בָּאֵשׁ, וְלֹא נִבְכֶּה?! אָמַר לָהֶן: לְכָךְ אֲנִי מְצַחֵק, וּמָה לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ כָּךְ, לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
באש, ולא נבכה? רבי עקיבא אמר להם: משום כך אני צוחק. אם למי שמפרים את רצונו, הרשעים, כך הוא הדבר והם מקבלים שכר על מעט המעשים הטובים שעשו, למי שעושים את רצונו, על אחת כמה וכמה שיקבלו שכר.
שׁוּב פַּעַם אַחַת הָיוּ עוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַצּוֹפִים קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת רָאוּ שׁוּעָל שֶׁיָּצָא מִבֵּית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, הִתְחִילוּ הֵן בּוֹכִין וְרַבִּי עֲקִיבָא מְצַחֵק. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְצַחֵק? אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים? אָמְרוּ לוֹ: מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת״, וְעַכְשָׁיו שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בּוֹ, וְלֹא נִבְכֶּה?!
הגמרא מספרת על מעשה נוסף הנוגע לאותם חכמים. בהזדמנות אחרת היו עולים לירושלים לאחר חורבן המקדש. כאשר הגיעו להר הצופים וראו את מקום המקדש, קרעו את בגדיהם באבל, בהתאם להלכה. כאשר הגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא ממקום קודש הקודשים. הם החלו לבכות, ורבי עקיבא היה צוחק. אמרו לו: על מה אתה צוחק? רבי עקיבא אמר להם: ועל מה אתם בוכים? אמרו לו: זהו המקום שעליו נאמר: "והזר הקרב יומת" (במדבר א:נא), ועכשיו שועלים מהלכים בו; ולא נבכה?
אָמַר לָהֶן: לְכָךְ אֲנִי מְצַחֵק, דִּכְתִיב: ״וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָה בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ״ – וְכִי מָה עִנְיַן אוּרִיָּה אֵצֶל זְכַרְיָה? אוּרִיָּה בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, וּזְכַרְיָה בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי! אֶלָּא: תָּלָה הַכָּתוּב נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה.
רבי עקיבא אמר להם: לכן אני צוחק, כפי שנכתב, כאשר אלוהים גילה את העתיד לנביא ישעיהו: "ואעידה לי עדים נאמנים, את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו" (ישעיהו ח:ב). וכי מה הקשר בין אוריה לזכריה? הוא מבהיר את הקושי: אוריה התנבא בתקופת בית המקדש הראשון, וזכריה התנבא בתקופת בית המקדש השני, שכן היה בין אלה ששבו לציון מבבל. אלא שהפסוק קבע כי קיומה של נבואת זכריה תלוי בקיומה של נבואת אוריה.
בְּאוּרִיָּה כְּתִיב ״לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ״, בִּזְכַרְיָה כְּתִיב ״עוֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם״. עַד שֶׁלֹּא נִתְקַיְּימָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה הָיִיתִי מִתְיָירֵא שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵּים נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, עַכְשָׁיו שֶׁנִּתְקַיְּימָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה – בְּיָדוּעַ שֶׁנְּבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה מִתְקַיֶּימֶת. בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ לוֹ: עֲקִיבָא נִיחַמְתָּנוּ, עֲקִיבָא נִיחַמְתָּנוּ.
בנבואתו של אוריה כתוב: “לכן בגללכם ציון שדה תיחרש, וירושלים תהיה לעיי חורבות, והר הבית כבמות יער” (מיכה ג׳:י״ב), מקום שבו מצויים שועלים. יש מסורת רבנית שנבואה זו נאמרה על ידי אוריה. בנבואתו של זכריה כתוב: “עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים” (זכריה ח׳:ד׳). עד שנבואתו של אוריה בנוגע לחורבן העיר התקיימה, פחדתי שנבואתו של זכריה לא תתקיים, שכן שתי הנבואות קשורות זו בזו. עכשיו, משנבואתו של אוריה התקיימה, ברור שנבואתו של זכריה עודנה תקפה. הגמרא מוסיפה: החכמים אמרו לו, בנוסח זה: עקיבא, ניחמתנו; עקיבא, ניחמתנו.
הֲדַרַן עֲלָךְ אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת מַכּוֹת
נשוב אליך ורכשנו את מסכת מכות.