Drashot AI Logo
שֶׁנֶּאֱמַר: ״פְּעֻלְּתַי הַשְּׁמִינִי״, וּכְתִיב ״כִּי בֵרְכוֹ אֱלֹהִים״. ״כׇּל אֵלֶּה מִבְּנֵי עֹבֵד אֱדֹם הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם אִישׁ חַיִל בַּכֹּחַ לַעֲבֹדָה שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם לְעֹבֵד אֱדֹם״.
כפי שנאמר: "ולעובד-אדום היו בנים… פעלתי השמיני," ובהמשך אותו פסוק נכתב: "כי ברכו אלוהים" (דברי הימים א כו:ד–ה); לכאורה, שמונת הילדים הללו היו הברכה, כפי שנאמר: "כל אלה מבני עובד-אדום; המה ובניהם ואחיהם, אנשי חיל בכוח לעבודה; שישים ושניים לעובד-אדום" (דברי הימים א כו:ח). כל אחת מתשע הנשים ילדה שישה בנים, ובסך הכול חמישים וארבעה. אם מוסיפים את שמונת המקוריים, היו שישים ושניים בסך הכול.
אָמַר רַבִּי אָבִין הַלֵּוִי: כׇּל הַדּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה — שָׁעָה דּוֹחַקְתּוֹ. וְכׇל הַנִּדְחֶה מִפְּנֵי הַשָּׁעָה — שָׁעָה נִדְחֵת מִפָּנָיו.
רבי אבין הלוי אמר: אם אדם דוחק את השעה ומנסה לנצל הזדמנות שאינו ראוי לה, השעה דוחקתו והוא נדחק הצידה. אם אדם נכנע לשעה ומוותר על הזדמנות שנקרית לפניו, השעה נכנעת לו.
מִדְּרַבָּה וְרַב יוֹסֵף. דְּרַב יוֹסֵף סִינַי וְרַבָּה עוֹקֵר הָרִים, אִצְטְרִיכָא לְהוּ שַׁעְתָּא. שְׁלַחוּ לְהָתָם: סִינַי וְעוֹקֵר הָרִים, אֵיזֶה מֵהֶם קוֹדֵם? שְׁלַחוּ לְהוּ: סִינַי קוֹדֵם, שֶׁהַכֹּל צְרִיכִין לְמָרֵי חִטַּיָּא. אַף עַל פִּי כֵן לֹא קִבֵּל עָלָיו רַב יוֹסֵף, דְּאָמְרִי לֵיהּ כַּלְדָּאֵי: מָלְכַתְּ תַּרְתֵּין שְׁנִין.
ייתכן שהדבר נלמד ממעשה שבו היו מעורבים רבה ורב יוסף, שכן רב יוסף היה סיני, בקי מאוד, ורבה היה עוקר הרים, חריף מאוד. הגיע הרגע שבו נזקקו להם; היה צריך לבחור אחד מהם לראש הישיבה. שלחו את השאלה הבאה לשם, לחכמי ארץ ישראל: מי קודם, סיני או עוקר הרים? שלחו להם בתשובה: סיני קודם, שכן הכול צריכים לבעל החיטים, מי שבקי במקורות. אף על פי כן, רב יוסף לא קיבל את המינוי, מפני שהכשדים האסטרולוגים אמרו לו: אתה תכהן כראש הישיבה במשך שנתיים.
מְלַךְ רַבָּה עֶשְׂרִין וְתַרְתֵּין שְׁנִין, מְלַךְ רַב יוֹסֵף תַּרְתֵּין שְׁנִין וּפַלְגָא.
רבה עמד בראש הישיבה במשך עשרים ושתיים שנה. לאחר שנפטר, רב יוסף עמד בראש במשך שנתיים וחצי. אף שלא ניצל את ההזדמנות שנקרתה לפניו, בסופו של דבר קיים את מה שנועד לו.
כֹּל הָנָךְ שְׁנֵי דִּמְלַךְ רַבָּה, אֲפִילּוּ אוּמָּנָא לְבֵיתֵיהּ לָא קְרָא.
הגמרא מספרת שכל אותן שנים שבהן רבה עמד בראש, רב יוסף אפילו לא קרא למקיז דם לביתו. רב יוסף לא נהג אפילו במעט סמכותיות, והיה הולך לחפש את מקיז הדם במקום לקרוא לו לבוא אליו.
וְאָמַר רַבִּי אָבִין הַלֵּוִי: מַאי דִּכְתִיב ״יַעַנְךָ ה׳ בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב״, אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְלֹא אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְיִצְחָק? מִכָּאן לְבַעַל הַקּוֹרָה שֶׁיִּכָּנֵס בְּעׇבְיָהּ שֶׁל קוֹרָה.
ורבי אבין הלוי אמר: מהי משמעות מה שנאמר: "ה' יענך ביום צרה; ישגבך שם אלוהי יעקב" (תהילים כ:ב)? וכי הקדוש ברוך הוא הוא דווקא אלוהי יעקב ולא אלוהי אברהם ויצחק? אלא, מכאן נגזר העיקרון הכללי: מי שבבעלותו קורה, עליו לגשת כשהוא נושא את החלק העבה של הקורה. בנאי, הנושא קורה כדי לקובעה בבניין, חייב לכוונן אותה ולמדוד בקפידה כדי שהחלק העבה של הקורה יתאים למקומו; כך גם יעקב, שהוליד וגידל את הילדים שעתידים היו להיות עם ישראל, צריך להמשיך להתפלל עליהם ולהשלים את מלאכת בניין האומה.
וְאָמַר רַבִּי אָבִין הַלֵּוִי: כׇּל הַנֶּהֱנֶה מִסְּעוּדָה שֶׁתַּלְמִיד חָכָם שָׁרוּי בְּתוֹכָהּ, כְּאִילּוּ נֶהֱנֶה מִזִּיו שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכׇל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים״, וְכִי לִפְנֵי אֱלֹהִים אָכְלוּ? וַהֲלֹא לִפְנֵי מֹשֶׁה אָכְלוּ!
ורבי אבין הלוי אמר: כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם מצוי בה, כאילו נהנה מזיו השכינה, שנאמר: "ויבוא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה לפני האלוהים" (שמות יח:יב). וכי באמת לפני האלוהים אכלו? והלא לפני משה אכלו?
אֶלָּא לוֹמַר לָךְ כׇּל הַנֶּהֱנֶה מִסְּעוּדָה שֶׁתַּלְמִיד חָכָם שָׁרוּי בְּתוֹכָהּ — כְּאִילּוּ נֶהֱנֶה מִזִּיו שְׁכִינָה.
אלא, פסוק זה בא לומר לך שמי שמשתתף בסעודה שבה נוכח תלמיד חכם, כאילו נהנה מזיו השכינה.
וְאָמַר רַבִּי אָבִין הַלֵּוִי: הַנִּפְטָר מֵחֲבֵרוֹ אַל יֹאמַר לוֹ ״לֵךְ בְּשָׁלוֹם״, אֶלָּא ״לֵךְ לְשָׁלוֹם״, שֶׁהֲרֵי יִתְרוֹ שֶׁאָמַר לוֹ לְמֹשֶׁה ״לֵךְ לְשָׁלוֹם״, עָלָה וְהִצְלִיחַ. דָּוִד שֶׁאָמַר לוֹ לְאַבְשָׁלוֹם ״לֵךְ בְּשָׁלוֹם״, הָלַךְ וְנִתְלָה.
ורבי אבין הלוי אמר: הנפרד מחברו אל יאמר לו: לך בשלום, אלא, יאמר לו: לך לשלום. כפי שאנו רואים שמצד אחד, יתרו אמר למשה: "לך לשלום" (שמות ד:יח), ומשה עלה והצליח. ומצד אחר, דוד אמר לבנו, אבשלום: "לך בשלום" (שמואל ב טו:ט), ואבשלום הלך ונתלה בסופו של דבר .
וְאָמַר רַבִּי אָבִין הַלֵּוִי: הַנִּפְטָר מִן הַמֵּת אַל יֹאמַר לוֹ ״לֵךְ לְשָׁלוֹם״, אֶלָּא ״לֵךְ בְּשָׁלוֹם״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם״.
רבי אבין הלוי אמר גם: הנפרד מן המת לא יאמר לו: לך לשלום, אלא, יש לומר: לך בשלום, כפי שנאמר: "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום" (בראשית טו:טו).
אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חִיָּיא: הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת וְנִכְנָס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה — זוֹכֶה וּמְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן״.
רבי לוי בר חייא אמר: כל היוצא מבית הכנסת ומיד נכנס לבית המדרש ועוסק בתורה, זוכה לקבל פני שכינה, שנאמר: "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלוהים בציון" (תהילים פד:ח); ההולכים ממקום תפילה למקום לימוד תורה זוכים להתגלות אלוהית בציון.
אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין לָהֶם מְנוּחָה לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן״.
ביחס לאותו פסוק עצמו, רבי חייא בר אשי אמר כי רב אמר: לתלמידי חכמים אין מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שכן בשני העולמות הם מתקדמים תמיד, כפי שנאמר: "ילכו מחיל אל חיל, יראה אל אלוהים בציון."
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכׇל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה׳ וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ״.
רבי אלעזר אמר שרבי חנינא אמר: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: "וכל בנייך [banayikh] לימודי ה', ורב שלום בנייך" (ישעיהו נד:יג). אם כל ילדי ישראל יהיו לימודי ה', יהיה שלום לכול.
אַל תִּקְרֵי ״בָּנָיִךְ״ אֶלָּא ״בּוֹנָיִךְ״. ״שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל״. ״יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ״. ״לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ. לְמַעַן בֵּית ה׳ אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ״. ״ה׳ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה׳ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם״.
חז"ל פירשו פסוק זה בדרך דרשנית: אל תקראי בנייך [banayikh], אלא בונייך [bonayikh]. תלמידי חכמים הם אלה שבונים שלום לדורם. כפי שנאמר: "אוהבי תורתך שלום רב ואין למו מכשול" (תהילים קיט:קסה); וכן "יהי שלום בחילך שלווה בארמנותייך" (תהילים קכב:ז), משום ש: "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. למען בית ה' אלוהינו אבקשה טוב לך" (תהילים קכב:ח–ט), וכן "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" (תהילים כט:יא).


הדרן עלך הרואה וסליקא לה מסכת ברכות
הלוואי שנשוב אליך: מי שרואה! ונשלמה מסכת ברכות.

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria