הָאִשָּׁה נִקְנֵית בְּשָׁלֹשׁ דְּרָכִים, וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בִּשְׁתֵּי דְרָכִים. נִקְנֵית בְּכֶסֶף, בִּשְׁטָר, וּבְבִיאָה. בְּכֶסֶף: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בְּדִינָר וּבְשָׁוֶה דִּינָר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בִּפְרוּטָה וּבְשָׁוֶה פְּרוּטָה. וְכַמָּה הִיא פְּרוּטָה – אֶחָד מִשְּׁמֹנָה בָּאִיסָּר הָאִיטַלְקִי.
משנה:האישה נקנית ב, כלומר, מתארסת לאיש להיות לו לאישה בשלוש דרכים, וקונה את עצמה, כלומר, מסיימת את נישואיה, בשתי דרכים. המשנה מפרטת: היא נקנית בכסף, בשטר, ובביאה. לגבי קידושין בכסף, יש מחלוקת בין תנאים: בית שמאי אומרים שהיא יכולה להיקנות בדינר אחד או בכל דבר שהוא שווה דינר אחד. ובית הלל אומרים: היא יכולה להיקנות בפרוטה אחת, מטבע נחושת קטנה, או בכל דבר שהוא שווה פרוטה אחת. המשנה מוסיפה ומבהירה: וכמה היא שוויה של פרוטה אחת, לפי הערך הקבוע של כסף? המשנה מסבירה שזהו שמינית האיסר האיטלקי, שהוא מטבע כסף קטן.
וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בְּגֵט וּבְמִיתַת הַבַּעַל. הַיְּבָמָה נִקְנֵית בְּבִיאָה, וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בַּחֲלִיצָה וּבְמִיתַת הַיָּבָם.
ואישה קונה את עצמה בגט או במיתת הבעל. יבמה, כלומר אישה שבעלה, שהיה לו אח, מת בלא ילדים, נקנית לאחיו של המת, היבם, רק בביאה. וקונה את עצמה, כלומר משתחררת מזיקת הייבום שלה, בחליצה או במיתת היבם.
גְּמָ׳ הָאִשָּׁה נִקְנֵית. מַאי שְׁנָא הָכָא דְּתָנֵי ״הָאִשָּׁה נִקְנֵית״, וּמַאי שְׁנָא הָתָם דְּתָנֵי ״הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ״? מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִיתְנֵי כֶּסֶף,
גמרא: המשנה מלמדת כי אישה יכולה להיקנות בשלוש דרכים. הגמרא שואלת: מה שונה כאן שמשנה זו מלמדת: האישה נקנית, בלשון קניין, ומה שונה שם, בתחילת הפרק הבא (מב ע"א), שמלמדת: האיש מקדש, בלשון קידושין? הגמרא מסבירה: במשנה זו התנא השתמש בלשון קניין מפני שרצה ללמד על קידושין באמצעות כסף, שהוא אמצעי החליפין הרגיל במעשה קניין.
וְכֶסֶף מְנָא לַן – גָּמַר ״קִיחָה״ ״קִיחָה״ מִשְּׂדֵה עֶפְרוֹן. כְּתִיב הָכָא: ״כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה״, וּכְתִיב הָתָם: ״נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי״,
הגמרא ממשיכה בהסברה: ומנין לנו שקידושין נעשים על ידי נתינת כסף? דבר זה נלמד באמצעות גזירה שווה בין הלשון המבטאת לקיחה האמורה לגבי קידושין לבין מן הלשון המבטאת לקיחה האמורה לגבי שדה עפרון. כיצד? נאמר כאן, לגבי נישואין: "כי יקח איש אשה" (דברים כד:א), ונאמר שם, בעניין קנייתו של אברהם את שדה מערת המכפלה מעפרון החתי: "כסף השדה קח ממני" (בראשית כג:יג). גזירה שווה זו מלמדת שכשם ששדה עפרון נקנה בכסף, כך גם אישה נקנית בכסף.
וְקִיחָה אִיקְּרִי ״קִנְיָן״, דִּכְתִיב: ״הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם״.
הגמרא ממשיכה: ולקיחת שדה עפרון נקראת קניין בתורה, כפי שנכתב באותו עניין: "השדה אשר קנה אברהם" (בראשית כ"ה:י').
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria