גְּמָ׳ וּרְמִינְהִי: עִיר שֶׁכְּבָשׁוּהָ כַּרְקוֹם — כׇּל כֹּהֲנוֹת שֶׁבְּתוֹכָהּ פְּסוּלוֹת! אָמַר רַב מָרִי: לְנַסֵּךְ אֵין פְּנַאי, לִבְעוֹל יֵשׁ פְּנַאי.

מַתְנִי׳ הָאוּמָּנִין שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁלַח לָהֶם נׇכְרִי חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ בִּשְׂכָרָן — מוּתָּר לוֹמַר: ״תֵּן לָנוּ אֶת דָּמֶיהָ״, מִשֶּׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּתָן — אָסוּר.

גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מוּתָּר לָאָדָם לוֹמַר לְגוֹי: ״צֵא וְהָפֵס עָלַי מְנָת הַמֶּלֶךְ״.

מֵיתִיבִי: אַל יֹאמַר אָדָם לְגוֹי ״עוּל תַּחְתַּי לָעוֹצֵר״. אֲמַר לֵיהּ רַב: ״עוּל תַּחְתַּי לָעוֹצֵר״ קָאָמְרַתְּ? הָא לָא דָּמְיָא אֶלָּא לְהָא, אֲבָל אוֹמֵר לוֹ ״מַלְּטֵנִי מִן הָעוֹצֵר״.

מַתְנִי׳ הַמּוֹכֵר יֵינוֹ לְנׇכְרִי, פָּסַק עַד שֶׁלֹּא מָדַד — דָּמָיו מוּתָּרִין, מָדַד עַד שֶׁלֹּא פָּסַק — דָּמָיו אֲסוּרִין.

גְּמָ׳ אָמַר אַמֵּימָר: מְשִׁיכָה בְּגוֹי קוֹנָה, תִּדַּע, דְּהָנֵי פָּרְסָאֵי מְשַׁדְּרִי פַּרְדָּשְׁנֵי לַהֲדָדֵי וְלָא הָדְרִי בְּהוּ. רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ, מְשִׁיכָה בְּגוֹי אֵינָהּ קוֹנָה, וְהַאי דְּלָא הָדְרִי בְּהוּ — דְּרָמוּת רוּחָא הוּא דִּנְקִיטָא לְהוּ.

אָמַר רַב אָשֵׁי: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? מִדְּאָמַר לְהוּ רַב לְהָנְהוּ סָבוֹיָתָא: כִּי כָיְילִיתוּ חַמְרָא לְגוֹיִם, שִׁקְלוּ זוּזֵי מִינַּיְיהוּ וַהֲדַר (כָּיְילָן) [כַּיְילוּ] לְהוּ, וְאִי לָא נְקִיטוּ בַּהֲדַיְיהוּ זוּזֵי, אוֹזִיפוּנְהוּ וַהֲדַר שְׁקִילוּ מִינַּיְיהוּ, כִּי הֵיכִי דְּתִיהְוֵי הַלְוָאָה גַּבַּיְיהוּ, דְּאִי לָא עָבְדִיתוּ הָכִי, כִּי קָא הָוֵי יֵין נֶסֶךְ — בִּרְשׁוּתַיְיכוּ קָא הָוֵי, וְכִי שָׁקְילִתוּ דְּמֵי יֵין נֶסֶךְ קָא שָׁקְילִתוּ. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מְשִׁיכָה בְּגוֹי קוֹנָה