לוֹמַר, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמְּקַיְּימִין אוֹתָן אֵין מְקַבְּלִין עֲלֵיהֶם שָׂכָר.
זה משמש לומר שגם אם הם מקיימים את שבע מצוות בני נח הם אינם מקבלים שכר על קיומן.
וְלָא? וְהָתַנְיָא: הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁאֲפִילּוּ גּוֹי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם״, כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״הָאָדָם״, הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֲפִילּוּ גּוֹי וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה הֲרֵי הוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל.
הגמרא שואלת: וכי אין הם מקבלים שכר על קיום אותן מצוות? והרי שנינו בברייתא שרבי מאיר היה אומר: מנין שאפילו גוי שעוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול? שנאמר: "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא יח:ה). לא נאמר: כהנים, לויים וישראלים, אלא הלשון הכללית "האדם". מכאן אתה למד שאפילו גוי שעוסק בלימוד תורה הרי הוא ככהן גדול. מכאן מוכח שגויים מקבלים שכר על קיום מצוות, אף על פי שאינם מצווים לעשותן.
אֶלָּא לוֹמַר לָךְ, שֶׁאֵין מְקַבְּלִין עֲלֵיהֶם שָׂכָר כִּמְצוֶּּוה וְעוֹשֶׂה, אֶלָּא כְּמִי שֶׁאֵינוֹ מְצוֶּּוה וְעוֹשֶׂה, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: גָּדוֹל הַמְצוֶּּוה וְעוֹשֶׂה יוֹתֵר מִשֶּׁאֵינוֹ מְצוֶּּוה וְעוֹשֶׂה.
אלא, הפסוק בא לומר לך שאין הם מקבלים שכר גדול כל כך על קיום המצווה שלהם כמו מי שמצווה ועושה מצווה. אלא, הם מקבלים שכר פחות, כמו זה של מי שאינו מצווה ובכל זאת עושה מצווה. כדברי רבי חנינא: גדול המצווה לעשות מצווה ועושה אותה יותר ממי שאינו מצווה ועושה אותה.
אֶלָּא כָּךְ אוֹמְרִים הַגּוֹיִם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּיבְּלוּהָ הֵיכָן קִיְּימוּהָ?
הגמרא חוזרת לדיון בין אלוהים לבין אומות העולם, שטענותיהן נדחות בתשובה שהן לא קיבלו את התורה משום שלא קיימו את שבע מצוות בני נח שהיו מוטלות עליהן. אלא כך אומרים הגויים לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, באשר לעם היהודי שקיבל את התורה, היכן הראיה שהם קיימו את מצוותיה?
אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי מֵעִיד בָּהֶם שֶׁקִּיְּימוּ אֶת הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ. אוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּלוּם יֵשׁ אָב שֶׁמֵּעִיד עַל בְּנוֹ? דִּכְתִיב: ״בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל״. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שָׁמַיִם וָאָרֶץ יָעִידוּ בָּהֶם שֶׁקִּיְּימוּ אֶת הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ.
הקדוש ברוך הוא אומר להם בתגובה: אני אעיד על העם היהודי שקיימו את התורה בשלמותה. האומות אומרות לפניו: ריבונו של עולם, וכי יש אב שיכול להעיד על בנו? כמו שנאמר: "ישראל בני בכורי" (שמות ד:כב). מאחר שהאל נחשב לאביהם של העם היהודי, הוא פסול מלהעיד לטובתם. הקדוש ברוך הוא אמר להם: שמים וארץ יעידו עליהם שקיימו את התורה בשלמותה.
אוֹמְרִים לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שָׁמַיִם וָאָרֶץ נוֹגְעִין בְּעֵדוּתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי״, (דְּאָמַר) [וְאָמַר] רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב: ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי״? מְלַמֵּד שֶׁהִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְאָמַר: אִם יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִין אֶת תּוֹרָתִי מוּטָב, וְאִם לָאו — אֲנִי אַחֲזִיר אֶתְכֶם לְתוֹהוּ וָבוֹהוּ.
האומות אומרות לפניו: ריבונו של עולם, בעניין זה עדות השמים והארץ נגועה בניגוד עניינים, שכן נאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג:כה). ועל פסוק זה, רבי שמעון בן לקיש אומר: מה פירוש הדבר שנאמר: "ויהי ערב ויהי בוקר, יום הששי" (בראשית א:לא)? דבר זה מלמד שהקדוש ברוך הוא התנה עם מעשה בראשית, ואמר: אם ישראל מקבלים את תורתי במעמד הר סיני, הכול כשורה, אבל אם לא יקבלו אותה, אחזיר אתכם למצב הקדמון של תוהו ובוהו.
וְהַיְינוּ דְּאָמַר חִזְקִיָּה, מַאי דִּכְתִיב: ״מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה״? אִם יָרְאָה לָמָּה שָׁקְטָה, וְאִם שָׁקְטָה לָמָּה יָרְאָה? אֶלָּא בַּתְּחִלָּה יָרְאָה, וּלְבַסּוֹף שָׁקְטָה.
וזה דומה למה שחזקיה אומר בעניין אחר: מה פירוש מה שנאמר: "משמים השמעת דין; ארץ יראה ושקטה" (תהילים עו:ט)? אם הארץ יראה, למה שקטה, ואם שקטה, למה יראה? מי שפוחד אינו שותק, ומי ששותק בכך מראה שאינו פוחד. אלא, כך פירוש הפסוק: בתחילה, כשבא הקדוש ברוך הוא לתת את התורה לעם ישראל, הארץ יראה שמא לא יקבלוה, ותיחרב. לכך רומז הביטוי "משמים השמעת דין". אבל לבסוף, כשקיבלו ישראל את התורה, הארץ שקטה. נמצא שהשמים והארץ הם בעלי עניין, ואינם יכולים להעיד על מחויבותם של ישראל לתורה.
אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִכֶּם יָבֹאוּ וְיָעִידוּ בָּהֶן בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁקִּיְּימוּ אֶת הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, יָבֹא נִמְרוֹד וְיָעִיד בְּאַבְרָהָם שֶׁלֹּא עָבַד עֲבוֹדָה זָרָה, יָבֹא לָבָן וְיָעִיד בְּיַעֲקֹב שֶׁלֹּא נֶחְשַׁד עַל הַגָּזֵל, תָּבֹא אֵשֶׁת פּוֹטִיפֶרַע וְתָעִיד בְּיוֹסֵף שֶׁלֹּא נֶחְשַׁד עַל הָעֲבֵירָה.
במקום זאת, הקדוש ברוך הוא אומר לאומות: יבואו העדים מקרבכם ויעידו שעם ישראל קיים את התורה בשלמותה. יבוא נמרוד ויעיד על אברהם שלא עסק בעבודת אלילים. יבוא לבן ויעיד על יעקב שאין לחשוד בו בגזל (ראו בראשית ל״א:ל״ו–מ״ב). תבוא אשת פוטיפר ותעיד על יוסף שאין לחשוד בו בעניין החטא של ניאוף (ראו בראשית ל״ט:ז׳–י״ב).
יָבֹא נְבוּכַדְנֶצַּר וְיָעִיד בַּחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁלֹּא הִשְׁתַּחֲווּ לַצֶּלֶם, יָבֹא דָּרְיָוֶשׁ וְיָעִיד בְּדָנִיֵּאל שֶׁלֹּא בִּיטֵּל אֶת הַתְּפִלָּה, יָבֹא בִּלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וֶאֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וֶאֱלִיהוּ בֶּן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי וְיָעִידוּ בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁקִּיְּימוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ״.
יבוא נבוכדנצר ויעיד על חנניה, מישאל ועזריה, שלא השתחוו לפני צלם פסל. יבוא דריוש ויעיד על דניאל, שלא הזניח את תפילתו (ראו דניאל ו׳). יבואו בלדד השוחי, וצופר הנעמתי, ואליפז התימני, ואליהוא בן ברכאל הבוזי, חבריו של איוב (ראו איוב ב׳:י״א ול״ב:ב׳) ויעידו על העם היהודי שקיימו את התורה בשלמותה כולה. כפי שנאמר: "כל הגויים נקבצו יחדיו…יביאו עדיהם ויצדקו" (ישעיהו מ״ג:ט׳), כלומר, הגויים הנאספים יעידו לטובת העם היהודי ויוכיחו את צדקת היהודים.
אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תְּנֶהָ לָנוּ מֵרֹאשׁ וְנַעֲשֶׂנָּה. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם! מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת יֹאכַל בְּשַׁבָּת, מִי שֶׁלֹּא טָרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת מֵהֵיכָן יֹאכַל בְּשַׁבָּת? אֶלָּא אַף עַל פִּי כֵן, מִצְוָה קַלָּה יֵשׁ לִי וְסוּכָּה שְׁמָהּ, לְכוּ וַעֲשׂוּ אוֹתָהּ.
הגויים אומרים לפניו: ריבונו של עולם, תן לנו את התורה מחדש ואנו נקיים את מצוותיה. הקדוש ברוך הוא אומר להם בתשובה: שוטים שבעולם! האם אתם חושבים שאפשר לבקש זאת? מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, אבל מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת? ההזדמנות לקיים מצוות כבר חלפה, וכעת מאוחר מדי לבקש לקיימן. אבל אף על פי כן, יש לי מצווה קלה לקיים, ושמה הוא סוכה; לכו וקיימו אותה.
וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ הָכִי? וְהָא אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב ״אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם״, הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וְלֹא לְמָחָר לַעֲשׂוֹתָם, הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וְלֹא הַיּוֹם לִיטּוֹל שָׂכָר.
הגמרא שואלת: וכיצד אתה יכול לומר כך, שאפשר לקיים מצווה לאחר סוף העולם הזה? והרי רבי יהושע בן לוי אומר: מה פירוש הדבר שנאמר: "ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים, אשר אנכי מצוך היום, לעשותם" (דברים ז:יא)? פסוק זה מלמד שהיום, בעולם הזה, הוא הזמן לעשותם, אבל מחר, בעולם הבא, אינו הזמן לעשותם. ועוד, היום הוא הזמן לעשותם, אבל היום אינו הזמן לקבל את שכרם, הניתן בעולם הבא.
אֶלָּא, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו. וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ ״מִצְוָה קַלָּה״? מִשּׁוּם דְּלֵית בַּיהּ חֶסְרוֹן כִּיס.
הגמרא מסבירה: אך אף על פי כן, אלוהים נתן לאומות הזדמנות לקיים מצווה, שכן הקדוש ברוך הוא אינו נוהג בעריצות [beteruneya] עם בריותיו, אלא רוצה שהם ירגישו שנשפטו בהגינות. הגמרא שואלת: ומדוע אלוהים מכנה את מצוות הסוכה מצווה קלה לקיום? מפני ש קיום המצווה אינו כרוך בהפסד ממון.
מִיָּד כׇּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל וְהוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה סוּכָּה בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַקְדִּיר עֲלֵיהֶם חַמָּה בִּתְקוּפַת תַּמּוּז, וְכׇל אֶחָד וְאֶחָד מְבַעֵט בְּסוּכָּתוֹ וְיוֹצֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ״. מַקְדִּיר? וְהָא אָמְרַתְּ: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו! מִשּׁוּם דְּיִשְׂרָאֵל נָמֵי זִימְנֵי
מיד, כל אחד ואחד מן הגויים ייקח חומרים וילך ויבנה סוכה על גג ביתו. והקדוש ברוך הוא יוציא עליהם את חום [מקדיר] השמש בעונת תמוז, כלומר, בקיץ, וכל אחד ואחד שיושב בסוכה שלו לא יוכל לעמוד בחום, והוא יבעט בסוכה שלו וייצא, כמו שנאמר: "ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו" (תהילים ב:ג). הגמרא שואלת: מדוע הקדוש ברוך הוא מחמם עליהם את השמש? והרי אמרת שהקדוש ברוך הוא אינו בא בטרוניה עם בריותיו? הגמרא משיבה: אין זה נחשב שבא בטרוניה עם הגויים, מפני שגם לעם היהודי, יש זמנים