כְּתָבָהּ עַל שְׁנֵי דַּפִּין — פְּסוּלָה. ״סֵפֶר״ אֶחָד אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה סְפָרִים.
אם כתב את המגילה על שני דפים נפרדים , הרי היא פסולה, שכן הרחמן אומר בתורה: "מגילה", בלשון יחיד. יש לכותבה על מגילה אחת ולא על שתיים או שלוש מגילות.
כָּתַב אוֹת אַחַת וּמָחַק אוֹת אַחַת, וְכָתַב אוֹת אַחַת וּמָחַק אוֹת אַחַת — פְּסוּלָה, דִּכְתִיב: ״וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כׇּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת״.
אם כתב אות אחת ומחק את אות אחת זו במים, ואחר כך כתב אות נוספת ומחק את אות אחת זו, הרי זה פסול, שנאמר: "ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת" (במדבר ה:ל). יש לכתוב את כל הפרשה בשלמותה ורק לאחר מכן למחוק אותה כולה בבת אחת.
בָּעֵי רָבָא: כָּתַב שְׁתֵּי מְגִילּוֹת לִשְׁתֵּי סוֹטוֹת, וּמְחָקָן לְתוֹךְ כּוֹס אֶחָד, מַהוּ? כְּתִיבָה לִשְׁמָהּ בָּעֵינַן, וְהָאִיכָּא, אוֹ דִילְמָא בָּעֵינַן נָמֵי מְחִיקָה לִשְׁמָהּ?
§ רבא העלה דילמה: אם כתב שתי מגילות עבור שתי נשים סוטה נפרדות אך לאחר מכן מחק את שתיהן בכוס אחת, מהי ההלכה? האם אנו דורשים שרק הכתיבה תיעשה לשם אישה מסוימת, ובמקרה זה הדבר אכן מתקיים כאן? או שמא אנו דורשים שגם המחיקה תיעשה לשם אישה מסוימת, דבר שאינו מתקיים כאן, שכן שתי המגילות נמחקות יחד?
וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר בָּעֵינַן נָמֵי מְחִיקָה לִשְׁמָהּ, מְחָקָן בִּשְׁתֵּי כוֹסוֹת וְחָזַר וְעֵירְבָן, מַהוּ? מְחִיקָה לִשְׁמָהּ בָּעֵינַן, וְהָאִיכָּא, אוֹ דִילְמָא הָא לָאו דִּידַהּ קָא שָׁתְיָא וְהָא לָאו דִּידַהּ קָא שָׁתְיָא?
ואם תאמר כי אנו דורשים שגם המחיקה תהיה לשם כל אישה מסוימת, אז אם הכהן מחק אותם בשני כוסות ולאחר מכן ערבב שוב יחד את המים משניהם, מהי ההלכה? האם אנו דורשים שרק המחיקה תהיה לשם אישה מסוימת, ובמקרה זה הדבר הושג כאן? או שמא מאחר שזו סוטהאינה שותה רק ממימיה שלה ואותה סוטהאינה שותה רק ממימיה שלה, המים פסולים?
וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר הָא לָאו דִּידַהּ קָא שָׁתְיָא וְהָא לָאו דִּידַהּ קָא שָׁתְיָא, חָזַר וְחִלְּקָן, מַהוּ? יֵשׁ בְּרֵירָה, אוֹ אֵין בְּרֵירָה? תֵּיקוּ.
ואם יתר על כן, אם תאמר שהמים פסולים משום שזו אינה שותה רק ממימיה שלה וזו אינה שותה רק ממימיה שלה, מה הדין אם לאחר ערבוב שני כוסות המים יחד הכהן חילק אותם שוב לשתי כוסות ונתן אחת לכל אחת? מהי ההלכה אז? האם יש בירור למפרע, ובמקרה כזה אפשר לטעון שכל אישה שתתה את מימיה שלה, או שאין בירור למפרע? הגמרא משיבה: הספק יעמוד בלא הכרעה.
בָּעֵי רָבָא: הִשְׁקָהּ בְּסִיב, מַהוּ? בִּשְׁפוֹפֶרֶת, מַהוּ? דֶּרֶךְ שְׁתִיָּה בְּכָךְ, אוֹ אֵין דֶּרֶךְ שְׁתִיָּה בְּכָךְ? תֵּיקוּ.
רבא העלה דילמה: אם הכהן השקה את מי המרים את הסוטה דרך סיב של דקל, מהו ההלכה? או אם השקה אותה דרך שפופרת, מהו ההלכה? האם זה נחשב דרך שתייה רגילה, או שאינו נחשב דרך שתייה רגילה, ובמקרה כזה המעשה פסול? הגמרא משיבה: הדילמה תעמוד בלא הכרעה.
בָּעֵי רַב אָשֵׁי: נִשְׁפְּכוּ מֵהֶן וְנִשְׁתַּיְּירוּ מֵהֶן, מַהוּ? תֵּיקוּ.
רב אשי העלה דילמה: אם חלק מן המים של הסוטה נשפך החוצה וחלק מהם נשאר בכוס, מהי ההלכה? האם די בכך שהאישה תשתה חלק מן המים שבהם נמחקה המגילה, או שעליה לשתות את כולם? הגמרא משיבה: הדילמה תעמוד ללא הכרעה.
אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב: שְׁתֵּי שְׁבוּעוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּסּוֹטָה. לָמָּה? אַחַת קוֹדֶם שֶׁנִּמְחֲקָה מְגִילָּה, וְאַחַת לְאַחַר שֶׁנִּמְחֲקָה.
§ רבי זירא אומר כי רב אומר: בנוגע לשתי השבועות שנאמרו לגבי הסוטה: "והשביע אותה הכהן" (במדבר ה:19), ו: "והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה" (במדבר ה:21), מדוע שתיהן נחוצות? אחת צריכה להינתן לפני שמוחקים את המגילה ואחת צריכה להינתן לאחר שהיא נמחקת.
מַתְקֵיף לַהּ רָבָא: תַּרְוַיְיהוּ קוֹדֶם שֶׁנִּמְחֲקָה מְגִילָּה כְּתִיבָן? אֶלָּא אָמַר רָבָא: אַחַת שְׁבוּעָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ אָלָה, וְאַחַת שְׁבוּעָה שֶׁאֵין עִמָּהּ אָלָה.
רבא מקשה על כך: שתי השבועות כתובות בתורה לפני כל אזכור של המגילה הנמחקת . מה הבסיס לטעון ששבועה אחת הושבעה לאחר מכן? אלא אמר רבא: אף על פי ששתי השבועות מושבעות לפני שהסוטה שותה, שתי השבועות שונות: אחת היא שבועה שיש עמה אלה, ואחת היא שבועה שאין עמה אלה.
הֵיכִי דָּמֵי שְׁבוּעָה שֶׁיֵּשׁ עִמָּהּ אָלָה? אָמַר רַב עַמְרָם אָמַר רַב: ״מַשְׁבִּיעַנִי עָלַיִךְ שֶׁלֹּא נִטְמֵאת, שֶׁאִם נִטְמֵאת יָבוֹאוּ בִּיךְ״.
הגמרא שואלת: מהן הנסיבות של שבועה שיש עמה קללה? מהו נוסח השבועה הזאת? רב עמרם אומר שרב אומר: הכהן אומר: אני משביע אותך שאת דוברת אמת בטענתך שלא נטמאת, שכן אם נטמאת, כל הקללות הללו יבואו עלייך.
אָמַר רָבָא: אָלָה לְחוֹדַהּ קָיְימָא וּשְׁבוּעָה לְחוֹדַהּ קָיְימָא! אֶלָּא אָמַר רָבָא: ״מַשְׁבִּיעַנִי עָלַיִךְ שֶׁאִם נִטְמֵאת יָבוֹאוּ בִּיךְ״.
רבא אמר: אין זה מספיק, שכן הקללה עומדת בפני עצמה והשבועה עומדת בפני עצמה. הן נאמרות באמירות נפרדות, ואין לראות בכך שבועה שיש עמה קללה. אלא אמר רבא: הכהן אומר: אני משביע אותך שאם נטמאת, כל הקללות הללו יבואו עלייך.
אָמַר רַב אָשֵׁי: אָלָה — אִיכָּא, שְׁבוּעָה — לֵיכָּא! אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: ״מַשְׁבִּיעַנִי עָלַיִךְ שֶׁלֹּא נִטְמֵאת, וְאִם נִטְמֵאת יָבוֹאוּ בִּיךְ״.
רב אשי אמר: אף זה אינו מספיק, שכן יש קללה אבל אין שבועה שלא נטמאה. אלא, רב אשי אמר: הכהן צריך לומר: אני משביע אותך שלא נטמאת, ושאם נטמאת כל הקללות הללו יבואו עלייך. כאן השבועה עצמה כוללת את הקללה.
מַתְנִי׳ עַל מָה הִיא אוֹמֶרֶת ״אָמֵן״ ״אָמֵן״ — אָמֵן עַל הָאָלָה, אָמֵן עַל הַשְּׁבוּעָה. אָמֵן מֵאִישׁ זֶה, אָמֵן מֵאִישׁ אַחֵר. אָמֵן שֶׁלֹּא שָׂטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה
משנה:על מה היא אומרת: "אמן, אמן" (במדבר ה:כב), פעמיים, כפי שנאמר בפסוק? המשנה מסבירה שזה כולל את הדברים הבאים: אמן על האלה, שכן היא מקבלת על עצמה את האלה אם היא אשמה, ואמן על השבועה, שכן היא מצהירה שאינה נטמאה. היא אומרת: אמן אם נאפתי עם האיש הזה שעליו הוזהרתי, אמן אם נאפתי עם איש אחר. אמן שלא סטיתי כאשר הייתי מאורסת ולא לאחר שהייתי נשואה,