הוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו. וְהֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָתְנַן: אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא — הָאוֹמֵר אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְאֵין תְּחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו!
לבטא את השם המפורש של אלוהים עם כל אותיותיו, כלומר, כפי שהוא נכתב. הגמרא שואלת: וכיצד יכול היה לעשות זאת? והלוא למדנו במשנה (סנהדרין צ ע"א): אלו הם האנשים שאין להם חלק לעולם הבא: האומר כי התורה אינה מן השמים או כי אין מקור מן התורה לתחיית המתים. אבא שאול אומר: אף ההוגה את השם המפורש ככתבו, עם כל אותיותיו, אין לו חלק לעולם הבא.
לְהִתְלַמֵּד עֲבַד, כִּדְתַנְיָא: ״לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת״, אֲבָל אַתָּה לָמֵד לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת.
הגמרא משיבה: רבי חנינא בן תרדיון עשה זאת כדי ללמד את עצמו, כפי שנלמד בברייתא בנוגע לאיסור הכישוף: "לא תלמד לעשות" (דברים י"ח:ט׳); מכאן: אבל אתה רשאי ללמוד כדי להבין וכדי ללמד. במילים אחרות, איסורים מסוימים אינם חלים כאשר אדם פועל רק כדי לרכוש ידע בנושא.
אֶלָּא מַאי טַעְמָא אִעֲנַשׁ? מִשּׁוּם (הוגה) [דְּהוֹגֶה] אֶת הַשֵּׁם בְּפַרְהֶסְיָא [הֲוָה], וְעַל אִשְׁתּוֹ לַהֲרִיגָה דְּלָא (מַיחָה) [מַחַתָה] בֵּיהּ. מִכָּאן אָמְרוּ: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מוֹחֶה נֶעֱנָשׁ עָלָיו.
הגמרא שואלת: אלא, מה הטעם שהוא נענש? הגמרא משיבה: הוא נענש מפני שהיה מבטא את השם המפורש של אלוהים ברבים, במקום בצנעה. ואשתו נידונה להוצאה להורג בעריפת ראש מפני שלא מחתה על כך שעשה כן. מכאן אמרו חכמים: כל מי שיש בידו למחות ביעילות על התנהגות חוטאת של אחר ואינו מוחה, נענש על חטאו של אותו אדם.
וְעַל בִּתּוֹ לֵישֵׁב בְּקוּבָּה שֶׁל זוֹנוֹת, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: פַּעַם אַחַת הָיְתָה בִּתּוֹ מְהַלֶּכֶת לִפְנֵי גְּדוֹלֵי רוֹמִי, אָמְרוּ: כַּמָּה נָאוֹת פְּסִיעוֹתֶיהָ שֶׁל רִיבָה זוֹ, מִיָּד דִּקְדְּקָה בִּפְסִיעוֹתֶיהָ. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב ״עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי״? עֲוֹנוֹת שֶׁאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה מְסוּבִּין לוֹ לְיוֹם הַדִּין.
הגמרא שואלת: ומדוע נגזר על בתו לשבת בבית זונות? כפי שאומר רבי יוחנן: פעם אחת, בתו של רבי חנינא בן תרדיון הייתה מהלכת לפני גדולי רומי, והם אמרו זה לזה: כמה נאים פסיעותיה של נערה זו. כששמעה זאת, מיד הקפידה להמשיך ללכת באופן כזה שפסיעותיה ימשיכו להיות נאות בעיניהם. וזהו כמו אותו דבר שאמר רבי שמעון בן לקיש: מה פירוש מה שנכתב: "עון עקבי יסובני" (תהילים מט:ו)? פירושו שהעבירות שאדם דש בעקביו בעולם הזה, כלומר, מבטל ואינו שם לב אליהן מפני שנראות חסרות חשיבות, כגון האופן שבו הוא הולך, באות ומקיפות אותו ביום הדין.
בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ שְׁלָשְׁתָּן, צִדְּקוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין, הוּא אָמַר: ״הַצּוּר תָּמִים פׇּעֳלוֹ [וְגוֹ׳]״, וְאִשְׁתּוֹ אָמְרָה: ״אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל״, בִּתּוֹ אָמְרָה: ״גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כׇּל דַּרְכֵי וְגוֹ׳״, אָמַר רַבִּי: [כַּמָּה] גְּדוֹלִים צַדִּיקִים הַלָּלוּ, שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ לָהֶן שָׁלֹשׁ מִקְרָאוֹת שֶׁל צִדּוּק הַדִּין בִּשְׁעַת צִדּוּק הַדִּין.
הגמרא מספרת: כאשר שלושתם יצאו לאחר שנגזר דינם, הם קיבלו עליהם את צדקת הדין של אלוהים. רבי חנינא בן תרדיון אמר: "הצור, תמים פעלו; כי כל דרכיו משפט" (דברים ל״ב:ד׳). ואשתו אמרה את המשך הפסוק: "אל אמונה ואין עוול." בתו אמרה: "גדול העצה ורב העליליה; אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם, לתת לאיש כדרכיו" (ירמיהו ל״ב:י״ט). רבי יהודה הנשיא אמר: כמה גדולים צדיקים אלו, ששלושת הפסוקים הללו, המדברים על קבלת דין השמים, נזדמנו להם בשעת קבלת צדקת הדין.
תָּנוּ רַבָּנַן: כְּשֶׁחָלָה רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִיסְמָא, הָלַךְ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן לְבַקְּרוֹ. אָמַר לוֹ: חֲנִינָא אָחִי, (אָחִי), אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאוּמָּה זוֹ מִן הַשָּׁמַיִם הִמְלִיכוּהָ? שֶׁהֶחְרִיבָה אֶת בֵּיתוֹ וְשָׂרְפָה אֶת הֵיכָלוֹ, וְהָרְגָה אֶת חֲסִידָיו וְאִבְּדָה אֶת טוֹבָיו, וַעֲדַיִין הִיא קַיֶּימֶת. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה [וּמַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים], וְסֵפֶר מוּנָּח לְךָ בְּחֵיקֶךָ!
§ החכמים לימדו: כאשר רבי יוסי בן קיסמא חלה, רבי חנינא בן תרדיון הלך לבקרו. רבי יוסי בן קיסמא אמר לו: חנינא אחי, האם אינך יודע שאומה זו ניתנה לשלטון בגזירה מן השמים? הראיה היא שרומא החריבה את המקדש של אלוהים, ושרפה את מקדשו, והרגה את חסידיו, והחריבה את טוביו, והיא עדיין קיימת. ברור אפוא שכל זה הוא בגזירה אלוהית. ואף על פי כן שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה, ומקהיל קהילות ברבים, ויש ספר תורה מונח בחיקך, ובכך מפגין התעלמות גמורה מן הגזירות שהוציאו הרומאים.
אָמַר לוֹ: מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ. אָמַר לוֹ: אֲנִי אוֹמֵר לְךָ דְּבָרִים שֶׁל טַעַם, וְאַתָּה אוֹמֵר לִי ״מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ״? תָּמֵהַּ אֲנִי אִם לֹא יִשְׂרְפוּ אוֹתְךָ וְאֶת סֵפֶר תּוֹרָה בָּאֵשׁ! אָמַר לוֹ: רַבִּי, מָה אֲנִי לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא?
רבי חנינא בן תרדיון אמר לו: מן השמים ירחמו ויגנו עליי. רבי יוסי בן קיסמא אמר לו: אני אומר לך דברים של טעם, ואתה אומר לי: מן השמים ירחמו? תמה אני אם הרומאים לא ישרפו גם אותך ואת ספר התורה שלך באש. רבי חנינא בן תרדיון אמר לו: רבי, מה יהיה עלי? האם אני מיועד לחיי העולם הבא?
אָמַר לוֹ: כְּלוּם מַעֲשֶׂה בָּא לְיָדֶךָ? אָמַר לוֹ: מָעוֹת שֶׁל פּוּרִים נִתְחַלְּפוּ לִי בְּמָעוֹת שֶׁל צְדָקָה וְחִלַּקְתִּים לַעֲנִיִּים. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, מֵחֶלְקְךָ יְהִי חֶלְקִי וּמִגּוֹרָלְךָ יְהִי גּוֹרָלִי.
רבי יוסי בן קיסמא אמר לו: האם אירע לך מקרה מיוחד כלשהו שעשוי לשמש סימן? רבי חנינא בן תרדיון אמר לו: בלבלתי את המטבעות שלי שהייתי צריך עבור סעודות פורים עם מטבעות של צדקה, וחילקתי אותן כולן לעניים על חשבוני. רבי יוסי בן קיסמא אמר לו: אם כך הוא, יהי חלקי מחלקך, ויהי גורלי מגורלך.
אָמְרוּ: לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים עַד שֶׁנִּפְטַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קִיסְמָא, וְהָלְכוּ כׇּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי לְקׇבְרוֹ וְהִסְפִּידוּהוּ הֶסְפֵּד גָּדוֹל, וּבַחֲזָרָתָן מְצָאוּהוּ לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים וְסֵפֶר תּוֹרָה מוּנָּח לוֹ בְּחֵיקוֹ.
החכמים אמרו: לא עברו אפילו ימים ספורים עד שרבי יוסי בן קיסמא מת ממחלתו, וכל נכבדי הרומאים הלכו לקבור אותו, והם הספידו אותו בהספד גדול. וכשחזרו, מצאו את רבי חנינא בן תרדיון, שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים, וספר תורה מונח בחיקו.
הֱבִיאוּהוּ וּכְרָכוּהוּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה, וְהִקִּיפוּהוּ בַּחֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וְהִצִּיתוּ בָּהֶן אֶת הָאוּר, וְהֵבִיאוּ סְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר וּשְׁרָאוּם בְּמַיִם וְהִנִּיחוּם עַל לִבּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּצֵא נִשְׁמָתוֹ מְהֵרָה. אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ: אַבָּא, אֶרְאֲךָ בְּכָךְ? אֲמַר לַהּ: אִילְמָלֵי אֲנִי נִשְׂרַפְתִּי לְבַדִּי הָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה לִי, עַכְשָׁיו שֶׁאֲנִי נִשְׂרָף וְסֵפֶר תּוֹרָה עִמִּי, מִי שֶׁמְבַקֵּשׁ עֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה הוּא יְבַקֵּשׁ עֶלְבּוֹנִי.
הם הביאו אותו להישפט, וכרעו אותו במגילת התורה, והקיפו אותו באגודות של ענפים, והציתו אותה באש. והביאו פקעיות של צמר והשרו אותן במים, והניחו אותן על לבו, כדי שנשמתו לא תצא מגופו במהירות, אלא ימות לאט ובייסורים. בתו אמרה לו: אבא, האם עליי לראותך כך? רבי חנינא בן תרדיון אמר לה: אילו אני לבדי הייתי נשרף, היה הדבר קשה לי, אבל עכשיו שאני נשרף יחד עם מגילת תורה, מי שיתבע נקמה על העלבון שנעשה למגילת התורה, הוא גם יתבע נקמה על העלבון שנעשה לי.
אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, מָה אַתָּה רוֹאֶה? אָמַר לָהֶן: (גִּלְיוֹן) [גְּוִילִין] נִשְׂרָפִין וְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת. אַף אַתָּה פְּתַח פִּיךָ וְתִכָּנֵס בְּךָ הָאֵשׁ. אָמַר לָהֶן: מוּטָב שֶׁיִּטְּלֶנָּה מִי שֶׁנְּתָנָהּ, וְאַל יְחַבֵּל הוּא בְּעַצְמוֹ.
תלמידיו אמרו לו: רבנו, מה אתה רואה? רבי חנינא בן תרדיון אמר להם: אני רואה את הקלף נשרף, אך אותיותיו פורחות לשמים. אמרו לו: אף אתה פתח את פיך ותיכנס בך האש, ותמות במהרה. רבי חנינא בן תרדיון אמר להם: מוטב שמי שנתן לי את נשמתי ייטלנה, ואין לאדם לחבול בעצמו כדי למהר את מותו.
אָמַר לוֹ קְלַצְטוֹנֵירִי: רַבִּי, אִם אֲנִי מַרְבֶּה בַּשַּׁלְהֶבֶת וְנוֹטֵל סְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר מֵעַל לִבְּךָ, אַתָּה מְבִיאֵנִי לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא? אָמַר לוֹ: הֵן. הִשָּׁבַע לִי, נִשְׁבַּע לוֹ. מִיָּד הִרְבָּה בַּשַּׁלְהֶבֶת וְנָטַל סְפוֹגִין שֶׁל צֶמֶר מֵעַל לִבּוֹ, יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ בִּמְהֵרָה. אַף הוּא קָפַץ וְנָפַל לְתוֹךְ הָאוּר.
התליין [קלטזטונירי] אמר לו: רבי, אם אגביר את הלהבה ואסיר את פקעיות הצמר מעל לבך, כדי שתמות מהר יותר ותסבול פחות, האם תביאני לחיי העולם הבא? רבי חנינא בן תרדיון אמר לתליין: כן. התליין אמר: הישבע לי, שמה שאתה אומר אמת. רבי חנינא בן תרדיון נשבע לו בשבועה, והתליין מיד הגביר את הלהבה והסיר את פקעיות הצמר מעל לבו, וגרם לנשמתו לצאת מגופו במהירות. גם התליין קפץ ונפל אל תוך האש ומת.
יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן וּקְלַצְטוֹנֵירִי מְזוּמָּנִין הֵן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. בָּכָה רַבִּי וְאָמַר: יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת, וְיֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּכַמָּה שָׁנִים.
בת קול יצאה ואמרה: רבי חנינא בן תרדיון והתליין מזומנים לחיי העולם הבא. כששמע זאת, רבי יהודה הנשיא בכה ואמר: יש מי שקונה את עולמו ברגע אחד, כגון התליין, ויש מי שקונה את עולמו רק בשנים רבות של עמל, כגון רבי חנינא בן תרדיון.
בְּרוּרְיָא דְּבֵיתְהוּ דְּרַבִּי מֵאִיר, בְּרַתֵּיה דְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן הֲוַאי, אֲמַרָה לֵיהּ: זִילָא בִּי מִלְּתָא דְּיָתְבָא אֲחָתַאי בְּקוּבָּה שֶׁל זוֹנוֹת. שְׁקַל תַּרְקַבָּא דְּדִינָרֵי וַאֲזַל, אֲמַר: אִי לָא אִיתְעֲבִיד בַּהּ אִיסּוּרָא — (מִיתְעֲבִיד) [מִתְרְחִישׁ] נִיסָּא, אִי עֲבַדָה אִיסּוּרָא — לָא (אִיתְעֲבִיד) [מִתְרְחִישׁ] לַהּ נִיסָּא.
§ הגמרא מספרת: ברוריה, אשתו של רבי מאיר, הייתה בתו של רבי חנינא בן תרדיון. היא אמרה לרבי מאיר: זהו דבר מבזה עבורי שאחותי יושבת בבית בושת; עליך לעשות משהו כדי להציל אותה. רבי מאיר לקח כלי [טַרְקֵבָא] מלא בדינרים והלך. הוא אמר לעצמו: אם לא נעברה עמה עבירה, ייעשה לה נס; ואם עברה עבירה, לא ייעשה לה נס.
אֲזַל נְקַט נַפְשֵׁיהּ כְּחַד פָּרָשָׁא, אֲמַר לַהּ: (הַשְׁמִיעִנִי) [הִשָּׁמְעִי] לִי. אֲמַרָה לֵיהּ: דַּשְׁתָּנָא אֲנָא. אֲמַר לַהּ: מִתָּרַחְנָא (מִרְתָח). אֲמַרָה לֵיהּ: נְפִישָׁן טוּבָא (וְאִיכָּא טוּבָא הָכָא) דְּשַׁפִּירָן מִינַּאי. אָמַר: שְׁמַע מִינַּהּ לָא עֲבַדָה אִיסּוּרָא, כֹּל דְּאָתֵי אָמְרָה לֵיהּ הָכִי.
רבי מאיר הלך והתחפש לאביר רומי , ואמר לה: היעני לרצונותיי, כלומר, קיימי עמי יחסי אישות. אמרה לו: אני נידה [dashtana] ואיני יכולה. אמר לה: אחכה. אמרה לו: יש הרבה נשים בבית הבושת, ויש הרבה נשים כאן שהן יפות ממני. הוא אמר לעצמו: אני יכול להסיק מתשובותיה שהיא לא עברה עבירה, שכן היא מן הסתם אמרה כך לכל הבאים.
אֲזַל לְגַבֵּי שׁוֹמֵר דִּידַהּ, אֲמַר לֵיהּ: הֲבַהּ נִיהֲלַי, אֲמַר לֵיהּ: מִיסְתְּפֵינָא מִמַּלְכוּתָא, אֲמַר לֵיהּ: שְׁקוֹל תַּרְקַבָּא דְּדִינָרֵי, פַּלְגָא פְּלַח וּפַלְגָא לֶהֱוֵי לָךְ, אֲמַר לֵיהּ: וְכִי שָׁלְמִי מַאי אֶיעְבֵּיד? אֲמַר לֵיהּ: אֵימָא ״אֱלָהָא דְּמֵאִיר עֲנֵנִי״ וּמִתַּצְּלַתְּ, אֲמַר לֵיהּ:
רבי מאיר ניגש אל השומר שלה, ואמר לו: תן לי אותה. השומר אמר לו: אני חושש שאם אעשה כן, אֵיעָנֵשׁ על ידי השלטון. רבי מאיר אמר לו: קח את הכלי הזה המלא בדינרים; תן חצי לשלטון כשוחד, והחצי האחר יהיה לך. השומר אמר לו: אבל כאשר הכסף ייגמר, מה אעשה? רבי מאיר אמר לו: אמור: אלוהי מאיר ענני! ותינצל. השומר אמר לו: