מַתְנִי׳ כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – כְּשֵׁרִים, אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה; חוּץ מִן הַפֶּסַח וְהַחַטָּאת – הַפֶּסַח בִּזְמַנּוֹ, וְהַחַטָּאת בְּכׇל זְמַן.
משנה:כל הזבחים שנשחטו שלא לשמן, כלומר, שבשעת השחיטה הייתה כוונת השוחט להקריב קרבן אחר, כשרים, וניתן להמשיך בעבודות הקרבן ולאכול את בשרם במקום שהדבר שייך. אלא קרבנות אלה לא עלו לבעלים לשם חובה, ולכן עליו להביא קרבן אחר. זוהי ההלכה לגבי כל הקרבנות חוץ מן הפסח ומן החטאת. במקרים אלה, אם הבעלים הקריבם שלא לשמן, הם פסולים. אך יש הבדל בין שני החריגים. קרבן הפסח פסול רק כאשר הוקרב שלא לשמו בזמנו, ביום ארבעה עשר בניסן אחר חצות, ואילו החטאת פסולה בכל זמן שהיא מוקרבת שלא לשמה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף הָאָשָׁם – הַפֶּסַח בִּזְמַנּוֹ, וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם בְּכׇל זְמַן. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הַחַטָּאת בָּאָה עַל חֵטְא, וְהָאָשָׁם בָּא עַל חֵטְא; מָה חַטָּאת – פְּסוּלָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אַף הָאָשָׁם – פָּסוּל שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ.
רבי אליעזר אומר: אף אשם פסול כשהוא נשחט שלא לשמו. לפי שיטתו, הקריאה הנכונה של המשנה היא: קרבן הפסח פסול רק בזמנו הקבוע, ואילו החטאת והאשם פסולים בכל זמן. רבי אליעזר אמר כהסבר: החטאת באה על עשיית עבירה, והאשם בא על עשיית עבירה. כשם שחטאת פסולה כשהיא נשחטת שלא לשמה, כך גם האשם פסול כשהוא נשחט שלא לשמו.
יוֹסֵי בֶּן חוֹנִי אוֹמֵר: הַנִּשְׁחָטִין לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם חַטָּאת – פְּסוּלִין.
יוסי בן חוני אומר: לא רק קרבן הפסח וקרבן החטאת פסולים כאשר שוחטים אותם שלא לשמם, אלא גם קרבנות אחרים שנשחטים לשם קרבן פסח ולשם קרבן חטאת פסולים.
שִׁמְעוֹן אֲחִי עֲזַרְיָה אוֹמֵר: שְׁחָטָן לְשֵׁם גָּבוֹהַּ מֵהֶן – כְּשֵׁרִין, לְשֵׁם נָמוּךְ מֵהֶן – פְּסוּלִין.
שמעון, אחיו של עזריה, אומר שזהו ההבדל: לגבי כל הקרבנות, אם שחט אותם לשם קרבן שדרגת קדושתו גבוהה משלהם, הם כשרים; ואם שחט אותם לשם קרבן שדרגת קדושתו פחותה משלהם, הם פסולים.
כֵּיצַד? קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם קֳדָשִׁים קַלִּים – פְּסוּלִין, קֳדָשִׁים קַלִּים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם קׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים – כְּשֵׁרִין. הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם שְׁלָמִים – כְּשֵׁרִין, שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם בְּכוֹר וּלְשֵׁם מַעֲשֵׂר – פְּסוּלִין.
כיצד? קורבנות מן הסדר המקודש ביותר, כגון קורבנות חטאת ועולה, ששחטן לשם קורבנות בקדושה פחותה, כגון שלמים, פסולים הם. קורבנות בקדושה פחותה ששחטן לשם קורבנות מן הסדר המקודש ביותר כשרים הם. וכן יש הבחנה בין קורבנות שונים בעלי קדושה פחותה. הבכור ומעשר בהמה ששחטן לשם שלמים כשרים הם, שכן קדושת השלמים גדולה יותר. שלמים ששחטן לשם בכור או לשם מעשר בהמה פסולים הם.
גְּמָ׳ לְמָה לִי לְמִיתְנָא ״אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ״? לִיתְנֵי ״וְלֹא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה״!
גמרא: המשנה מלמדת: כל הזבחים שנשחטו שלא לשמם כשרים, אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. הגמרא שואלת: למה לי שהמשנה תלמד הלכה זו בלשון: אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה? שתלמד בפשטות: ולא עלו לבעלים לשם חובה. מה מוסיפה המילה: אלא?
הָא קָא מַשְׁמַע לַן: לַבְּעָלִים הוּא דְּלָא עָלוּ לְשֵׁם חוֹבָה – אֲבָל בִּקְדוּשְׁתַּיְיהוּ קָיְימִי, וְאָסוּר לְשַׁנּוֹיֵי בְּהוּ.
הגמרא משיבה: בהוספת מילה זו, המשנה מלמדת אותנו שהפגם היחיד בנוגע לקרבנות הללו הוא שהם לא יצאו ידי חובת הבעלים, אך הם שומרים על קדושתם, ועדיין אסור לסטות מן הסדר של תהליך הקרבתם, כלומר, את הטקסים הנותרים יש לבצע בכוונה הראויה.
וְכִדְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: עוֹלָה שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – אָסוּר לִזְרוֹק דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ.
וְהֲלָכָה זוֹ הֲלָכָה הִיא בְּהֶתְאֵם לְדִּבְרֵי רָבָא, כְּדִבְרֵי רָבָא: בְּנוֹגֵעַ לְעוֹלָה שֶׁשָּׁחַט אוֹתָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, עֲדַיִן אָסוּר לִזְרוֹק אֶת דָּמָהּ עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ.
אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא, אִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא. אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא: מִשּׁוּם דְּשַׁנִּי בַּהּ – כָּל הָנֵי לִישַׁנֵּי בַּהּ וְלֵיזִיל?!
הגמרא מוסיפה: אם תרצה, הצע טיעון לוגי לתמוך באמירה זו, ואם תרצה, הבא פסוק כהוכחה. הגמרא מפרטת: אם תרצה, הצע טיעון לוגי: רק מפני שאדם אחד סטה מן הנוהל בקורבן שלו פעם אחת, כלומר, בשחיטתו, האם ייתכן שימשיך לסטות מן הנוהל בכל שאר עבודות הקורבן? סטייה אחת אינה מצדיקה סטיות נוספות.
אִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא: ״מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ, כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַה׳ אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה וְגוֹ׳״ – הַאי נְדָבָה?!
ואם תרצה, צטט פסוק: "מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ; כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ [nadarta] נְדָבָה [nedava] לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ" (דברים כג:כד). הגמרא מפרשת את המילים nadarta ו-nedava בדרך דרשנית: האם פסוק זה יכול להתייחס לקורבן נדבה [nedava] ?
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria