מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים אֲבָל לֹא שָׂדוֹת, וּבְחוּצָה לָאָרֶץ מוֹכְרִין לָהֶם בָּתִּים וּמַשְׂכִּירִין שָׂדוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים אֲבָל לֹא שָׂדוֹת, וּבְסוּרְיָא מוֹכְרִין בָּתִּים וּמַשְׂכִּירִין שָׂדוֹת, וּבְחוּצָה לָאָרֶץ מוֹכְרִין אֵלּוּ וָאֵלּוּ.
מותר להשכיר בתים לגויים, אבל אין להשכיר שדות. ומחוץ לארץ ישראל מותר למכור בתים ולהשכיר שדות לגויים; זו דעתו של רבי מאיר. רבי יוסי אומר: בארץ ישראל מותר להשכיר בתים לגויים אבל אין להשכיר שדות. ובסוריה מותר למכור להם בתים ולהשכיר שדות, ומחוץ לארץ ישראל מותר למכור גם את אלו, הבתים, וגם את אלו, השדות.
אַף בְּמָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַשְׂכִּיר, לֹא לְבֵית דִּירָה אָמְרוּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְנִיס לְתוֹכוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ״, וּבְכׇל מָקוֹם לֹא יַשְׂכִּיר לוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִקְרָא עַל שְׁמוֹ.
אפילו במקום שעליו אמרו חכמים שמותר ליהודי להשכיר בית לנוכרי, לא אמרו שמותר להשכירו למגורים, משום שהנוכרי יכניס לתוכו חפצים של עבודה זרה, כמו שנאמר: "ולא תביא תועבה אל ביתך" (דברים ז:כו), ועדיין זה נחשב לביתו של יהודי. וכן, מאותו הטעם, בכל מקום אין משכירים בית מרחץ לנוכרי, מפני שהוא נקרא על שמו של הבעלים, והעוברים ושבים יחשבו שהיהודי מפעיל אותו בשבת.
גְּמָ׳ מַאי ״אֵין צָרִיךְ לוֹמַר שָׂדוֹת״? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּאִית בַּהּ תַּרְתֵּי: חֲדָא, חֲנָיַית קַרְקַע; וַחֲדָא, דְּקָא מַפְקַע לַהּ מִמַּעֲשֵׂר.
גמרא:מה משמעות דברי המשנה: מיותר לומר שאין משכירים לנוכרים שדות? מדוע ההלכה לגבי שדות מובנת יותר מן ההלכה לגבי בתים? אם נאמר שהדבר הוא מפני שהשכרת שדה לנוכרי כרוכה בשתי בעיות, אחת מהן היא סיוע לנוכרים להיאחז בארץ, והאחת האחרת היא שעשייה זו פוטרת את הארץ ממצוות הפרשת מעשר, אין זה יכול להיות נכון.
אִי הָכִי, בָּתִּים נָמֵי אִיכָּא תַּרְתֵּי: חֲדָא, חֲנָיַית קַרְקַע; וַחֲדָא, דְּקָא מַפְקַע לַהּ מִמְּזוּזָה! אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: מְזוּזָה חוֹבַת הַדָּר הוּא.
הגמרא מסבירה מדוע זו אינה יכולה להיות הסיבה: אם כן, ניתן לומר אותו דבר גם על האיסור להשכיר בתים, שכן גם הוא כרוך בשתי בעיות: אחת היא סיוע לגויים להיאחז בארץ, והאחרת היא שזה פוטר את הבית ממצוות מזוזה. רב משרשיא אומר בתשובה: קביעת מזוזה היא חובתו של הדר, ולא חובה החלה על הבית. לכן, אם אין יהודי גר בבית, הוא אינו חייב במצוות מזוזה. משמעות הדבר היא שעל ידי השכרת בית לגוי אין מסירים מן הבית את הזכות לקיים את המצווה.
בְּסוּרְיָא מַשְׂכִּירִין בָּתִּים כּוּ׳. מַאי שְׁנָא מְכִירָה דְּלָא? מִשּׁוּם מְכִירָה דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אִי הָכִי, מִשְּׂכִירוּת נָמֵי נִגְזוֹר! הִיא גּוּפַהּ גְּזֵרָה, וַאֲנַן נֵיקוּם וְנִיגְזוֹר גְּזֵרָה לִגְזֵרָה?
המשנה מלמדת: בסוריה מותר להשכיר בתים אך לא שדות לגויים. הגמרא שואלת: מה שונה בעניין מכירת בתים שבגללו אין היתר למכור בתים בסוריה? הגמרא משיבה שאסור לעשות כן משום חשש שהדבר יביא בסופו של דבר למכירת בתים בארץ ישראל. הגמרא מקשה: אם כן, נגזור גם לאסור השכרת בתים לגויים בסוריה, שמא יביא הדבר להשכרה לגויים בארץ ישראל. הגמרא מסבירה: האיסור להשכיר בתים לגויים בארץ ישראל הוא עצמו גזירה דרבנן שמא יבוא למכור את הבתים, והאם נעמוד ונגזור גזירה כדי למנוע עבירה על גזירה אחרת?
וְהָא שְׂכִירוּת שָׂדֶה דִּבְסוּרְיָא, דִּגְזֵרָה לִגְזֵרָה הִיא, וְקָא גָזְרִינַן! הָתָם לָאו גְּזֵרָה הוּא, קָסָבַר: כִּיבּוּשׁ יָחִיד שְׁמֵיהּ כִּיבּוּשׁ.
הגמרא מקשה: אבל האיסור על השכרת שדה שנמצאת בסוריה הוא גם גזירה שמטרתה למנוע את הפרת גזירה אחרת, שכן האיסור להתיר לנוכרי לשכור את שדהו של אדם בארץ ישראל הוא גזירה דרבנן, ואף על פי כן אנו עדיין גוזרים גזירה זו. הגמרא מסבירה: לשיטת רבי מאיר, שם, לגבי מכירת בתים ושדות בסוריה לנוכרים, האיסור אינו רק גזירה שנועדה למנוע את הפרת הגזירה הנוגעת לארץ ישראל. אלא רבי מאיר סבור שכיבוש היחיד שמיה כיבוש. משנכבשה סוריה בידי המלך דוד, הנחשב יחיד לעניין זה, חלה עליה קדושת ארץ ישראל.
שָׂדֶה דְּאִית בֵּיהּ תַּרְתֵּי — גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן, בָּתִּים דְּלֵית בְּהוּ תַּרְתֵּי — לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן.
לכן, בנוגע לשדה, שיש בה שתי בעיות, שכן אדם אחד פוטר את הקרקע ממצוות הפרשת המעשרות ומסייע לנוכרים לרכוש קרקע בארץ ישראל, גזרו חכמים גזירה כאמצעי מניעה, ואסרו השכרת שדות כשם שבארץ ישראל. אבל בנוגע לבתים, שאין בהם שתי בעיות, לא גזרו חכמים גזירה כזו.
בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְכוּ׳. שָׂדֶה דְּאִית בֵּיהּ תַּרְתֵּי — גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן, בָּתִּים דְּלֵית בְּהוּ תַּרְתֵּי — לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן.
המשנה מלמדת שלפי רבי מאיר, מחוץ לארץ ישראל מותר למכור בתים ולהשכיר שדות, אך אין למכור שדות לגויים. הגמרא מסבירה: לגבי שדה, שיש בה שתי בעיות כאשר היא בארץ ישראל, חכמים גזרו גזירה למנוע את מכירתה אפילו מחוץ לארץ ישראל. לגבי בתים, שאין בהם שתי בעיות, חכמים לא גזרו גזירה האוסרת את מכירתם.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַשְׂכִּירִין לָהֶם בָּתִּים וְכוּ׳. מַאי טַעְמָא? שָׂדוֹת דְּאִית בְּהוּ תַּרְתֵּי — גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן, בָּתִּים דְּלֵית בְּהוּ תַּרְתֵּי — לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן.
המשנה מוסיפה ללמד כי רבי יוסי אומר: בארץ ישראל מותר להשכיר בתים אך לא שדות לגויים. הגמרא מסבירה: מה הטעם שמותר להשכיר בתים אך לא שדות? לגבי שדות, שיש בהן שתי בעיות, חכמים גזרו גזירה כאמצעי מניעה האוסר השכרת שדות בארץ ישראל. אבל לגבי בתים, שאין בהם שתי בעיות, חכמים לא גזרו גזירה האוסרת השכרת בתים לגויים.
וּבְסוּרְיָא מוֹכְרִין וְכוּ׳. מַאי טַעְמָא? קָסָבַר: כִּיבּוּשׁ יָחִיד לָא שְׁמֵיהּ כִּיבּוּשׁ, וְשָׂדֶה דְּאִית בַּהּ תַּרְתֵּי — גְּזַרוּ בַּהּ רַבָּנַן, בָּתִּים דְּלֵית בְּהוּ תַּרְתֵּי — לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן.
המשנה מלמדת שרבי יוסי פוסק: ובסוריה מותר למכור בתים ולהשכיר שדות לגויים, אבל אסור למכור שדות. הגמרא שואלת: מה הטעם שמותר למכור בתים אבל לא שדות? הגמרא משיבה: רבי יוסי סובר שכיבוש יחיד אינו נקרא כיבוש, ולכן אין איסור מן התורה למכור בתים בסוריה. ולגבי שדה, שיש בה שתי בעיות, חכמים גזרו גזירה כאמצעי מניעה האוסרת מכירת שדות בסוריה. לגבי בתים, שאין בהם שתי בעיות, חכמים לא גזרו גזירה האוסרת את מכירתם.
וּבְחוּצָה לָאָרֶץ מוֹכְרִין וְכוּ׳. מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דִּמְרַחַק, לָא גָּזְרִינַן.
המשנה ממשיכה: ומחוץ לארץ ישראל מותר למכור בתים ושדות. הגמרא שואלת: מה הטעם לכך? הגמרא משיבה: מכיוון שארץ זו רחוקה היא מארץ ישראל, החכמים אינם גוזרים גזירה, שלא כמו סוריה, שהיא קרובה לארץ ישראל.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. אָמַר רַב יוֹסֵף: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנָּה שְׁכוּנָה. וְכַמָּה שְׁכוּנָה? תָּנָא: אֵין שְׁכוּנָה פְּחוּתָה מִשְּׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם.
לסיכום, רב יהודה אומר ששמואל אומר: ההלכה היא בהתאם לדעתו של רבי יוסי, שמותר למכור בתים מחוץ לארץ ישראל לגויים. רב יוסף אומר: וזוהי ההלכהבתנאי שאין עושים זאת ליישוב של גויים. וכמה אנשים מהווים יישוב? החכם שנה: אין יישוב שמורכב מפחות משלושה אנשים.
וְלֵחוּשׁ דִּלְמָא אָזֵיל הַאי יִשְׂרָאֵל וּמְזַבֵּין לְחַד גּוֹי, וְאָזֵיל הַאיְךְ וּמְזַבֵּין לַהּ לִתְרֵי! אָמַר אַבָּיֵי: אַ״לִּפְנֵי״ מִפַּקְּדִינַן, אַ״לִּפְנֵי״ דְּ״לִפְנֵי״ לָא מִפַּקְּדִינַן.
הגמרא מקשה: אך האם אין לחשוש ששמא יהודי זה ילך וימכור לגוי אחד, והאחרים בעלי הבתים הסמוכים ילכו וימכרו לשני גויים אחרים, ובכך תיווצר התיישבות של גויים. אמר אביי: אנו מצווים על נתינת מכשול לפני עיוור (ראו ויקרא יט:יד), אך אין אנו מצווים על נתינת מכשול לפני מי שעלול לשים אותו לפני עיוור. כלומר, איסור זה חל רק כאשר אדם גורם לאחר לחטוא במעשהו הישיר, ולא במצב כגון זה, שבו האיסור מרוחק בשני שלבים ממעשהו של היהודי.
אַף בְּמָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַשְׂכִּיר. מִכְּלָל דְּאִיכָּא דּוּכְתָּא דְּלָא מוֹגְרִי.
§ המשנה מלמדת כי אפילו במקום שלגביו אמרו חכמים שמותר ליהודי להשכיר בית לנוכרי, לא אמרו שמותר להשכירו לשם מגורים. הגמרא מציינת: מכאן משתמע שיש מקום שבו אין להשכיר כלל בית לנוכרי.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria