אִיקְּלַע רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן לְמָחוֹזָא, אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב אֶלְיָקִים שַׁמָּעֵיהּ: טְרוֹק גַּלֵּי, דְּלָא נֵיתוֹ אִינָשֵׁי דְּנִיטְרֹיד.
רב הונא, בנו של רב נחמן, הזדמן לבוא למחוזא. רבא אמר לשמשו, רב אליקים: סגור, סגור את השערים, כדי שאנשים שעלולים להפריע לנו לא יבואו, ונוכל להתמקד בבירור העניין.
עָל לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ: כִּי הַאי גַּוְונָא מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אָסוּר אֲפִילּוּ בַּהֲנָאָה. וְהָא מָר הוּא דְּאָמַר: שִׁיכְשֵׁךְ אֵין עוֹשֶׂה יֵין נֶסֶךְ! אֵימַר דַּאֲמַרִי אֲנָא – לְבַר מִדְּמֵיהּ דְּהָהוּא חַמְרָא, דְּמֵי דְּהָהוּא חַמְרָא מִי אֲמַרִי?
רב הונא, בנו של רב נחמן, נכנס אל לפני רבא. רב הונא, בנו של רב נחמן, אמר לרבא: מהי ההלכה במקרה כזה שבו גוי נענע את היין בלי להתכוון לנסכו לעבודת אלילים? רבא אמר לרב הונא, בנו של רב נחמן: אסור אפילו להפיק ממנו הנאה. רב הונא, בנו של רב נחמן, שאל אותו: והלא אתה היית זה, רבי, שאמרת: אם גוי מנער את היין, אין הוא הופך אותו ליין ששימש לניסוך, שכן רבא התיר למכור לגויים את היין שבחבית? רבא השיב: אמור שאמרתי שמותר למכור את היין שהיה בחבית ולהפיק הנאה מכל התמורה מלבד השווי הכספי של אותו יין אסור שנמזג לתוך חבית היין. האם אמרתי שמותר להפיק הנאה מן השווי הכספי של אותו יין אסור?
אָמַר רָבָא: כִּי אֲתַאי לְפוּמְבְּדִיתָא, אַקְּפַן נַחְמָנִי שְׁמַעְתָּתָא וּמַתְנְיָתָא דַּאֲסִיר.
רבא אמר: כאשר הגעתי לפומבדיתא, נחמני, כלומר אביי, הקיף אותנו במסורות אמוראיות ובמקורות תנאיים המובאים בברייתא המורים שבמקרה של יין שעורבב בידי גוי, הוא אסור אפילו בהנאה מן היין.
שְׁמַעְתָּתָא: דְּהָהוּא עוֹבָדָא דַּהֲוָה בִּנְהַרְדְּעָא, וַאֲסַר שְׁמוּאֵל, בִּטְבֶרְיָא וַאֲסַר רַבִּי יוֹחָנָן, וַאֲמַרִי לֵיהּ: לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה, וַאֲמַר לִי: טְבֶרְיָא וּנְהַרְדְּעָא אֵינָן בְּנֵי תוֹרָה, דְּמָחוֹזָא בְּנֵי תוֹרָה?!
רבא מסביר: אביי ציטט מסורות אמוראיות, שכן היה מעשה מסוים בנהרדעא שבו גוי ניער את היין, ושמואל קבע שהיין אסור, והיה מעשה דומה בטבריה ורבי יוחנן קבע שהיין אסור. רבא מספר את תשובתו: ואני אמרתי לאביי: שמואל ורבי יוחנן קבעו שהיין אסור רק מפני שאנשי אותן ערים היו לא אנשים הבקיאים בתורה, והיה צורך להרחיקם מן העבירה. ואביי אמר לי: האם אתה אומר שאנשי טבריה ונהרדעא הם לא אנשים הבקיאים בתורה ואילו אנשי מחוזא הם אנשים הבקיאים בתורה? ברור שאין זה כך, ולכן לא היית צריך להתיר את מכירת היין במחוזא, אפילו לפי נימוקך.
מַתְנְיָתָא: דַּאֲגַרְדְּמִים גּוֹי שֶׁקָּדַח בְּמֵינֶקֶת וְהֶעֱלָה, אוֹ שֶׁטָּעַם מִן הַכּוֹס וְהֶחְזִירוֹ לְחָבִית — זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה וַאֲסָרוּהוּ. מַאי לָאו בַּהֲנָאָה? לֹא, בִּשְׁתִיָּיה.
אביי ציטט ברייתא המלמדת כך: במקרה של מפקח שוק גוי [de’agardamim] שהיה ממונה על המידות והמחירים בשוק, שקדח חור בחבית בקנה ושאב יין מן החבית דרך הקנה כדי לטעום אותו, או שטעם את היין מן הכוס שנמזגה לו ולאחר מכן החזיר את השארית לחבית, מהי ההלכה? זה היה מעשה שאירע, והחכמים אסרו את היין. אמר אביי: מה פירוש הדבר? האם הברייתאאינה אוסרת להפיק הנאה מן היין? השיב רבא: לא, היא אוסרת רק לשתות אותו.
אִי הָכִי, לִיתְנֵי ״יִמָּכֵר״, כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא: חָרָם גּוֹי שֶׁהוֹשִׁיט יָדוֹ לֶחָבִית, וּכְסָבוּר שֶׁל שֶׁמֶן הִיא וְנִמְצֵאת שֶׁל יַיִן — זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה, וְאָמְרוּ: ״יִמָּכֵר״. תְּיוּבְתָּא דְרָבָא, תְּיוּבְתָּא.
אביי אמר: אם כן, שתלמד הברייתא שהיין מותר למכירה, כפי שהסיפא של הברייתאמלמדת: במקרה של גובה נוכרי שהושיט את ידו לתוך חבית של יין, בסבור שהיה זה חבית של שמן, ונמצא שזו חבית של יין, מהי ההלכה? מעשה היה שאירע, ואמרו חכמים: מותר למוכרו, שכן לנוכרי לא הייתה כוונה לגעת ביין. הגמרא מסיקה: התיובתא על דעתו של רבא היא אכן תיובתא ניצחת.
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן אַרְזָא וְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן נְהוֹרַאי הֲווֹ יָתְבִי וְקָא שָׁתוּ חַמְרָא, אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא, אֲמַרוּ לֵיהּ: תָּא אַשְׁקֵינַן. לְבָתַר דִּרְמָא לְכָסָא אִיגַּלַּאי מִילְּתָא דְּגוֹי הוּא. חַד אָסַר אֲפִילּוּ בַּהֲנָאָה, וְחַד שָׁרֵי אֲפִילּוּ בִּשְׁתִיָּיה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאן דְּאָסַר שַׁפִּיר אָסַר, וּמַאן דְּשָׁרֵי שַׁפִּיר שָׁרֵי. מַאן דְּאָסַר,
§ הגמרא מספרת: רבי יוחנן בן ארזא ורבי יוסי בן נהוראי היו יושבים ושותים יין. אדם מסוים בא ואמרו לו: בוא, מזוג לנו משקאות. לאחר שמזג את היין לכוס, התברר כי אותו אדם היה גוי. אחד מאותם חכמים אסר אפילו להפיק הנאה מן היין, ואחד מהם התיר את היין אפילו לשתייה. רבי יהושע בן לוי אמר: זה שאסר את היין כדין ראה אותו אסור, וזה שהתיר אותו כדין ראה אותו מותר, שכן שתי הדעות בנות קיום. זה שאסר את היין סבור כי