Drashot AI Logo
בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל נִכְנָס לְהִשְׁתַּחֲוֹת, שְׁלֹשָׁה אוֹחֲזִין בּוֹ: אֶחָד בִּימִינוֹ, וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ, וְאֶחָד בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת.
משנה: ז:א לאחר שהכוהנים סיימו להקריב את קורבן התמיד של שחר, היו נכנסים אל ההיכל כדי להשתחוות. במקרים שבהם הכוהן הגדול היה נכנס אל ההיכל כדי להשתחוות, היה נכנס לפני שאר הכוהנים. כאשר הכוהן הגדול נכנס אל ההיכל, שלושה כוהנים אוחזים בו כדי לסייע לו ולתמוך בו, כדי להבחין את עבודת הכוהן הגדול מזו של שאר הכוהנים הנכנסים אל ההיכל. אחד הכוהנים אחז בידו הימנית, ואחד הכוהנים אחז בידו השמאלית, ואחד הכוהנים עמד מאחורי הכוהן הגדול, אוחז באבני השוהם היקרות שעל כתפי הכוהן הגדול, על האפוד.
וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמַע הַמְמוּנֶּה קוֹל רַגְלָיו שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא יוֹצֵא, הִגְבִּיהַּ לוֹ אֶת הַפָּרוֹכֶת. נִכְנַס, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא. נִכְנְסוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים, הִשְׁתַּחֲווּ וְיָצְאוּ.
וכאשר הכוהן הממונה שמע את הקול מצעדי הכוהן הגדול, שנוצר על ידי הפעמונים המחוברים לשולי מעילו, הוא ידע שהכוהן הגדול יוצא מן המקדש, והוא הרים את הפרוכת התלויה בפתח האולם עבורו, כדי להקל על יציאתו. לאחר שהכוהן הגדול נכנס והשתחווה ויצא מן המקדש, אחיו הכוהנים נכנסו, השתחוו, ויצאו מן המקדש.
בָּאוּ וְעָמְדוּ עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם. עָמְדוּ הָרִאשׁוֹנִים לִדְרוֹם אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים, וַחֲמִשָּׁה כֵּלִים בְּיָדָם: הַטְּנִי בְּיַד אֶחָד, וְהַכּוּז בְּיַד אֶחָד, וְהַמַּחְתָּה בְּיַד אֶחָד, וְהַבָּזֵךְ בְּיַד אֶחָד, וְכַף וְכִסּוּיוֹ בְּיַד אֶחָד.
משנה ז:ב לאחר שהכוהנים יצאו מן ההיכל, הם באו ועמדו על שתים עשרה המעלות שלפני האולם. חמשת הכוהנים הראשונים עמדו בדרום אחיהם, הכוהנים, שהעלו את איברי קרבן התמיד אל המזבח. ובידי אותם חמישה כוהנים היו חמישה כלים: הטנא עם האפר מן המזבח הפנימי היה בידיו של אחד הכוהנים; והכד עם האפר מן המנורה היה בידיו של אחד הכוהנים; והמחתה הייתה בידיו של אחד הכוהנים; והכלי הקטן יותר, הקערה שהחזיקה את הקטורת, היה בידיו של אחד הכוהנים, זה שהקטיר את הקטורת; והכף וכיסויה היו בידיו של אחד הכוהנים, חברו או קרובו של זה שהקטיר את הקטורת.
וּבֵרְכוּ אֶת הָעָם בְּרָכָה אַחַת. אֶלָּא שֶׁבַּמְּדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָהּ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אַחַת. בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ אוֹמְרִים אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ, וּבַמְּדִינָה בְּכִנּוּיוֹ.
הכוהנים הניחו את כליהם על הקרקע ולאחר מכן בירכו את העם, באמירת ברכה אחת. ברכת הכוהנים נאמרה גם מחוץ למקדש, אך במקדש היא נאמרה באופן שונה, שכן בשאר הארץ הכוהנים היו אומרים אותה כשלוש ברכות, והמאזינים היו עונים אמן לאחר כל ברכה. אבל במקדש היו אומרים אותה כברכה אחת, והמאזינים לא היו משיבים לאחר כל ברכה. אלא, בסיום כל ברכת הכוהנים היו עונים: ברוך אתה ה׳, אלוהי ישראל, מן העולם ועד העולם. במקדש, הכוהנים היו אומרים את השם של אלוהים כפי שהוא כתוב, באותיות יוד, הא, ואו, הא, ואילו בשאר הארץ הכוהנים היו אומרים את שם האלוהים בכינויו,אלף, דלת, נון, יוד.
בַּמְּדִינָה – הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת יְדֵיהֶם כְּנֶגֶד כִּתְפֵיהֶם, וּבַמִּקְדָּשׁ – עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן. חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁאֵין מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם״.
יתר על כן, בשאר חלקי הארץ, בשעה שאומרים את ברכת הכוהנים הכוהנים מגביהים את ידיהם כנגד כתפיהם, ובמקדש הם מגביהים אותן מעל ראשיהם. זו היא ההלכה לגבי כל הכוהנים במקדש, חוץ מן הכוהן הגדול, שאינו מגביה את ידיו מעל הציץ שעל מצחו, שכן שם ה' כתוב על הציץ. רבי יהודה אומר: אף הכוהן הגדול היה מגביה את ידיו מעל הציץ בשעה שאמר את ברכת הכוהנים במקדש, שנאמר לגבי ברכת הכוהנים שאמר אהרן הכוהן הגדול: "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם" (ויקרא ט:כב).
בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל רוֹצֶה לְהַקְטִיר, הָיָה עוֹלֶה בַּכֶּבֶשׁ, וְהַסְּגָן בִּימִינוֹ. הִגִּיעַ לְמַחֲצִית הַכֶּבֶשׁ, אָחַז הַסְּגָן בִּימִינוֹ וְהֶעֱלָהוּ.
משנה ז:ג הכהן הגדול זכאי להקריב כל קרבן המובא אל המקדש, לפי שיקול דעתו. כאשר הכהן הגדול מבקש להקטיר את האיברים של קרבן התמיד ואת מנחת הנסכים הנלווית, הוא היה עולה בכבש אל המזבח, והסגן הכהן הגדול היה הולך לימינו. כאשר הגיע למחצית גובהו של הכבש, הסגן היה אוחז ביד ימינו ומעלה אותו אל המזבח שבראש הכבש.
וְהוֹשִׁיט לוֹ הָרִאשׁוֹן הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶן, וּזְרָקָן. הוֹשִׁיט הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן שְׁתֵּי הַיָּדַיִם, נוֹתְנָן לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶן, וּזְרָקָן. נִשְׁמַט הַשֵּׁנִי וְהָלַךְ לוֹ. וְכָךְ הָיוּ מוֹשִׁיטִין לוֹ שְׁאָר כׇּל הָאֵבָרִין, וְהוּא סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן וְזוֹרְקָן. וּבִזְמַן שֶׁהוּא רוֹצֶה – הוּא סוֹמֵךְ, וַאֲחֵרִים זוֹרְקִין.
והראשון מבין תשעת הכוהנים שהעלו את האיברים אל המזבח מסר לכוהן הגדול את הראש ואת הרגל האחורית של הקרבן, והכוהן הגדול סמך את ידיו עליהם ואז השליך אותם על אש המזבח. לאחר מכן השני מבין תשעת הכוהנים מסר את שתי הרגליים הקדמיות של הקרבן לראשון שבכוהנים. הוא נתן אותן לכוהן הגדול, אשר סמך את ידיו עליהן ואז השליך אותן על אש המזבח. באותה שעה, השני שבכוהנים נסתלק והלך. וכך באותו אופן היו הכוהנים מוסרים לכוהן הגדול את שאר כל האיברים, והוא היה סומך את ידיו עליהם ואז משליך אותם על אש המזבח. וכאשר ירצה, הוא סומך את ידיו ואחרים משליכים את האיברים על האש.
בָּא לוֹ לְהַקִּיף אֶת הַמִּזְבֵּחַ, מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל – מִקֶּרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. נָתְנוּ לוֹ יַיִן לְנַסֵּךְ.
כאשר הכהן הגדול, שעמד בראש הכבש בצדו הדרומי של המזבח, בא להקיף את המזבח כדי להגיע לקרן הדרומית-מערבית, שם היה מנסך את היין, מהיכן הוא מתחיל? הוא מתחיל מן הקרן הדרומית-מזרחית וממשיך אל הקרן הצפונית-מזרחית, אחר כך אל הקרן הצפונית-מערבית, ולבסוף מגיע אל הקרן הדרומית-מערבית. באותה שעה הכוהנים נתנו לו יין לנסך.
הַסְּגָן עוֹמֵד עַל הַקֶּרֶן, וְהַסּוּדָרִים בְּיָדוֹ. שְׁנֵי כֹּהֲנִים עוֹמְדִין עַל שֻׁלְחַן הַחֲלָבִים, וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בְּיָדָם. תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ.
הסגן עומד לצד הכהן הגדול בקרן המזבח והבדים הם בידו, כדי שיוכל להניף אותם לאות ללויים להתחיל לשיר כאשר הכהן הגדול יוצק את הנסך. שני כוהנים עומדים ליד שולחן השיש של החלבים, שבו הונחו האיברים והחלבים לפני שנלקחו אל המזבח, והיו שתי חצוצרות כסף בידיהם. שני הכוהנים הללו תקעו תקיעה, קול ארוך ורצוף; לאחר מכן הריעו תרועה, סדרה של קולות קצרים; ולבסוף הם תקעו שוב תקיעה כדי להתריע ללויים להתכונן לאמירת המזמור.
בָּאוּ וְעָמְדוּ אֵצֶל בֶּן אַרְזָא, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ. שָׁחָה לְנַסֵּךְ, וְהֵנִיף הַסְּגָן בַּסּוּדָרִים, וְהִקִּישׁ בֶּן אַרְזָא בַּצִּלְצָל, וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר. הִגִּיעוּ לַפֶּרֶק, תָּקְעוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ הָעָם. עַל כׇּל פֶּרֶק – תְּקִיעָה, וְעַל כׇּל תְּקִיעָה – הִשְׁתַּחֲוָיָה. זֶהוּ סֵדֶר הַתָּמִיד לַעֲבוֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ, יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן.
הכהנים עם החצוצרות באו ועמדו ליד בן ארזא, התואר שניתן לאדם שהיה ממונה על הקשת המצלתיים, אחד לימינו ואחד לשמאלו. ואז הכהן הגדול התכופף ליצוק את הנסך, והסגן הניף את הסודרים, ובן ארזא הקיש במצלתיים, והלוויים אמרו את המזמור של אותו יום בשבוע. כל מזמור היה מחולק לשלושה חלקים. בכל פעם שהלוויים הגיעו אל סוף חלק אחד של המזמור, הכהנים תקעו תקיעה, והעם שבעזרה השתחוו. בסוף כל חלק הייתה תקיעה, ועל כל תקיעה הייתה השתחוויה. זהו סדר הקרבת קרבן התמיד בעבודת בית אלוהינו; יהי רצון מלפניו שייבנה במהרה בימינו, אמן.
הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בַּמִּקְדָּשׁ: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיוּ אוֹמְרִים ״לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיוֹשְׁבֵי בָהּ״. בַּשֵּׁנִי הָיוּ אוֹמְרִים ״גָּדוֹל ה׳ וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קׇדְשׁוֹ״. בִּשְׁלִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים ״אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפּוֹט״. בָּרְבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִים ״אֵל נְקָמוֹת ה׳ אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ״. בַּחֲמִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים ״הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב״. בַּשִּׁשִּׁי הָיוּ אוֹמְרִים ״ה׳ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ וְגוֹמֵר״. בַּשַּׁבָּת הָיוּ אוֹמְרִים ״מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת״ – מִזְמוֹר שִׁיר לֶעָתִיד לָבוֹא, לְיוֹם שֶׁכּוּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.
משנה ז:ד להלן רשימה של המזמור היומי שכל אחד מן הלוויים היה אומר במקדש. ביום הראשון של השבוע היו אומרים את המזמור הפותח: "מזמור לדוד. לַיהוָה הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ" (תהילים, פרק כד). ביום השני היו אומרים את המזמור הפותח: "שיר מזמור לבני קרח. גָּדוֹל יְהוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד, בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ" (תהילים, פרק מח). ביום השלישי היו אומרים את המזמור הפותח: "מזמור לאסף. אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל; בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט" (תהילים, פרק פב). ביום הרביעי היו אומרים את המזמור הפותח: "אֵל נְקָמוֹת יְהוָה, אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ" (תהילים, פרק צד). ביום החמישי היו אומרים את המזמור הפותח: "למנצח על הגתית לאסף. הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ; הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב" (תהילים, פרק פא). ביום השישי היו אומרים את המזמור הפותח: "יְהוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ; לָבֵשׁ יְהוָה, עֹז הִתְאַזָּר" (תהילים, פרק צג). בשבת היו אומרים את המזמור הפותח: "מזמור שיר ליום השבת" (תהילים, פרק צב). דבר זה מתפרש כמזמור, שיר לעתיד לבוא, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.
הֲדַרַן עֲלָךְ בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת תָּמִיד

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria