וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: בְּשׁוֹחֵט בַּעֲלֵי מוּמִין בַּחוּץ.
וריש לקיש אומר הסבר נוסף מדוע הקרן לא הוחזרה לבעלים: מדובר במקרה שבו הגנב שוחט בעלי חיים בעלי מום מחוץ לבית המקדש. בעל חיים בעל מום מותר לשחיטה מחוץ לבית המקדש ובשרו מותר באכילה, בתנאי שייפדה בכסף.
תָּהֵי בַּהּ רַבִּי אֶלְעָזָר: לְרַבִּי יוֹחָנָן – שְׁחִיטָה מַתֶּרֶת?! וַהֲלֹא זְרִיקָה מַתֶּרֶת!
רבי אלעזר תהה לגבי דיון זה: לפי ההסברים המיוחסים לרבי יוחנן, המבוססים על ההנחה שמדובר בשחיטת בהמת קרבן בתוך המקדש, האם השחיטה של הבהמה היא שמתירה אותה לאכילה? והרי אין זה אלא זריקת הדם שמתירה אותה לאכילה? אסור לאכול מבשר הקרבן מיד לאחר השחיטה; רק לאחר זריקת הדם מותר לאכול את הבשר. מאחר שהשחיטה עצמה אינה מתירה את בשר הבהמה, לא אמורה להיות חבות לשלם תשלום פי ארבעה או פי חמישה.
לְרֵישׁ לָקִישׁ – שְׁחִיטָה מַתֶּרֶת?! וַהֲלֹא פְּדִיָּיה מַתֶּרֶת!
רבי אלעזר ממשיך: ולפי הסברו של ריש לקיש, האומר שהמקרה עוסק בשחיטת בהמה מוקדשת בעלת מום מחוץ למקדש, האם השחיטה של הבהמה היא שמתירה אותה לאכילה? והלא אין זו הפדיון של הבהמה שהוא שמתיר אותה לאכילה? מאחר שהגנב שחט בהמת קרבן, אסור לאכול את בשרה עד שקדושתה תוסר על ידי פדיונה בכסף. שוב, השחיטה עצמה אינה מתירה את הבשר, וגם כאן לא צריכה להיות חבות לשלם תשלומי ארבעה או חמישה.
אִישְׁתְּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: כׇּל הָעוֹמֵד לִזְרוֹק – כְּזָרוּק דָּמֵי, וְכׇל הָעוֹמֵד לִפְדּוֹת – כְּפָדוּי דָּמֵי.
הגמרא מעירה: ככל הנראה, אמירה זו הבאה של רבי שמעון נעלמה מרבי אלעזר, ששאל את השאלות הללו. רבי שמעון סבור כי כל דם המוכן להזיה נחשב כאילו כבר הוזה, וכמו כן, כל בהמה המוכנה להיפדות נחשבת כאילו כבר נפדתה.
כׇּל הָעוֹמֵד לִזְרוֹק כְּזָרוּק דָּמֵי – דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יֵשׁ נוֹתָר שֶׁהוּא מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין, וְיֵשׁ נוֹתָר שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין.
הגמרא מוכיחה שרבי שמעון מחזיק בשתי הדעות הללו. רבי שמעון סבור שכל דם העומד להיזרק נחשב כאילו כבר נזרק, כפי שנלמד בברייתא שרבי שמעון אומר: ישנם מקרים של נותר מבשר קודשים לאחר הזמן שהוקצב לאכילתו [נותר], שבהם הבשר ראוי לקבל טומאת אוכלין, וישנם מקרים של נותר מבשר קודשים שבהם הבשר אינו ראוי לקבל טומאת אוכלין.
כֵּיצַד? לָן לִפְנֵי זְרִיקָה – אֵינוֹ מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין. לְאַחַר זְרִיקָה – מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין.
כיצד כך? אם בשר קורבן נפסל משום שלָן בן לילה, כלומר לאחר הזמן שהוקצב לאותו קורבן, לפני זריקת דמו, אין הוא מוכשר לקבל טומאת אוכלין, שכן מעולם לא היה ראוי לאכילה. לשיטת רבי שמעון, כדי שדבר יהיה מוכשר לקבל טומאת אוכלין עליו להיות מותר באכילה או בהנאה, בהווה או לפחות בשלב כלשהו בעבר. אין לאכול בשר קורבן לפני זריקת דמו, ואף אין לאוכלו אם נותר לאחר פרק זמן מסוים, וברוב המקרים לאחר לילה. אם נפסל משום שלן לפני שנזרק דמו, מעולם לא הייתה שעה שבה היה הבשר מותר. לעומת זאת, אם הבשר נפסל משום שנותר לאחר זריקת הדם, הרי הוא מוכשר לקבל טומאת אוכלין, שכן היה מותר באכילה בשלב כלשהו לאחר זריקת הדם.
וְקַיְימָא לַן: מַאי ״לִפְנֵי זְרִיקָה״ – קוֹדֶם שֶׁנִּרְאָה לִזְרִיקָה. ״לְאַחַר זְרִיקָה״ – לְאַחַר שֶׁנִּרְאָה לִזְרִיקָה.
ואנו קובעים, כתוצאה מדיון המתועד במסכת מנחות (קא ע"ב): מה משמעות הביטוי: לפני זריקת הדם? פירושו לפני שהדם נעשה ראוי לזריקה. ומה פירוש: לאחר זריקת הדם? פירוש הדבר לאחר שהדם נעשה ראוי לזריקה, כלומר, מיד לאחר השחיטה.
קוֹדֶם שֶׁנִּרְאָה לִזְרִיקָה לָן – מַאי הִיא? דְּלָא הָוְיָא שְׁהוּת בַּיּוֹם לְמִזְרְקֵיהּ, דְּשַׁחְטֵיהּ סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה – וְאֵינוֹ מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין.
הגמרא מפרטת: מהו המקרה שבו הבשר נותר ללילה לפני שהדם נעשה ראוי לזריקה? מאחר שהדם ראוי לזריקה כמעט מיד לאחר שחיטת הבהמה, כיצד ייתכן שהבשר יהפוך לנותר לפני שלב זה? הגמרא משיבה: מדובר במקרה שלא היה די זמן ביום לזרוק את הדם, שכן הוא שחט את הקרבן מיד לפני השקיעה. הדם מעולם לא היה ראוי לזריקה, שכן מעשה הזריקה חייב להיעשות לפני השקיעה. ובמקרה זה הבשר אינו מוכשר לקבל טומאת אוכלין, שכן מעולם לא הייתה שעה שבה היה מותר באכילה.
לְאַחַר שֶׁנִּרְאָה לִזְרִיקָה לָן, דַּהֲוַיא שְׁהוּת בַּיּוֹם לְמִזְרְקֵיהּ – מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין. אַלְמָא כָּל הָעוֹמֵד לִזְרוֹק – כְּזָרוּק דָּמֵי,
מהו המקרה שבו הבשר נותר ללון לאחר שהדם נעשה ראוי לזריקה? זה היה כאשר היה די זמן שנותר ביום לאחר השחיטה לזרוק את הדם, ולכן הבשר נתון לקבלת טומאת אוכלין. הגמרא מציינת את מסקנתה: מכאן, רבי שמעון סבור שכל דם הראוי להיזרק נחשב כאילו כבר נזרק.
וְכׇל הָעוֹמֵד לִפְדּוֹת – כְּפָדוּי דָּמֵי. דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
ורבי שמעון סבור שכל בהמה שמיועדת להיפדות נחשבת כאילו כבר נפדתה, כפי שנלמד בברייתא שרבי שמעון אומר:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria