רַב פָּפָּא אָמַר: כִּיסִין אַלּוּגִּין רְמָא לֵיהּ, דִּתְנַן: הַלּוֹקֵחַ יַיִן מִבֵּין הַכּוּתִים
רב פפא אמר נוסח נוסף לשאלתו של ריש לקיש. הוא העלה סתירה בין המשנה כאן העוסקת בארנקים לבין משנה אחרת המתייחסת למידת לוג. כפי שלמדנו במשנה (דמאי ז:ד): במקרה של מי שקונה יין מן השומרונים [כותים] ויש מקום לחשוש שלא הופרשו תרומה ומעשרות, והוא אינו יכול להפרישם לפני תחילת השבת, מה עליו לעשות?
אוֹמֵר: ״שְׁנֵי לוּגִּין שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ – הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה, עֲשָׂרָה – מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, תִּשְׁעָה – מַעֲשֵׂר שֵׁנִי״, וּמֵיחֵל וְשׁוֹתֶה מִיָּד, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
המשנה מסבירה שהוא נוהג כך. אם, למשל, יש מאה לוג של יין בחביות, הוא אומר: שני לוג שאפריש בעתיד הם תרומה, שכן המידה הממוצעת הקבועה של תרומה היא אחד מחמישים; עשרהלוג הם מעשר ראשון; ועשירית מן היתרה, שהם תשעהלוג, הם מעשר שני. והוא מחלל את המעשר השני שיפריש בעתיד, ומעביר את קדושתו לכסף, והוא רשאי לשתות את היין שבחבית מיד, בהסתמך על ההפרשה שיבצע לאחר מכן. זו דעתו של רבי מאיר.
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסְרִים! אֲמַר לֵיהּ: סֵיפָא דְּמַתְנִיתִין בְּאוֹמֵר ״לֹא יִפָּטֵר כִּיס זֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ״.
רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרים לעשות כן. שלושה חכמים אלה דוחים את עקרון הברירה למפרע, שעליו נשענת שיטה זו, שכן בזמן ההצהרה זהותם של החלקים המסוימים של היין שיהיו תרומה ומעשרות אינה ידועה. אפילו לדעת רבי מאיר, אפשר להסתמך על ברירה למפרע רק במקרה שהוא אומר: מה שאפריש בעתיד. במקרה של המשנה כאן, כל פרוטה עשויה להיות זו המקודשת, ואי אפשר להסתמך על האחרונה. רבי יוחנן אמר לו: הסיפא של המשנה עוסקת במצב שבו אדם אמר: ארנק זה לא יהיה פטור מהקדש, ובמקרה כזה מבינים שהוא מתכוון לפרוטה האחרונה שנותרה בארנק.
הַדְרָן עֲלָךְ הַשָּׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת מְעִילָה
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria