אָמַר רַב פָּפָּא, הִלְכְתָא: מִלְוֶה עַל פֶּה – גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁין, וְאֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַלָּקוֹחוֹת. גּוֹבֶה מִן הַיּוֹרְשִׁין – כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּנְעוֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לֹוִין, וְאֵינוֹ גּוֹבֶה מִן הַלָּקוֹחוֹת – דְּלֵית לֵיהּ קָלָא.
רב פפא אמר: ההלכה היא שכאשר מלווה נותן הלוואה בעל פה, הוא יכול לגבות את החוב מן היורשים של הלווה לאחר מותו, אך אינו יכול לגבות את החוב מן הלקוחות של נכסי הלווה. הוא יכול לגבות את החוב מן היורשים כדי שלא לנעול דלת בפני לווים פוטנציאליים. אך אינו יכול לגבות את החוב מן הלקוחות, שכן להלוואה בעל פה אין פרסום הקשור בה.
הוֹצִיא עָלָיו כְּתַב יָדוֹ שֶׁהוּא חַיָּיב לוֹ – גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין וְכוּ׳. בְּעָא מִינֵּיהּ רַבָּהּ בַּר נָתָן מֵרַבִּי יוֹחָנָן: הוּחְזַק כְּתַב יָדוֹ בְּבֵית דִּין, מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אַף עַל פִּי שֶׁהוּחְזַק כְּתַב יָדוֹ בְּבֵית דִּין – אֵינוֹ גּוֹבֶה אֶלָּא מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין.
§ המשנה מלמדת: אם אחד מציג לחייב מסמך בכתב ידו של החייב הקובע שהוא חייב לו כסף לו, אך ללא עדים החתומים על המסמך, הנושה יכול לגבות רק מנכסים שלא נמכרו. רבה בר נתן שאל את רבי יוחנן: אם המסמך בכתב ידו של החייב אושר בבית דין במועד מאוחר יותר, מהי ההלכה? האם אז יהיה אפשר לגבות את החוב מנכסים משועבדים שנמכרו? רבי יוחנן אמר לו בתשובה: אפילו אם המסמך בכתב ידו של החייב אושר בבית דין, הנושה יכול לגבות את החוב רק מנכסים שלא נמכרו.
מֵתִיב רָמֵי בַּר חָמָא: שְׁלֹשָׁה גִּיטִּין פְּסוּלִין, וְאִם נִישֵּׂאת – הַוָּלָד כָּשֵׁר. וְאֵלּוּ הֵן: כָּתַב בִּכְתַב יָדוֹ – וְאֵין עָלָיו עֵדִים; יֵשׁ עָלָיו עֵדִים – וְאֵין בּוֹ זְמַן; יֵשׁ בּוֹ זְמַן – וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד; הֲרֵי אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה גִּיטִּין פְּסוּלִין, וְאִם נִישֵּׂאת – הַוָּלָד כָּשֵׁר.
רמי בר חמא מקשה ממשנה (גיטין פו ע"א), הקובעת: ישנם שלושה סוגים של גיטי גירושין שאינם כשרים לכתחילה, אבל אם האישה נישאת לאיש אחר על סמך אחד מגיטי הגירושין הללו, ייחוסו של הוולד מנישואין אלה אינו פגום. במילים אחרות, אין היא נחשבת לאישה נשואה שקיימה יחסי אישות עם איש אחר, דבר שהיה פוגם בייחוס ילדם. ואלו הם: גט שהבעל כתב בכתב ידו אך אין עליו חתימות עדים כלל במסמך; גט שבו יש חתימות עדים במסמך אך אין בו תאריך כתוב בו; וגט שבו יש תאריך כתוב בו, אך יש בו עד אחד בלבד. אלו הם שלושת הגיטין שאינם כשרים, שעליהם אמרו חכמים: ואם נישאת, ייחוסו של הוולד אינו פגום.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים, אֶלָּא שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים – כָּשֵׁר, וְגוֹבֶה מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים.
רבי אלעזר אומר: אף על פי שאין חתימות של עדים במסמך, אלא שמסר אותו לה בפנֵי שני עדים, הרי זה גט כשר. ועל סמך גט זה יכולה האישה לגבות את הסכום הכתוב לה בכתובתה אפילו מנכסים משועבדים שנמכרו. מכאן עולה שאפילו כאשר לא חתמו עדים על המסמך, ניתן לגבות את החוב הרשום בו מנכסים משועבדים שנמכרו, כל עוד עדים ראו את המסמך נמסר לנושה. קל וחומר שחוב הרשום במסמך בכתב ידו של החייב שאושר על ידי בית דין צריך להיות ניתן לגבייה מנכסים משועבדים שנמכרו.
שָׁאנֵי הָתָם, דְּמִשְּׁעַת כְּתִיבָה הוּא דְּשַׁעְבַּד נַפְשֵׁיהּ.
הגמרא משיבה: שם הדבר שונה, שכן הבעל שיעבד את עצמו ואת נכסיו מיד משעת כתיבת השטר, שכן ידע באותה שעה שהשטר יימסר בפני עדים. לעומת זאת, במקרה של המשנה כאן, השטר בכתב ידו של הלווה נכתב ללא כוונה לאשררו. רק במועד מאוחר יותר, כמחשבה שלאחר מעשה, הוא אושרר, ובאותה שעה אין ניתן לשנות את תנאי חיוב החוב.
עָרֵב הַיּוֹצֵא לְאַחַר חִיתּוּם שְׁטָרוֹת וְכוּ׳. אָמַר רַב: קוֹדֶם חִיתּוּם שְׁטָרוֹת – גּוֹבֶה מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים. לְאַחַר חִיתּוּם שְׁטָרוֹת – גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין.
§ המשנה מלמדת: במקרה של ערב שהתחייבותו הופיעה, כלומר נכתבה, לאחר חתימת השטר, המלווה יכול לגבות את החוב רק מנכסים בני חורין של הערב. רב אומר: אם התחייבות הערב נכתבה לפני חתימת המסמך, המלווה יכול לגבות את החוב מן הערב מנכסים משועבדים שנמכרו; ואם היא נכתבה לאחר חתימת המסמך, המלווה יכול לגבות את החוב רק מנכסים בני חורין.
זִמְנִין אָמַר רַב: אֲפִילּוּ קוֹדֶם חִיתּוּם שְׁטָרוֹת – אֵינוֹ גּוֹבֶה אֶלָּא מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין.
בפעמים אחרות, רב אמר: אפילו אם הערבות נכתבת לפני חתימת המסמך, הנושה יכול לגבות את החוב רק מנכסים שלא נמכרו.
קַשְׁיָא דְּרַב אַדְּרַב! לָא קַשְׁיָא; הָא דִּכְתִב בֵּיהּ ״פְּלוֹנִי עָרֵב״. הָא דִּכְתִב בֵּיהּ ״וּפְלוֹנִי עָרֵב״.
הגמרא שואלת: יש קושי הנובע מן הסתירה בין אמירה אחת של רב לאמירה האחרת של רב, שכן נראה שהן סותרות זו את זו בנוגע לערבות שנכתבה לפני חתימת השטר. הגמרא משיבה: אין זה קשה. מקרה זה, שבו רב אומר שהמלווה יכול לגבות את החוב רק מנכסים בני חורין, הוא כאשר נכתב בשטר כך: פלוני הוא ערב, שכן נוסח זה הוא אמירה עצמאית, ואין חתימות העדים שעל השטר מתייחסות בהכרח לאמירה זו. ואותו מקרה, שבו רב אומר שהמלווה יכול לגבות את החוב מנכסים משועבדים שנמכרו, הוא כאשר נכתב בשטר כך: ופלוני הוא ערב. השימוש בוי״ו החיבור: ו, גורם לסעיף זה להיות חלק בלתי נפרד מן השטר, כך שחתימות העדים מתייחסות גם אליו.
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה – אֵינוֹ גּוֹבֶה אֶלָּא מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין, וְאַף עַל גַּב דִּכְתִב בֵּיהּ ״וּפְלוֹנִי עָרֵב״.
ורבי יוחנן אומר: בין במקרה זה ובין במקרה ההוא, המלווה יכול לגבות את החוב רק מנכסים שלא נמכרו. הגמרא מעירה: ולפי דעתו של רבי יוחנן, זו ההלכהאפילו אם כתוב בשטר: ופלוני הוא ערב.
מֵתִיב רָבָא: עֵדִים הַחֲתוּמִין עַל שְׁאֵילַת שָׁלוֹם בְּגֵט – פָּסוּל; חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא עַל שְׁאֵילַת שָׁלוֹם חָתְמוּ.
רבא מעלה קושיה מתוך ברייתא (תוספתא, גיטין ט:ט): במקרה שבו עדים חתומים על ברכה הכתובה בגט, הגט אינו כשר, שכן חוששים אנו שאולי העדים חתמו רק על הברכה, כלומר, הם לא התכוונו להעיד על הגירושין, אלא רק לאשר שהברכה נכתבה.
וְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, לְדִידִי מִיפָּרְשָׁא לֵיהּ מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: ״שְׁאִילוּ״ – פָּסוּל. ״וּשְׁאִילוּ״ – כָּשֵׁר!
ורבי אבהו אמר לגבי ברייתא זו: הוסבר לי אישית על ידי רבי יוחנן עצמו, שרק כאשר נוסח הברכה מתחיל: שלחו ברכה לפלוני, הגט אינו כשר, שכן זו אמירה עצמאית וייתכן שהחתימות מתייחסות אליה בלבד. אבל אם הנוסח הוא: ושלחו ברכה לפלוני, השימוש בוי״ו החיבור: ו, גורם לסעיף זה להיות חלק בלתי נפרד מן המסמך, והגט כשר. מכאן עולה שרבי יוחנן עצמו סבור שכאשר משתמשים בחיבור, החתימות מתייחסות למסמך כולו.
הָכָא נָמֵי, דִּכְתִב ״פְּלוֹנִי עָרֵב״.
הגמרא משיבה: כאן גם כן, מתי אמר רבי יוחנן שהמלווה יכול לגבות את החוב רק מן הנכסים הבלתי משועבדים של הערב? במקום שנכתב: פלוני הוא ערב. אם משתמשים בו' החיבור, הוא יכול לגבות את החוב אפילו מנכסים משועבדים שכבר נמכרו.
אִי הָכִי, הַיְינוּ דְּרַב! אֵימָא: וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן.
הגמרא מקשה: אבל אם כן, זהו זהה לשיטתו של רב, והרי רבי יוחנן הוצג כחולק על רב. הגמרא משיבה: הצגה זו לא הייתה מדויקת. אמור במקום זאת: וכך אומר רבי יוחנן כפי שאמר רב.
מַעֲשֶׂה וּבָא לִפְנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְכוּ׳. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַף עַל פִּי שֶׁקִּילֵּס רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת בֶּן נַנָּס, הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ.
§ המשנה מספרת: מעשה היה במקרה כזה שבא לפני רבי ישמעאל, והוא אמר: בעל החוב יכול לגבות את החוב מנכסים בני חורין של הערב, אך לא מנכסים משועבדים שהערב מכר לאחרים. בן ננס אמר לרבי ישמעאל: בעל החוב אינו יכול לגבות את החוב מן הערב כלל, לא מנכסים משועבדים שנמכרו ולא מנכסים בני חורין. רבה בר בר חנה אומר שרבי יוחנן אומר: אף על פי שרבי ישמעאל שיבח את בן ננס לאחר ששמע את דעתו החולקת (ראו 175b), ההלכה היא למעשה בהתאם לדעת רבי ישמעאל כפי שאמרה בתחילה, כלומר, שבמקרה של ערבות הכתובה לאחר החתימות, בעל החוב יכול לגבות את החוב רק מנכסים בני חורין של הערב, אך לא מנכסים משועבדים שנמכרו.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּחָנוּק – מָה לִי אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי יַעֲקֹב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חָלוּק הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אַף בְּחָנוּק.
הועלתה דילמה לפני החכמים: מה היה רבי ישמעאל אומר לי על המקרה של החייב שהיה נחנק, כפי שמתואר על ידי בן ננס? אולי היה מסכים באותו מקרה, מאחר שהערבות ניתנה מתוך כפייה, שאינה תקפה. הגמרא מציעה: בוא ושמע, שכן רבי יעקב אומר שרבי יוחנן אומר: רבי ישמעאל חלק על בן ננס גם במקרה של החייב שהיה נחנק.
הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, אוֹ אֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ? תָּא שְׁמַע, דְּכִי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חָלוּק הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אַף בְּחָנוּק, וַהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ אַף בְּחָנוּק.
הגמרא שואלת: והאם ההלכה היא בהתאם לדעתו של רבי ישמעאל אפילו במקרה שבו החייב נחנק, או שאין ההלכה בהתאם לדעתו במקרה זה? בוא ושמע, שכאשר רבין בא הוא אמר שרבי יוחנן אומר: רבי ישמעאל חלק על בן ננס גם במקרה שבו החייב נחנק, וההלכה היא בהתאם לדעתו של רבי ישמעאל גם במקרה שבו החייב נחנק.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: חָנוּק, וְקָנוּ מִיָּדוֹ – מִשְׁתַּעְבֵּד. מִכְּלַל דְּעָרֵב בְּעָלְמָא – לָא בָּעֵי קִנְיָן. וּפְלִיגָא דְּרַב נַחְמָן, דְּאָמַר רַב נַחְמָן:
רב יהודה אומר ששמואל אומר: אם בעל החוב היה נחנק, ובנוסף נעשה מעשה קניין עם הערב, הערב מתחייב לפרוע את החוב. הגמרא מסיקה: מכאן עולה שערב בדרך כלל אינו צריך מעשה קניין כדי להתחייב לשלם. וזה חולק על דבריו של רב נחמן, שכן רב נחמן אומר:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria