמה בגודל של בית כור, הנמדד בדיוק בחבל,
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria