הַשּׁוּתָּפִין שֶׁרָצוּ לַעֲשׂוֹת מְחִיצָה בְּחָצֵר – בּוֹנִין אֶת הַכּוֹתֶל בְּאֶמְצַע. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִבְנוֹת גְּוִיל, גָּזִית, כְּפִיסִין, לְבֵינִין – בּוֹנִין; הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.
משנה:שותפים שרצו לעשות מחיצה [מחיצה] בחצר שבבעלות משותפת בונים את הכותל למחיצה באמצע החצר. ממה עשוי כותל זה? במקום שנהגו לבנות כותל כזה מאבני גוויל [gevil], או מאבני גזית [gazit], או מכפיסין [kefisin], או מלבנים [leveinim], חייבים לבנות את הכותל מאותו חומר. הכול כמנהג המדינה.
גְּוִיל – זֶה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְזֶה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. בַּגָּזִית – זֶה נוֹתֵן טִפְחַיִים וּמֶחֱצָה וְזֶה נוֹתֵן טִפְחַיִים וּמֶחֱצָה. בַּכְּפִיסִין – זֶה נוֹתֵן טִפְחַיִים וְזֶה נוֹתֵן טִפְחַיִים. בִּלְבֵינִין – זֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה וְזֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה. לְפִיכָךְ, אִם נָפַל הַכּוֹתֶל – הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם.
אם בונים את הכותל באבנים שאינן מסותתות, זה השותף נותן שלושה טפחים מחלקו בחצר וזה השותף נותן שלושה טפחים, שכן עוביו של כותל כזה הוא שישה טפחים. אם בונים את הכותל באבנים מסותתות, זה השותף נותן שניים וחצי טפחים וזה השותף נותן שניים וחצי טפחים, שכן כותל כזה עוביו חמישה טפחים. אם בונים את הכותל מלבנים קטנות, זה האחד נותן שני טפחים וזה האחד נותן שני טפחים, שכן עוביו של כותל כזה הוא ארבעה טפחים. אם בונים מלבנים גדולות, זה האחד נותן טפח וחצי וזה האחד נותן טפח וחצי, שכן עוביו של כותל כזה הוא שלושה טפחים. לפיכך, אם הכותל לאחר מכן נופל, ההנחה היא כי המקום שבו עמד הכותל והאבנים שייכים לשניהם, ויש לחלקם בשווה.
וְכֵן בַּגִּינָּה – מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִגְדּוֹר – מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ. אֲבָל בַּבִּקְעָה – מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִגְדּוֹר – אֵין מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ,
וכן לגבי גינה, במקום שנהגו לבנות מחיצה באמצע גינה השייכת בשותפות לשני אנשים, ואחד מהם מבקש לבנות מחיצה כזו, בית הדין מחייב את שכנו להשתתף בבניית המחיצה. אבל לגבי שטח של שדות [babbika], במקום שנהגו שלא לבנות מחיצה בין שדותיהם של שני אנשים, ואדם אחד מבקש לבנות מחיצה בין שדהו לבין שדה שכנו, בית הדין אינו מחייב את שכנו לבנות מחיצה כזו.
אֶלָּא אִם רָצָה, כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבוֹנֶה, וְעוֹשֶׂה חֲזִית מִבַּחוּץ. לְפִיכָךְ, אִם נָפַל הַכּוֹתֶל – הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁלּוֹ.
אלא אם כן אדם אחד מבקש להקים מחיצה, עליו לסגת אל תוך שדהו שלו ולבנות את המחיצה שם. והוא עושה סימן גבול בצד החיצוני של המחיצה הפונה לנכס שכנו, כדי לציין שהוא בנה את כל המבנה מחומריו שלו ועל אדמתו שלו. לפיכך, אם הקיר לאחר מכן נופל, ההנחה היא כי המקום שבו עמד הקיר והאבנים שייכים רק לו, כפי שמצוין על ידי הסימן שעל הקיר.
אִם עָשׂוּ מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם – בּוֹנִין אֶת הַכּוֹתֶל בָּאֶמְצַע, וְעוֹשִׂין חֲזִית מִכָּאן וּמִכָּאן. לְפִיכָךְ, אִם נָפַל הַכּוֹתֶל – הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם.
אף על פי כן, במקום שאין נוהגים לבנות מחיצה בין שני שדות של אנשים, אם עשו מחיצה כזו בהסכמת שניהם, בונים אותה באמצע, כלומר, על קו הגבול, ועושים סימן גבול בצד האחד ובצד האחר. לפיכך, אם הכותל לאחר מכן נפל, ההנחה היא כי המקום שבו עמד הכותל והאבנים שייכים לשניהם, ויחולקו בשווה.
גְּמָ׳ סַבְרוּהָ מַאי ״מְחִיצָה״ – גּוּדָּא; כִּדְתַנְיָא: מְחִיצַת הַכֶּרֶם שֶׁנִּפְרְצָה, אוֹמֵר לוֹ: ״גְּדוֹר״. חָזְרָה וְנִפְרְצָה – אוֹמֵר לוֹ: ״גְּדוֹר״.
גמרא: החכמים בתחילה הניחו: מהי משמעות המונח מחיצה הנזכר במשנה? הכוונה היא למחיצה, כפי שנלמד בברייתא: שקול את המקרה שבו מחיצה של [מחיצת] כרם המפרידה בין הכרם לבין שדה תבואה נפרצה, וכתוצאה מכך, אם המצב לא יתוקן, התבואה והענבים יהפכו לדברים שאסור להפיק מהם הנאה בשל איסור כלאים הנטועים בכרם. בעל שדה התבואה רשאי לומר לבעל הכרם: בנה מחיצה בין הכרם לבין שדה התבואה. אם בעל הכרם עשה כן, והמחיצה נפרצה שוב, בעל שדה התבואה רשאי לומר לו שוב: בנה מחיצה.